he looks so perfect- פרקים 17 ו-18

-לוק המינגס-
שלוש דפיקות על דלת חדר מלון שלי מפתיעות אותי במיוחד, מי זה כבר יכול להיות?
אני הולך לכיוון הדלת בזמן שאני ממלמל "רק רגע..".
אני פותח את הדלת ולפני עומד אשטון.
"וואט דה פאק!!" אני צועק,
"אש, זה אתה?" אני שואל ומושך אותו אלי לחיבוק.
הוא ממלמל "כן," מחבק אותי חזק יותר.
הדבר הבא שעשיתי היה לגרור אותו לתוך החדר ולסגור את הדלת.
הצמדתי את שפתי לשלו, ונשקתי אותו בכל הרגשות שהרגשות ברגע הזה. בעיקר געגוע.
"רגע, אם כמה שאני נהנה לנשק אותך, ואני נהנה, מה אתה עושה פה?" שאלתי ולפני שהוא הספיק לענות שוב שלוש דפיקות בדלת,
שוב הלכתי לפתוח את הדלת והפעם מי שעמדו מאחורי הדלת היו קאלום ומייקל, "אומיגד." אמרתי וחבקתי את שניהם והם נכנסו לחדר.
"מה אתם עושים פה?"
~פלאשבק~
-אשטון ארווין-
"כרטיסי הטיסה פה?" שאל מייקל,
"פה," ענה קאלום אחרי שחיטט קצת בתיק הגב שלו,
"דרכונים וויזות?" שאל מייקל שוב,
"כאן," ענה שוב,
ךצ-"ארנק?" שאל,
"תרגע מייקי, עברנו על זה אלף פעם הכל פה, בוא נצא לפני שנפספס את המטוס." אמרתי.
אחרי שנפרדנו מהמשפחות, וסיימנו את הבדיקות הביטחוניות ישבנו לחכות לטיסה שלנו ובינתיים הבנים תחקרו אותי עוד על לוק.
"אתה מתרגש לקראת הטיסה או לקראת לפגוש את לוק שוב?" שאל קאלום,
"שניהם, אבל לגמרי יותר לקראת לפגוש את לוק," עניתי,
"מה אתם? אתם ביחד?"שאל קאלום,
"אני ברצינות לא יודע." עניתי,
"אתה אוהב אותו הוא אוהב אותך, אני לא מבין למה אתם לא ביחד." אמר מייקל,
"כמה כבר דברנו על זה מייקל? שוב לומר את זה?" שאלתי
"לא, לא, אתה רוצה אותו אבל אתה לא יודע למה אתם לא ביחד." מייקל ציטט אותי משאר הפעמים שדיברנו על לוק ועלי.
"מה שיש לכם באמת כל כך מיוחד תשמרו על זה." אמר קאלום.
"נשתדל," גיחכתי והכריזה קראה לנו לעלות לטיסה.
הטיסה הייתה סיוט בעיקר בגלל שמייקל וקאלום התיישבו אחד ליד השני והשאירו את המקום הפנוי היחיד ליד איש מבוגר שהריח נורא.
אחרי כמה שעות טיסה הוא נירדם והנחירות שלו היו כל כך רועשות שלא יכולתי להירדם אבל הייתי עייף מכדי לעשות משהו אחר, אז שמתי את האוזניות שלי וקיוויתי להירדם.
כשהתעוררתי כבר היינו מעל שמי קליפורניה והתכוננו לנחיתה, התמתחתי קצת וקמתי לצחצח את שיניי, התור לשירותים היה ארוך מידי אז ויתרתי ואמרתי לעצמי לזכור לצחצח שיניים בשירותים של שדה התעופה.
כשסוף סוף ירדנו מהמטוס הלכנו לאסוף את המזוודות שלנו ושם לשירותים של שדה התעופה רק כדי לצחצח ולהחליף בגדים.
אני בוחר חולצה רנדומלית, במקרה זאת האפורה שלי עם ציור של חד קרן עליה, ולוקח תחתוני בוקסר חדשים מהמזוודה לפני שאני נכנס לאחד מתאי השירותים ומחליף את בגדי.
הלחץ בתוכי התחיל להבנות רק כאשר יצאנו משדה התעופה וסוף סוף הפנמתי את זה שאני הולך לפגוש את לוק בעוד זמן קצר.
כמה דקות אחרי כבר תפסנו מונית ועלינו עליה בדרך לבית המלון בו השכרנו חדר, בו לוק משכיר חדר.
אנחנו נכנסים ללובי של בית המלון, הוא לא יותר מידי מפואר ואני אוהב את זה, אנחנו מקבלים את המפתח לחדר שלנו והולכים לכיוון המעלית לקומה ארבע.
אני מבקש מהבנים לקחת גם את המזוודה שלי איתם לחדר כי אני כבר לא יכול לחכות לפגוש את לוק.
הם מהנהנים בהבנה ומבצעים את בקשתי כשאנחנו מגיעים לקומה ארבע.
כשהם יוצאים מהמעלית אני יורד לקומה שלוש, קומה מתחת לקומה שלנו, שם החדר של לוק נמצא, אני מחפש את מספר החדר שלו, 334.
כשמצאתי את החדר שלו נעמדתי מולה ופתאום לתקתק על דלת הייתה משימה מפחידה וקשה.
לקחו לי כמה דקות לתקתק על הדלת ושמעתי את קולו של לוק ממלמל "רק רגע." לפני שהדל נפתחה ומולי עמד לוק.
הוא לבש רק זוג מכנסי טרנינג ושיערו היה פרוע, היה נראה שהוא לא עשה הרבה מאז שהגיע ללוס אנג'לס.
המבט של לוק היה מופתע והוא צעק "וואט דה פאק!!" והוסיף "אש, זה אתה?" מושך אותי לחיבוק.
הסנפתי את הריח שלו, מחבק אותו קרוב יותר וחזק יותר, הלב שלי הלם בחוזקה מהעובדה שאני מחבק אותו שוב אחרי תקופה ארוכה כל כך.
טוב נוו וגם מהעובדה שהוא היה לגמרי חסר חולצה ולגמרי כל כך חתיך.
אני ממלמל "כן." לתוך החיבוק.
לפני שהבנתי מה קורה הוא משך אותי לתוך החדר וסגר את הדלת מאחורי מצמיד את שפתי לשלו.
ידי טיילו על צברו והגיעו לאחורי ראשו כשידיו היו מונחות על מותניי.
"רגע, אם כמה שאני נהנה לנשק אותך, ואני נהנה, מה אתה עושה פה?" הוא שאל ולפני שהספקתי להוציא הגה מפי דפיקות נוספות נדפקו על הדלת וידעתי שאלו מייקל וקאלום.
הוא פתח את הלדת והופתע לגלות מאחוריה את קאלום ומייקל, "אומיגד." הוא אמר וחיבק אותם.
"מה אתם עושים פה?" הוא שאל פעם נוספת,
התחלנו לספר לו כל מה שקרה מאחורי גבו לאחרונה, כולל הגישה שיש לנו מחר בבוקר עם סוקט בראוון.
כשסיימנו להתעדכן השעה הייתה קרוב לשמונה בערב והחלטנו לצאת לאכול בפיצרייה שקרובה למלון.
הייתי כל כך רעב והפיצה באמת הייתה טובה.
אחרי ארוחת הערב חזרנו למלון ותכננתי ללכת לישון, עד שלוק שאל "אש, אתה יכול להישאר איתי הלילה?", איך אני יכול לומר לא?
"כמובן," עניתי וירדנו בקומה השלישית בזמן שמייקל וקאלום עלו לקומה הרביעית,
נכנסנו לחדר שלו וסוף סוף יכולתי להתרשם מאיך שחדרי המלון נראו בזמן שלוק נעל את הדלת.
הוא כרך את ידיו סביב מותני ונישק את הלחי שלי מה שגרם לי לחייך ולהסמיק.
"התגעגעתי כל כך…" הוא אמר בזמן שהוביל אותנו ככה למיטה,
"גם אני.." אמרתי והסתובבתי עם פני לפניו בזמן שאנחנו מתנשקים ונשכבים על המיטה.
הוא עלה מעלי מנשק אותי בפראות בזמן שידיו טיילו לאורך כל גופי וידי התחפרו עמוק בשיער שלו.
זה היה יותר מסצנה אינטימית עבורנו.
התנתקנו כאשר האוויר שלנו נגמר לחלוטין והתנשפנו שנינו, פתחתי את עיני מביט בעיניו הכחולות ואני נשבע שהלב שלי נמס יותר והתאהבתי בו עוד יותר ממה שכבר הייתי, אם זה אפשרי בכלל.
"לוק," אמרתי הרגשתי צורך לומר לו איך אני מרגיש "אני אוהב אותך," מילמלתי, הרגשתי שאם אגיד את זה חזק יותר הכל ייהרס, אז פשוט לחשתי לו.
"אנילא יכול לומר לך שאוהב אותך בחזרה, זה יהיה שקר מוחלט" הוא אמר גורם לי להצטער על המילים שלי ולב שלי כאב, באמת כאב.
הסתכלתי בעיניו שוב מחפש אחר הציניות. אבל היא לא הייתה שם.
"אני מאוהב בך, אשטון פלטשר ארווין, אני מאוהב בך, בפעם הראשונה בחיי אני יכול לומר בלב שלם שאני מאוהב.
אתה אשטון, אתה גרמת לי להתאהב, אני אפילו לא יודע איך, ושלא תבין אותי לא נכון אתה מדהים, אתה מושלם, אתה נראה כל כך פאקינג טוב, אבל בחיים לא האמנתי באהבה, לא חשבתי שזה קיים וזה לא היה קיים בשבילי עד שאתה הגעת וגרמת לי סוף סוף להבין על מה כולם מדברים.
אני לא אשקר ואומר ולא פחדתי מזה, מכל זה, מהרגשות האלה, מלהתאהב בבחור, אני חשבתי שאני סטרייט, ואתה איכשהו הגעת כמו הוריקן ושינת לי את החיים, וזה נשמע כל כך פאקינג קיטשי, אבל איתך לא אכפת לי להיות קיטשי, כי אתה רואה, אתה שינת אותי.
ואני סוף סוף מרגיש מוכן להתמודד עם הרגשות האלה, אשטון, עם הידיעה שאני גיי ועם האהבה הכל כך מדהימה הזאת.
אני נשבע לך אשטון שאני בחיים לא אפגע בך, לא בכוונה בכל מקרה, ואני מקווה שאתה לא תפגע בי כי הינה אני כאן נותן לך את הלב שלי, את כולו, נותן לך את הכוח לפגוע בי הכי חזק שיש, הינה אני נפתח אליך אש, רק אל תשתמש בזה נגדי." הוא אמר והביט בי.
הוא הביט בי לאורך כל הנאום הזה ואני הקשבתי לו בשקט מביט בעיניו ורואה אותו כל כך כנה ואמיתי.
"יכולת פשוט להגיד גם אני לוקאס, אבל אתה חייב לסבך הכל.." אמרתי מצחקק ומרסק את שפתי ושלו לפני שהייתה לו הזדמנות להגיב,
כשהתנתקנו הוא אמר "לוק, לא לוקאס," ושילב את ידי בידו בזמן שהתכרבל בחיכי,
"אבל אני אוהב לקרוא לך לוקאס," אמרתי,
"ואני אוהב שאתה קורא לי ככה." אמר.