Hollywood artists wizards ( בית ספר למכשפים )- פרק 11

– כעבור שנתיים –

פקחתי את עיניי שאני עוד בחדר הקרח השחור " זהו ! הסבל עבר !" הושטתי את ידי דרך החור
שהיה בכיפה הזכוכית והצאתי את המטה מחור השמירה : אקספלינסה " אמרתי וכיפת השמירה
עלתה באוויר ונחתה בצד , ישבתי על המיטה שאני לא מרגישה את רגליי , עם המטה פתחתי
את המקרר שהיה כמה סנטימטרים לידי והוצתי נוזל שיעזור לי עם גופי ושתיתי אותו !
קמתי על רגליי והתקרבתי אל המראה שהייתה תלויה על הקיר , שערי היה יותר ארוך שהגיע
עד המותניים , נהייתי יותר גבוה אני בת שמונה עשרה עכשיו , עיניי אדומות כצבע דם !
אף אחד לא יודע מה קרה לי , למשרתים אסור לגלות כלום ממה שקרה והם שומרים זאת בסוד !
אפילו ההורים שלי לא יודעים על המקום הזה , על המרתף ! זהו המקום שלי .
יצאתי מהמרתף בשקט שאני מסתכלת לכול הצדדים ויצאתי , עליתי בזהירות לחדר שלי
וראיתי שהחדר שלי נעול " אל החמורה " לחשתי בזהירות והדלת נפתחה , כול החדר שלי
היה ורדים ופרחים אחרים , בצבעים שונים וריחות נעימים , על הקירות היו תלויים תמונות שלי
שכתוב למטה " נעדרת " צחקתי , " אני כבר לא נעדרת , אני חוזרת לחיים " !
ירדתי במדרגות ואמא ואבא שלי אכלו ארוחת בוקר " אני לא מאמינה שהיא נעלמה אחרי שנתיים "
אמרה אמא ובכתה .
" אני בטוח שנמצא אותה " אמר אבי ומנסה להרגיע את אמא שלי .
הלכתי אל החדר שלי ולקחתי במהירות את הגלשן ורצתי לבחוץ " אקספלינסה " לחשתי והגלשן עלה למעלה , הוא עף לכיוון האולם הדשא שמאחורי השולחן העגול .
שאני מתכופפת למטה , ראיתי אותו הוא לא השתנה כלל ! בקושי משהו , נעמדתי מול האולם שאף
אחד לא ראה אותי " שלוש אפס לקבוצת " ליין " ! הכריז המסך , קבוצת ליין זאת לא הקבוצה שלנו .
" חח , הם מפסידים " צחקתי בשקט .
" הקפטנית נעדרת כבר שנתיים " אמר המסך .
" ממש אכפת לכם " אמרתי לעצמי בעוד שהם משחקים .
" נשארה עוד דקה אחת לסיום המשחק מה ינצח " ! אמר המסך והם יצאו להפסקה של כמה שניות .
" סנטא לה וידא " גלגלתי את המטה מעליי והפכתי לבלתי נראת , והלכתי לקבוצה השנייה כדי לשמוע על מה הם מתכננים " עוד קצת ואנחנו מנצחים את אחד הקבוצות הטובות בעולם " אמר
הקפטן .
" הם אבדו את הקפטן שכבר לא מוצאים שנתיים " צחק אחד מהקבוצה .
" מסכנים " צחקה ילדה אחרת , "אני יראה להם מה זה מסכנים !" חשבתי לעצמי מנסה לא לצעוק .
" חזרה למשחק " שמעתי את המסך קורא לשני הקבוצות לחזור למשחק .
רחפתי למעלה מעל המגרש שאף אחד לא רואה אותי והתקדמתי אל היציאה עם הגלשן , דניאל
שנראה גבוה יותר וחתיך יותר קדרר את הכדור האוויר לסל וזרק , הוא הסתובב והסתובב ונכנס .
" אני מביאה להם מזל " אמרתי לעצמי .
" אחד שלוש לקבוצת מלנסון " קרא המסך ואז ראיתי את ההורים שלי נכנסים לזירה אבל יושבים
למטה .
" תראו מי יצטרף למשחק , סרגיי ואריאנה רוזל , אלופי העולם בסניי'ץ מכאו כפיים " קרא המסך
בהתלהבות וכולם מכאו כפיים חוץ ממני , ההורים שלי נופפו לכולם .
" אני מצטערים על זה שהבת שלכם נעדרת " אמר המסך .
" אנחנו נמצא אותה , היא לא נעבדה לתמיד "! צעק אבי לכול האולם .
" ממשיכים " קרא המסך וילד בלונדיני מהקבוצה השנייה קדרר את הכדור לסל של הקבוצה שלי
" אקספלינסה " לחשתי והסל זז טיפה כדי שהכדור לא יפגע בו ולמזלי לא שמו לב לשום דבר מוזר
וככה עזרתי לקבוצה שלי לנצח .
" קבוצת מלנסון מנצחת "! קרא המסך בהתלהבות .
דניאל ולוסי הרימו את הגביע למעלה ואז מסוק של המשטרה של המכשפים הגיע לזירה ושוטר יצא
מן המסוק " אריאנה וסרגיי רוזל , אני מצטערים מאוד אבל סימנים ההובילו אותנו לחקירה של
ביתכם אנדריאנה עבדו אנחנו כול כך מצטערים " אמר השוטר ועלה בחזרה למסוק וטס משם .
אמא שלי פרצה בבכי מר וענק , הקהל כולו התחיל לבכות איתם ואני מנסה לו לצחוק , טסתי
עם הגלשן שלי לאמצע של האולם " אקספלינסה " לחשתי והמסכים הגדולים זזו והפכו לאחד .
" מה ? מה קורה פה "? התחילו לשאול שאלות הקהל .
" ווד " לחשתי והמטה שלי נהפך לצייר והתחיל לכתוב על המסך " אנדריאנה נמצאת פה " כתבתי
על המסך בזמן שכולם מסתכלים על המסך .
" זאת מתיחה ? למה אם משהו עושה אותה זה לא מצחיק "! קראו הרבה אנשים .
" מצחיק ועוד איך "! צעקתי ואף אחד לא הבין מי זה מדבר .
" אסור לך לדבר לא יפה על אנדריאנה רוזל ! מי אתה ? הסגר את עצמך " קרא אבאי .
" נו טוב בסדר " אמרתי בקול רם .
" אנחנו מחכים ! מי אתה "? גער אבי עלי .
" אני אנדריאנה רוזל " אמרתי וכולם צחקו .
" טוב !" צעק אבי כלא מאמין .
" סנטא לה ויולט " צעקתי ואור ענק היה עלי וזהו הופעתי למעלה וכולם ראו אותי .
" לא אני לא אנדריאנה "! אמרתי ועפתי למטה עם הגלשן .
" אנדריאנה " ! צעקו כולם .
" אני לא נעדרתי ואני לא נאבדתי אני ברחתי למקום שאף אחד לא יודע עליו אבל שמעתם עליו " אמרתי .
" איפה היית "? שאלה אמי .
" הייתי בחדר הקרח השחור " אמרתי .
" החדר הזה לא קיים ! " צעק זאין .
" תשתוק " צוותי עליו " אני יצרתי אותו ואני גם יכולה להוביל לשם אנשים אבל אני לא יעשה זאת " אמרתי .
קפצתי מהגלשן והלכתי לחבק את אמא שלי ואבא שלי " אני מצטערת " אמרתי
" זה בסדר חמודה , זה בסדר " אמרה אמא שלי ובכתה , כמה האישה הזאת בוכה ?!
" לוסי " צעקתי ורצתי לחבק אותה שהיא עומדת עמומה " אהה וגם אני עזרתי לכם לנצח , העברתי
את הכדור ככה אף אחד לא הרגיש שאני נמצאת שם " אמרתי וחבקתי אותה .
" אז זהו ? חזרת סופית "? שאלה קלואי.
" כן " אמרתי וחייכתי .
" אני לא מאמין שאת השומרת של חדר הקרח השחור " אמר דניאל , הסתכלתי עליו ולא עניתי ,
הסתכלתי עליו במבט חודר וקר , הוא לא קיים בשבילי !