he looks so perfect-פרק 13

"היי, מה קורה?" אמר קאלום כשעניתי לשיחת הטלפון,
"בסדר." עניתי.
"תקשיב, אני, מייק ואש רוצים לדבר איתך," אמר,
"כן, אנחנו צריכים לדבר .יש לנו הרבה על מה." קבעתי,
"טוב, אז נראה אותך בערב ב'לולה'?" שאל,
"כן." עניתי וניתקתי את השיחה,
השעה הייתה עשר בבוקר, מקודם יחסית אבל היום יש לי כל כך הרבה דברים לעשות.
אני החלטתי כן לעזוב את אוסטרליה בסופו של דבר, למרות כל הדברים שהבנים אמרו, אני קונה את כרטיס הטיסה היום ובעוד שבועיים אני אהיה בבית מלון בלוס אנג'לס.
אני יודע שאני צריך להיפרד מדיאנה בקרוב, אני קצת עצוב, בכל זאת עברתי הרבה בזמן שהיינו יחד.
אני חושב שאני באמת ארצה להישאר ידיד של דיאנה, היא מקסימה.
החלטתי לסיים עם דיאנה היום, עכשיו למען האמת.
אני מרים את הטלפון ומתקשר לדיאנה.
"היי דיאנה," אני אומר כשהיא עונה לטלפון,
"היי לוקי," היא עונה,
"יש מצב את באה אלי? אנחנו צריכים לדבר." אמרתי, זה נשמע נורא קלישאתי לומר אנחנו צריכים לדבר ואז להיפרד,
אבל אין לי ממש ניסיון בזה, הייתי בשתי מערכות יחסיים ובשניהם נפרדו מימני אז…
"בטח, אני אהיה אצלך בעוד כמה דקות." היא אומרת ומנתקת.
כמה דקות אחר כך היא מגיעה, אנחנו נכנסים לחדר שלי ומתיישבים על המיטה,מליון מחשבות רצות לי בראש כשאני אומר את המשפט הבא,
"אנחנו צריכים להפרד…"
דיאנה המופתעת שואלת למה,
" אני עוזב את סידני, אני עוזב את אוסטרליה, אני עובר ללוס אנג'לס לפתח קריירה." אני אומר,
בינתיים היא כבר מתחילה לבכות ואני מרגיש רע עם עצמי,
"זאת הסיבה היחידה?" היא שואלת ומושכת באפה,
'לא, איך לומר לך את זה? אני בגדתי בך… עם בחור… ואני מאוהב בו, כן כן אני הומו' תת ההכרה שלי אומר ואני משתיק אותו רגע לפני שאני מהנהן ומבטיח לה שזאת הסיבה היחידה.
"דיאנה, אני באמת מחבב אותך, אבל אני מצטער אני לא חושב שמערכות יחסיים בשלט רחוק עובדות." אני אומר כשהיא ממשיכה לבכות.
"זה בסדר לוק. אני פשוט לא מאמינה שככה זה נגמר." היא אומרת.
היא קמה על רגליה ומניחה נשיקה אחרונה על שפתי, נשיקה מהולה בדמעות. "ביי לוק." היא ממלמלת ועוזבת את החדר שלי.
מאוחר יותר אני נכנס להתקלח, מקלחת ארוכה.
כבר קניתי כרטיס טיסה ושכרתי חדר במלון. מכאן אין דרך חזרה.
אני מקווה שדיאנה תתגבר עלי מהר, מגיע לה, אני מרגיש רע פתאום על כל הדברים שקרו מאחורי גבה. שאני עשיתי מאחורי גבה.
אני מתלבש, ולוקח את הזמן בסידור השיער שלי.
אני מחייך בלחץ למראה רגע לפני שאני יוצא לכיוון 'הלולה'.
'הלולה' זה בית קפה קטן כאן בסידני, הוא נמצא בין המוסך של פול לתחנת הדלק הישנה.
כשהייתי בחטיבה הייתי נוהג לצאת לשתות שם שוקו חם עם חברים בערבי שישי, זה היה הבילוי המועדף עלינו והיינו מחכים לו כל השבוע.
הנשיקה הראשונה שלי הייתה שם, היא הייתה עם ג'ולי, שעזבה את סידני חצי שנה אחר כך ולכן נפדנו.
כשנכנסתי ל'לולה' ראיתי את קאלום, מייקי ואשטון.
הם כולם צחקו כנראה מבדיחה של אחד מהם.
אבל אני שמתי לב רק לנער אחד, לאשטון, הצחוק שלו העלה בי חיוך והפרפרים בבטן שלי השתוללו, הלוואי והייתי יכול לראות אותו צוחק כל יום כל שעה עד יום מותי.
"שלום." אמרתי וחייכתי כשהגעתי לשולחן.
"היי." הם החזירו,
ישבנו שם בשקט כמה דקות עד שקאלום פתח את פיו ושאל "אתה עדיין חושב לעזוב ללוס אנג'לס?",
"כן, למען האמת כבר קניתי כרטיס טיסה והשכרתי חדר במלון." אמרתי,
"הו.. אז זה באמת קורה." אשטון מלמל, הכאב שהיה בעיניו, כל השמחה שהייתה שם קודם לכן, התחלפה בכאב וכאב לי לדעתי שזה בגללי.
"מה לגבי דיאנה?" שאל מייקל,
"נפרדתי מימנה היום." אמרתי כבדרך אגב, ראיתי את אשטון משפיל את מבטו ומחייך וזה גרם לי לחייך גם.
"כן כן אשטון, שמעת נכון אני נפרדתי מימנה." אמרתי בקול, גורם למייק וקאלום ולהביט בו ולצחקק.
המצב בני לבין אשטון מוזר, יש לנו רגשות אחד לשני ואנחנו בכל זאת נשארנו ידידים (או משהו כזה)..
"טוב לוק זה כבר לא ממש עניינו כי אתה כבר החלטת, לצערנו, אנחנו מקווים שתשמור על קשר ושתצליח." מייק אמר.
"זה נחמד לדעת שהשלמתם עם זה סוף סוף," אמרתי בחיוך,
"לא השלמנו ויתרנו כי הפנמנו שאתה עוזב." מלמל קאלום.
-אשטון ארווין-
מייקל אמר שהוא רואה את לוק דרך החלון, הסתכלתי גם אני הוא היה נראה כל כך לחוץ.
"תראו איזה לחוץ לוק, אני נשבע שכשלוק לחוץ הפנים שלו מצחיקות אותי." אמר מייקל שגרם לכולנו לצחוק.
לוק נכנס לבית הקפה וסוף סוף יכולתי לראות אותו באור.
אומיגד. זאת המילה היחידה שיכולה לתאר את מה שראיתי.
הוא לבש גופיה וג'ינס סקיני שחור. השיער שלו היה מורם בבלורית כמו תמיד והעיניים הכחולות המדהימות שלו הסתכלו עלי ועל שפתיו האדמדמות המקושטות בסייד עלה חיוך. הוא היה נראה מדהים.
אני כל כך שמח לראות אותו שוב, התגעגעתי אליו כל כך.
"שלום." הוא אמר בחיוך כשהגיע לשולחן, הוא חייך אלי וחייכתי אליו בחזרה.
"היי." אמרנו אני, קאלום ומייקל,
ישבנו שם בשקט כמה דקות, שבהן יכולתי לחשוב רק על כמה שאני רוצה לנשק אותו, עד שקאלום פתח את פיו ושאל "אתה עדיין חושב לעזוב ללוס אנג'לס?",
"כן, למען האמת כבר קניתי כרטיס טיסה והשכרתי חדר במלון." אמר,
"הו.. אז זה באמת קורה." מלמלתי, כאב לי כל כך לדעת שזה סופי ולא משנה מה אני אומר לו הוא עדיין יטוס, הוא בטוח יתגבר עלי ועליו, עלינו או על מה שלא היה בנינו מהר.
"מה לגבי דיאנה?" שאל מייקל, אחרי שהוא אמר שהוא טס וזה סופי ממש לא בא לי לשמוע על דיאנה.
"נפרדתי מימנה היום." הוא אמר כבדרך אגב, השפלתי את ראשי וחייכתי, אחרי הכל אולי בכל זאת הוא רוצה שנהיה ביחד.
מזווית העין שלי יכולתי לראות את לוק מסתכל עלי ומחייך.
"כן כן אשטון, שמעת נכון אני נפרדתי מימנה." הוא אמר בקול, גורם למייקל וקאלום ולהביט בי ולגחך בחוסר נעימות ולי להסמיק.
אני לא יודע מה אני ולוק. אבל היה לו חשוב להבהיר לי שהוא ודיאנה נפרדו.
"טוב לוק זה כבר לא ממש עניינו כי אתה כבר החלטת, לצערנו, אנחנו מקווים שתשמור על קשר ושתצליח." מייקל אמר.
"זה נחמד לדעת שהשלמתם עם זה סוף סוף," הוא אמר.
"לא השלמנו ויתרנו כי הפנמנו שאתה עוזב." מלמל קאלום.
לוק אמר להתראות והלך.
נשארנו שם אני, מייק וקאלום.
"יש לי רעיון!" אמר מייק,
"מה?" שאל קאלום,
"נטוס אליו כמה ימים אחרי שהוא יעזוב ואולי נוכל גם אנחנו להישאר בלוס אנג'לס ולפתח קריירה,עם לוק, כלהקה." אמר בחיוך.
"מייקל אל תהיה נאיבי, זה יותר מידי כסף, ומי אמר בכלל שיחתימו אותנו?" אמרתי,
"אשטון, אל תהיה נאיבי אתה, אתה יודע שכלום לא יקרה בינך לבין לוק כשאתם גרים במרחק חצי עולם." אמר מייקל,
"אני עדיין לא מאמין למה שקורה בין שניכם, זה כל כך מוזר.." אמר קאלום וצמצם את עיניו במחשבה,
"מייק, איך אנחנו יכולים להיות בטוחים שיחתימו אותנו?" שאלתי,
"יש לי את המספר של סקוטר בראון- זה שמצא וטיפח את ג'סטין ביבר, דיי ברור שהוא בעניין של אומנים חדשים…" אמר מייק.