he looks so perfect- פרק 9

התעוררתי מצלצול הטלפון שלי.
קמתי מהמיטה לאט, עדין ישנוני ובעיקר כועס שהעירו אותי.
על מסך הופיע השם 'מייק'.
"היי." אמר מייקל בקול הרבה יותר ערני משלי.
"אני שונא אותך." מלמלתי בקול צרוד משינה.
"הערתי אותך?" הוא שואל,
"כן." אמרתי בקול אדיש ושפשפתי את עיניי.
"לא נורא," אמר "אתה רוצה לבוא היום לפסטיבל?" שאל,
"איזה פסטיבל?" שאלתי,
"הפסטיבל הגיע לסידני, ואנחנו לא בוגרים מידי בשביל ללכת." אמר
"מי עוד בא?" שאלתי,
"לוק ודיאנה,קאלום ובת דודה שלו, אני ואתה."
"אוקי," אמרתי.
אז לוק ודיאנה לא נפרדו.
קיוויתי שאחרי הערב ההוא, הוא ייפרד מימנה ויבוא להיות איתי.
כל כך תמים מצדך אשטון. הוא משחק בך,ובכל פעם אתה נופל בזה מחדש.
'חשבתי שאתה יותר טוב מזה. טעיתי.' אני כותב ללוק בהודעה בזמן שאני מחכה למים של הקפה שירתחו.
'מה?' הוא שואל.
'הלילה ההוא שבאת אלי והכל היה כל כך שקט וכל כך מושלם, ועכשיו אני מגלה שאתה עדיין עם דיאנה.יופי לוק.' שלחתי לו.
זה כואב יותר ויותר בכל פעם שאני אומר את זה במחשבותיי.
'מה חשבת שיקרה?' הוא שואל,
דמעות מצטברות בתחתית עייני מקשות עלי לראות את מסך הטלפון.
'לך תזדיין לוק!!' אני שולח וזורק את הטלפון על השיש.
אני מוותר על הקפה ועולה לחדר בעצבנות.
אני סוגר את הדלת חזק וזורק את גופי על המיטה.
הדמעות הצטברו בעיני כשקראתי את ההודעה עכשיו נמצאות על לחיי.
אני נושך את שפתי התחתונה בכאב ועוצם את עייני.
אני חשבתי שזה סיומה של תקופה כל כך בודדה בשבילי. מסתבר שלא.
אני הולך למגרה. מגרה שלא פתחתי זמן רב כל כך.
אני מוציא מימנה את הסכין ומתחיל לעשות חתכים קטנים.
זה כואב.זה כאב טוב. מרגיע.
לא הרגשתי את זה הרבה זמן, זה לא היה חסר לי עד עכשיו, אפילו לא שמתי לב כמה זמן לא עשיתי את זה…
זה מזכיר לי נשכחות.
אני הולך ושוטף את ידיי במים מיד כשאני מסיים ושם פלסטרים.
אני לא מאמין שחתכתי שוב. אני מאוכזב.
הערב מגיע ואני מתחיל להתכונן.
אני מתקלח, מתלבש, ושם הרבה צמידים כדי להסתיר את הסוד הכי גדול שלי והדבר היחיד שאני מתבייש בו.
אני מכין את עצמי נפשית לראות את לוק ודיאנה מתמזמזים בלי הפסקה.
אחרי ההכרות שלי עם לוק, דיי ברור לי שזה מה שיקרה.
אני מביט במראה פעם אחרונה לפני שאני יוצא לכיוון הפארק.
אני מתחיל ללכת לכיוון הפארק חולף על פני המקומות שאני מכיר כל כך טוב שפתאום נראים שונה כל כך, ואני מבין שבעוד זמן קצר אני אעזוב הכל כאן ואלך לקולג'.
אני מגיע לאן שמייקל אמר לי להגיע. ליד הגלגל הענק.
אני רואה את מייקל, קאלום ובת הדודה השווה שלו. זה לפחות איך שמייקל ולוק נהגו לקרוא לה כדי לעצבן את קאלום.
אני אף פעם לא חשבתי שהיא יפה במיוחד.אולי זה בגלל שאני גיי מאז ומתמיד…
"היי מייק." אני אומר מחייך. תודה לאל שלוק ודיאנה עדיין לא הגיעו.
את האמת אני מחבב את דיאנה, היא נחמדה והיא לא אשמה במה שלוק עשה, או עושה.
כמה דקות אחרי, לוק ודיאנה מגיעים.
הם לא מחזיקים ידיים או הולכים מחובקים, כמו בדרך כלל, מה שגורם לי לחוש הקלה.
לוק הוא לא טיפוס דביק. אני לא יודע למה צפיתי שהוא יהיה דביק עם דיאנה היום.
אני מסתכל על לוק. הוא נראה כל כך טוב.
הוא מסתכל עלי בחזרה במבוכה ומשפיל את ראשו. אני לא עומד בזה מזיז את מבטי מימנו.
אנחנו מסתובבים קצת במקום, בין הדוכנים והאנשים המוזרים שעובדים כאן, מחופשים לכל מיני דברים, מאופרים בצורה מוגזמת.
מייקל, קאלום דיאנה ובת הדודה של קאלום- מרי, מדברים וצוחקים.
אני הולך לצידם לא מוציא מילה.
מסתכל על הרצפה.
לפעמים מגניב מבטים לעבר לוק,אני מסתכל עליו ונזכר איך התחבקנו, איך התנשקנו, איך התכרבלנו. אבל כל כך כואב לי להסתכל עליו.