(How am I? (1

"תראי את המקום הזה."

"זה די מוזר לראות ריק אחרי שלושת השנים האלה." אמרתי.

"כמה זכרונות קריס. עברנו פה הכול." אמרה נינה.

"אני עדיין לא מאמינה שאנחנו טסות לניו יורק. זה היה החלום שלנו מאז ומתמיד, זוכרת? שתי ילדות בגיל 12 מתכננות את העתיד הזוהר שלהן בניו יורק."

לעבור לניו יורק זה היה החלום שלי ושל נינה מאז שהיינו בנות 12. קשה להאמין שאנחנו קרובות לחלום שלנו במרחק של 6 שעות.
אני ונינה גדלנו יחד עשינו הכול יחד. אפילו הייתה תוקופה בגיל 10 שהיינו נוהגות להתאים בגדים. אנחנו מאוד דומות בהרבה מובנים. אבל עם זאת די שונות. לפני שפגשתי את נינה הרגשתי הבן אדם הכי מוזר על פני כדור הארץ. תמיד הייתי מבינה יותר ממה שהייתי צריכה. יש לי הבנה מאוד נוקשה על החיים ואני תמיד מציבה לעצמי מטרות.

בדקנו עוד פעם שהחדר מסודר ושום חפץ שלנו לא נמצא. עוד חודשיים החדר הזה ישמש לבית לשתי בנות אחרות.

"קדימה קריסטי, נאחר לטיסה שלנו יש לנו עוד נסיעה של חצי שעה לפנינו." אמר נינה וסגרה אחרי את החדר.
הקמפוס היה עמוס.
כל אחד מאחר לאנשהו, מחפש את המשפחה, מנסה למשוך את המזוודות אל מחוץ לחדר ונפרדים מהאנשים היו המשפחה שלהם או אוייבים במקרה אחר. מכוניות, מוניות ואוטובוסים חונים בכל מקום.

"אשטון מצטרף?" שאלתי את נינה שהעמסנו את המזוודות לתא המטען של המונית.

"הוא נוסע לוושינגטון להורים לשבוע ואז יקח את הטיסה הראשונה לניו יורק." אמרה ונכנסנו אל המונית.

אשטון הוא החבר הכי טוב שלנו. הכרנו אותו באוניברסיטה. הוא בחור ביישן שדי מפחד מבחורות. כל בחורה שהייתה לו זה כי אני ונינה דחפנו אותו לזה. הוא מהאנשים האלה שממש רוצים וחולמים לקבל ביטחון ליד בחורות או בכללי ליד כל אחד אבל לא עושה עם זה כלום. מכירים אנשים כאלה? אני קוראת לזה שאיפות שרופות. אני מאמינה בזה שעם אתה רוצה משהו אתה יכול להשיג את זה.

לאחר נסיעה של חצי שעה הגענו לשדה התעופה בילנו את שלושת השעות האחרונות בבדיקות לפני הטיסה 5 כוסות קפה ופרפרים בבטן, כאלה של צעד אחד לפני הגשמת חלום.

'טיסה מספר 0156 לניו יורק יוצאת בקרוב, הנוסעים מתבקשים לאסוף את חפציהם לעבור בדיקת כרטיס ולעלות למטוס, שתיהיה לכם טיסה נעימה.'

הקול ברמקולים הוסיף את השעה בניו יורק את מזג האויר והזכירה שוב שהטיסה יוצאת בעוד דקות ספורות.