Goodbye My Lover-פרק 4

סיפור מושלם תמשיכי! וגם אשמח אם תקראי את הסיפור שלי.. all of me ותתני לי שיפור כדי לכתוב כמוך. תודה:)

חחח ממש המלאך השומר השותפה הזו.. . מצטערת הצלחתי לסבול את המכון לחולי נפש שהגיע באיכותו וברמתו כמאט "לאוגורייס" (בית הספר של ארי פוטר) יכולתי לסבול את זה שהיא לא ניסתה על היום הראשון למרוט את שערותיה של שותפתה רק על שניסתה לדבר איתה ושלא נדבר על שהיא נגעה בתמונה של האוהב שלה שבגללו היא(הגיבורה) ניכנסה למשבר וכמו פוסט תאומה עלם קרב!. היא ניסתה להתאבד בגללו! דמת!. אבל הדמות השותפה לחדר גם היא הגיע למקום הזה בעיקבות משבר גם לה יש כאב וסיפור עצוב קורע לב. לא אמין!. אנשים בהישתקמות יקח המון זמן עד שהם יסמכו על מישהו בטח על מישהו חדש. אז את אומרת לי שהיא פשוט חיבקה אותה כמו מלאך?. והגיבורה לא עשתה כלום?. ווא איזה פוצי מוצי. ממש לא אמין. אני יודעת על מה אני מדברת אני בעצמי עברתי לא רק משבר אחד וניסיתי להתאבד פעם אחת וברחתי בילדותי מהבית מלא פעמים. הייתי אצל פסכולוגים ואפילו פסיכייטרים. הייתה לי ילדות קשה אם הורים שאין מה לתת להם אוסקר להורות. היום אני גדולה יותר וכבר לא תלויה בהם בכלום אבל עדיין סובלת מהם כי אני חייבת לבנתיים לגור איתם. בכול אופן חוץ מי ילדות קשה עם הורים קשים גם לא הסתדרתי עם החברה, בגלל סיבות שונות.
, וגם עברתי בערך בגיל שתיים עשרה פחות אולי אפילו תשע או עשר. זה תראומה מעורפלת. בקיצור כמאט נהנסתי על ידי סבא רבה שלי. ומאז אני עוד סובלת מי תראומות. אני מתקשה לסבול מגע של אחרים ובעיקר בנים. את אמא שלי אני בכלל שונאת לחבק ומחבקת אותה במורת רוח שאין בררה כדי לא לפגוע בא אבל תמיד רק מחכה שיגמר. ככה גם כול השאר אם אני כבר מאפשרת למישהו לחבק אותי כדי לא להעליב אותו אני מרגישה עדיין ממש לא בנוח ומחכה שיגמר. אני שונאת את עצמי על זה שעד היום אני מתקשה לקבל גם מי מי שנירא לי שזה בסדר ובטוח, גלויה חיבה ומגע וחום. אני פשוט לא מצליחה להרגיש טבעי כלפי גילוי חיבה ומגע חם. אני נירתעת אינסטיקטיבית, אנשים שבתראומה לעולם בטח לא רק בתחילת ההשתקמות שלהם, לעולם הם לא יאפשרו למישהו לחבק אותם. זה מי צידה של הגיבורה. מה הצד של חברת החדר אני לא חושבת ש מי בתראומה יכולה לא משנה כמה אמפתייה יש לה למישהו אחר היא לעולם לא תרשה לעצמה לחבק מישהו זר כמו איזה מלאך. לא אמין גרוע!. רואים שמעולם לא חווית תראומה. עד עכשיו חיבבתי אבל אם לא תעשי מקצה שיפורים לגרום לזה להיות אמין אני הרגיש שבמקום לקרוא ספר מורכב על ילדה אובדנית וכואהבת שמתגברת על התראומות שלה. אני קוראת ספר על ארי פוטר בבית החולים. אין לי בעיה עם ארי פוטר אאהבתי את הסרט. אבל פשוט תצטרכי לשנות את השם לארי פוטר ובית החולים ולא גוד בי לבר. זה הכול.

לא יודעת אני עדיין לא מצליחה לראות אמינות בסיפור על שתי נפשות שבורות שאמורות לעזור אחת לשניה, אם כבר חיבוק אז זה רק אחרי הרבה זמן שהן יכירו וירשו לעצמן להיפתח אחת לשנייה ומגע מצטערת להגיד לך זה השלב האחרון. לא יודעת אני לא שופטת אותך אולי גם את חווית טראומות ואת פשוט מגיבה להן אחרת. אבל מי שבטראומה לדעתי לא בוכה. אלה קופא. מעמיד לעצמו אלף חומות במקום חומות הביטחון שנהרסו לו. ובטח לא יאפשר למישהו לנסות להפשיר אותו על ידי חיבוק כול כך מהר. אני במקומה במקום הגיבורה. הייתי דוחפת את השותפה ויוצאת מהחדר בדממה רועמת. אבל זו רק אני אולי אני משהו אחר ואת משהו אחר. למרות שהסטטיסיקה מרא שאלה שהם באמת בטראומה חייבים קודם להסתגל מחדש לקרובים שלהם ומתקשים לפתח שוב קשרים בגלל הפחד לאבד או להיפגע שוב. אגב אני כבר בשמונים אחוז החלמה מי כול הטראומות שלי ולכן ממש לא אכפת לי אם יש תועלת בעניין לדבר על הדברים. אני לא הפרסם בראש גלי אבל אם אני רואה שיש בזה צורך לספר ולו רק בשביל שהאחר ילמד איזה דבר אני לא אפחד לדבר כי זה מעולם לא היה אשמתי אז אין לי מה לתבייש, וגם אני כבר מעבר לזה זה כבר מאחורי מי זמן. מחכה לפרק הבא

טוב יקרה את לא חייבת לקחת את התגובות שלי כול כך ברצינות. את רשאית לכתוב איך שבא לך זה הסיפור שלך. אני רק אמרתי את דעתי אבל את כמובן רשאית לחלוק עליה וזה יותר מי בסדר. מחכה לפרק הבא :)