Hollywood artists wizards ( בית ספר למכשפים )- פרק 5

רצתי מחדר המוזיקה עם מחשבות עולות בליבי ובמוחי " האם דניאל צודק ? אני משחקת בו ?
זה לא נקרא משחק , זה נקרא טינה ! טינה כלפיי בן אדם שפגע בך קשות ! מה אני יכולה לעשות
כבר ? לסלוח לו ?! עברו שנתיים ! " המחשבות האלו עלו בראשי .
הגעתי לדלת והסתכלתי לצד ראיתי את דניאל רץ אלי במהירות , על הדלת שלי היה מנעול
ענק , שיט ! ראיתי את דניאל מוציא את המטה שלו " סינגטורה " צעק דניאל ,אנני יודעת מה הוא כישוף
זה , כי יש כישופים של מכשפים ויש כישופים של קוסמים ויש של שניהם , יצא ברק מן המטה שלו ,
שהתקרב אלי , התכופפתי והוא פגע בקיר " אל החמורה " צעקתי והמנעול נעלם , דניאל היה במרחק
של כמה צעדים , נכנסתי לחדר ואז דניאל תפס את ידי ונכנס גם .
דניאל סגר את בדלת בחבטה , הרגשתי את עצמי נופלת על המיטה ודניאל מעלי שהוא מסתכל
לתוך עיניי ואני לתוך עיניו " תעזוב אותי " אמרתי ושככתי עד כמה זה כיף שהוא מחבק אותך !
" אני מצטער " אמר דניאל ולרגע חשבתי שאני טועה ?
" אפשר ..? " שאלתי והצבעתי למצב שהיינו .
" אהה כן " דניאל קם והושיט לי יד , קמתי בעצמי כי הייתי מחוצה למיטה , כמה כובד יש לבן אדם
אחד ?
" תלך " אמרתי והסתובבתי אליו .
" נו אדרין אני מצטער " אמר דניאל שהוא מחבק אותי מאחורה .
" אלף אל תגע בי , בית תקרא לי אדריאנה או אד לא אדרין וגמל תסתלק לי מהחיים היה טוב
שלא היית פה " אמרתי בכעס .
" מה אני צריך לעשות שתסלחי לי ?" שאל דניאל שהוא מקרב את ידי לליבו .
" תתרחק ממני ! וטינה לא ממשיכה עד סוף חיינו , כמו שאמרתי היא נגמרת תמיד אפילו אצלי
אבל אם אתה רוצה שאני יסלח לך ? תתרחק ממני ותיתן לי את הזמן שלי " אמרתי
" ברור , רק תני הבטחה קטנה " הוא בקש .
איזה חוצפן ! מה הוא מבקש הבטחה ?! " שהיא "? שאלתי מתוך סקרנות .
" תבטחי שלא תשחקי לי בלב " בקש דניאל עם מבט אוהב ודואג .
שחררתי את ידי והסתכלתי לתוך עינו כחולות כצבע האוקיינוס " אני " אמרתי שאני עוד מתלבטת מה
להגיד לו " אני " חזרתי על המילה כדי לתת לי שניה קטנה של חשיבה " אני מבטיחה " משכתי את המילה
כדי לבדוק שאני שלמה עם הבטחתי .
" אני כול כך רוצה לנשק אותך " אמר דניאל והחזיק בידי .
" אבל אני לא רוצה , זה שהבטחתי אני לא ישחק בך זה לא אומר ששחקתי וזה גם לא אומר שאני
סולחת לך " אמרתי ומבטי נפל מטה .
" אוקע " אמר דניאל ונישק את ידי " אני תמיד יחכה לך " הוא אמר ויצא מהחדר .
איזה יופי הוא תמיד יחכה לי ! זה מה שאני צריכה עכשיו !
נפלתי על המיטה שאני תשושה למוות , מסתכלת על התקרה מנסה להבין מה משמעות חיי ,
תמיד החיים נגדי נכון ? אחריי שנתיים דניאל מזכר לחזור , פרופסר מנגוטרי שונאת אותי שנאת
מוות , כולם מפחדים מפרופסר דייבל והוא רותח עלי ואני גם לא יודעת למה ! מה כבר עשיתי לו ?
כולם נגדי ! " היי אד " פתחה לוסי את הדלת .
." היי לוס " אמרתי " אני תשושה " הוספתי .
" פרופסר דייבל כועס עליך שאת בקושי באה לארוחות , מה קרה ? " שאלה לוסי .
" אין לי רצון לאכול " אמרתי וככה זה תמיד אני בקושי אוכלת בזמן האחרון .
" אז את חייבת לבוא לארוחת הערב , ויש טקס אחרי ארוחת הערב אז אנחנו חייבים לבוא " אמרה לוסי .
" תוכלי להעיר אותי "? שאלתי שאני מורידה את המגפיים ומחליפה את הבגדים לשורט וגופייה ונשכבת
במיטה " ברור " חייכה לוסי .
" תודה " אמרתי ועצמתי את עיניי .

" אדריאנה תתעוררי " ניערה אותי לוסי בחוזקה בעוד שהיא קוראת בשמי .
" אני ערה " צרחתי לה .
" אז היית אומרת " אמרה לוסי ועמדה מול המיטה שלי .
עצמתי שוב את עיניי " לא את לא הולכת לישון שוב " אמרה לוסי וגלגלה אותי ונפלתי .
" אני כול כך יהרוג אותך " איימתי על לוסי , הרמתי את המטה לי שיהיה מונך על הרצפה ליד המיטה
וסבבתי אותו כלפיי הארון , טוב למי יש כוח לקום ? הארון נפתח והצאתי משם כמה בגדים שעפו
באוויר לכיוון שלי , קמתי והלכתי למקלחת " לוס חייב תלבושת "? צעקתי לה מהמקלחת .
" כן " היא צעקה לי בחזרה …
" אוף " צעקתי לה שזרם המים עלי .
יצאתי מהמקלחת ולבשתי מכנס ג'ינס כחול גבוה , חולצה אפורה שנופלת לצד ותגלימה השחורה
שנקשרת מקדימה עם סמל הירח , מגפיים שחרות על עקב עם שרשראות עליה ויצאנו מהחדר
שאני עם עיניים חצי סגורות , נכנסנו לחדר האוכל שהיה מאחוריי האולם המוזיקה , הסתכלתי
מסביב מנסה לקלוט איפה הקבוצה שלי והיא ישבה מאחורה כמו תמיד ליד החלון ודניאל ישב
שם איתם " אני תמיד יחכה לך " שמעתי בראשי את המילים הללו שאיתם התעוררתי .
לקחתי לי כריך וקולה והלכתי לשבת איתם , ישבתי והנחתי את ראשי על השולחן " למה כולם
מסתכלים עלי "? שאלתי אפילו שאני לא רואה אותם כי פרצופי דבוק לשולחן " מה קרה לך ?
את נראת מאוד מוזר " אמרה קלואי ככה חשבתי .
" מי אמרה זאת"? שאלתי .
" זאת קלואי " אמרה קלואי .
ישבה לידי דמות לא ראיתי מי זאת " זאת לוסי " אמרה לוסי .
" מה יש לה "? שאלו הקבוצה .
" יומיים בלי לאכול , זה מה שקורה " אמרה לוסי ונגסה בכריך שלה .
" אהה " הם אמרו .
" תלמידים יקרים " שמעתי את הקול של פרופסר דייבל , הרמתי מיד את ראשי והסתובבתי אליו .
" מחר הקבוצה שלנו תסע לנצג אותנו בבוסטון בתחרות של המכשפים ב"סניץ" התחרות תערך עוד
כמה ימים אז המתחרים יצטרכו לישון שם במלון אז אני קורא עכשיו שמות של כול חדר : קלואי וברד ,
רוז ואנדרו , לוסי וזאין ואנדריאנה ודניאל " אמר פרופסר דייבל .
" אנחנו באותו חדר "? שאלתי את דניאל .
" כנראה " הוא אמר .
תפסתי את הזרוע של זאין " תחליף איתי "! התחננתי .
" נראה לך אני יהיה באותה מיטה עם בן "? שאל זאין עם מבט מפחיד .
" רגע ! אני יצטרך להיות איתו באותו מיטה "? אמרתי והצבעתי על דניאל ..
הם שתקו כי פחדו שאני יצרח והם יודעים איך אני נשמעת כאשר אני צורחת !
" שוש " אמרה קלואי ולוסי שמה את היד על הפה שלי , שלבתי את ידיי כמו תינוקת קטנה .
נחרתי בבוז שלוסי העיפה את היד שלה מהפה שלי ושתקתי " שוש " אמרו ביחד ברד וזאין .
פתחתי את עיניי לרווחה שזאין אמר לי שוש ? " מי אתה שתאמר לי שוש "? אמרתי ,
לוסי עוד פעם שמה את ידה על פי " שוש " השתיקו אותי קלואי ורוז .
הצבעתי על זאין " נו " ? הן שאלו , הצבעתי על הצוואר שלי ושאני " חותכת " אותו שזה מסמן שהוא
הולך למות !
" נרגעת "? שלאה לוסי והנהנתי .
לוסי העיפה את ידה מפי " טוב " אמרתי ונשמתי לרווחה .
" מה את מרגיעה אותי ? מה אני תינוקת "? צעקתי עליהם .
" אוו " כולם אמרו ביחד והחזיקו בראשם כאילו שאני חופרת להם " בסדר , אני פורשת מהתחרות "
אמרתי ואז כולם קמו מהמקום להן " אנחנו נראה לך מה זה לפרוש " הם אמרו והרימו אותי .
" תעזבו אותי "! אמרתי והם המשיכו ללכת , הרגשתי שני ידיים מחזיקות אותי במותניים הסתכלתי
ודניאל החזיק אותי במותניים , הוצאתי את המטה שלי מהמגף "אקספלינסה " אמרתי ונפלתי למטה
כול החברים שלי באוויר " תורידי אותנו " הם צעקו .
" לא רוצה " אמרתי והזזתי את המטה מצד לצד , מצד לצד וצחקתי , הוצאתי להם לשון ..
" מיס רוזל " אמר מישהו והחזיק בכתפיי , הקול הזה מוכר לי " פרופסר דייבל "? שאלתי והסתובבתי
למטה וכול החברים שלי נפלו " איי " הם צעקו לי .
" למשרד שלי עכשיו "! דרש פרופסר דייבל והלכנו למשרד שלו .
" מה זה צריך להיות "? שאל פרופסר דייבל .
" אני .." נסתי להגיד " אל תעני לי " הוא קטע אותי , אוקע זה מפחיד לדבר איתו !
" בתור עונש את לא נוסעת לבוסטון מחר " אמר פרופסר דייבל .
" מה ? אני ?" אמרתי בשקט .
" אתה לא יכול היא הקפטנית שלנו בסניץ "! צעקו כולם .
" אהה אני לא יכול ? את מושעת מקבוצת הסניץ לתמיד "! אמר פרופסר דייבל .
" בסדר " אמרתי ויצאת מהחדר .
" תודה חברים " אמרתי בציניות והלכתי אל החדר שלי .