Good luck family – פרק 9

הפרק הזה הוא פרק המספר את הסיפור מאחורי זאק ורוז.
אז מקווה שתאהבו
————————————————–
עבר לו שבוע והרגשתי מותשת מהעבודה..
אה נכון שחכתי לספר, אני חיפשתי עבודה בשביל שיהיה לי כסף.. חוסכת לאוטו. אז ראיתי שמחפשים עובדים חדשים לחנות של רשת חדשה שנפתחה בעיר, אז הצעתי את עצמי והתקבלתי. והאמת שאני נורא מרוצה מהכסף, 30 לשעה, טוב להתחשב שזו חנות ענקית, אני לא האמנתי שכמות כזו של אנשים יכולה להיכנס כאן. היו המון קונים שרצו להכיר את הרשת ונראה כי כמה היו מרוצים והפציצו בקניות ואני בתור הקופאית קצת הרבה התעייפתי.
ובקשר לדיימון.. טם טם טם.. טם טם טם טם טמטם טםםם………..

אין כלום >_<
הוא בנאדם מדהים והכל באמת, אבל במהלך השבוע הזה שלא ציינתי מימנו כלום.. קרה משהו איתי ועם זאק,
חזרנו? רבנו?
עדיף שתקראו לבד..

"היי" חייכתי לזאק כשנכנסתי לגלידריה, רואה אותו מתיישב ומחכה לי
-"היי" חייך לי בחזרה והתיישבתי
"אז על מה רצית לדבר איתי.. שוב?"
-"עלינו"
"עלינו? פספסתי משהו?" מביטה בו מגחכת ממה שהוא אמר אבל פניו לא נראו צוחקות איתי אז התאפסתי במהירות .
-"אני רוצה שנתחיל מחדש" מביט בי מצפה לזה
"למה אתה מתכוון?" הוא בנאדם לא ברור
-"אני רוצה להזמין אותך למסיבה שתהיה ב'קלאב-טיים' אני רוצה שנתחיל את הסיפור שלנו מההתחלה"
"אני לא חושבת זאק, זה טפשי למדי" קמתי לוקחת יחד איתי את התיק
-"רוז" קם ותפס בידי "תני לי לנסות. תני לי הזדמנות שנייה" לחש ויכולתי לשמוע את קולו המתחנן
"בסדר" אנחה יצאה מפי, רואה את חיוכו חוזר אל פניו "אבל רק כי אני מאמינה בהזדמנויות שניות"
-"המסיבה בעוד יומיים, מתחילה בעשר" שחרר את ידי "אני יאסוף אותך בתשע וחצי" הוסיף ויצאנו מין החנות.

"זאת.. ממממ. לא היא יותר מידי. מה עם זאת? בעצם יש לי רעיון" אמרה ליהי מחפשת לי את השמלה המושלמת
"הנה הנה הנה.. אמרה שולפת מין הקולב חולצת בטן לבנה ומנסה להתאים אותה לחצאית השחורה שלקחה מקודם. "תמדדי" הצמידה את זה העיפה את זה עליי
-"את זה?"
"כן חמודה היגע הזמן שאני ילביש אותך" אמרה בעודה מכניסה אותי לתא וסוגרת עלי עם וילון.
-"אממ.. זה אמור להראות את הבטן?" אמרתי יוצאת מן תא ההלבשה ונעמדת מול הראי הענק
"אמ, כע! בגלל זה קוראים לזה 'חולצת בטן' " אמרה מסדרת אותי "וחוץ מזה הגיע הזמן לראות לעולם עד כמה את כוסית" אמרה ונאנחתי ממנה.
-"אוקיי.. אבל חסר משהו"
"שרשרת" אמרה ורצה אל המתלה של התכשיטים "הנה, זה זהב לא אמיתי אז תיזהרי כשאת שמה בושם"
-"אוקיי"

לאחר ששילמנו לקופאית קנינו גלידה והמשכנו לטייל ברחבי העיר
ליהי: "אז לפני שאתם מתחילים מחדש, בא לך לשחרר את הישן?"
אני: "למה את מתכוונת?" השבתי לוקחת לק מהגלידה
ליהי: "את לא פירטת ממש מה היה עם זאק"
אני: "עדיף שאני גם ל-"
"שאת כן, בשביל לפתוח פרק חדש את צריכה לסיים את הקודם" קטעה אותי מדבריי, שתיקה קצרה עברה לה בזמן שאנחנו מסתכלות על אורות העיר.
חשבתי על מה שקרה, נזכרת באותם רגעים והתחלתי לפתוח את הפה "את זוכרת את הזוגיות שהייתה לי איתו, הרגשתי שזה זה. הוא היה הדייט הראשון שלי, הנשיקה הראשונה שלי, אבל מסתבר שכל מה שהוא רצה זה את הפעם הראשונה.
הוא ביקש שאבוא אליו באחד הערבים, כשבאתי אליו ראיתי אותו שרועה על המיטה מעייפות. התלבטתי אם להיכנס או לא, ובסוף נכנסתי.
התיישבתי על הרצפה עם ברכיי ליד המיטה וליטפתי את שיערו. רואה אותו ישן לו, הוא היה כזה חמוד"
לקחתי עוד כמה ליקוקים מצד הגלידה שנמסה טיפה והמשכתי "ליטפתי אותו עוד קצת וקמתי לכיוון הדלת אבל אז הוא כנראה התעורר מפתיחת הדלת של החדר ואמר לי להיכנס חזרה. התיישבתי על המיטה שלו והוא קם למצב ישיבה..
הוא חיבק אותי ונתן לי נשיקה, אבל לנשיקה הייתה טעם מוזר, הוא שתה.
שאלתי אותה אם הוא שתה והוא הכחיש, והמשיך לנשק אותי.. השפתיים שלו ירדו במורד צווארי והידיים שלו התחילו ללטף את גופי. מתחת לבגדי.
קמתי. אמרתי לו שאני יחזור מחר, בינתיים שיתעשת על עצמו. אבל הוא היה ממש שיכור, יכולתי לראות את זה לפי הליכתו. באתי לצאת אך הוא נשען על הדלת מצחקק ודוחף אותי מימנה.
'אתה שיכור' העיניים שלי התחילו ליצר את הדמעות, הפחד שלי, ההרגשה שלי מוגנת לידו התפוגגה.
אבל לא נתתי לזה להשתלט עליי ותפסתי בזרועותיו 'די הכל בסדר אני יביא לך כוס קפה ואתה תצא מזה' אמרתי מנסה לגרום לו להתאפס"
-"למה עצרת?" הביטה בי ובדמעות שלי "רוז" חיבקה אותי, התיישבנו על גשר שהיה בדרכינו "אם את לא יכולה להמשיך א-"
"אני כן" קטעתי אותה "את צודקת, אני חייבת להשאיר את זה מאחור, אני לא יכולה לשמור בבטן"
לקחתי נשימה אחת גדולה, בזמן שתמונות מהאירוע שקרה קופצות לראשי.
"אוזניו סירבו להקשיב והוא התקרב אלי יותר, מחבק אותי.. בינתיים זה רק חיבוק. אמרתי לעצמי.
הורדתי את ידיו ממותני כשהחיבוק הזה התחיל לעבור את גדר החיבוק התמים.
'אתה לא תפגע בי, אתה אמרת שלא תפגע בי' אמרתי לו מועדת מעט אחורה אבל הוא השיב שמה שהיה היה.
לפני שהכל הפך למכוער אחיו פתח את הדלת וקלט את המתרחש. העיף אותו מימני. מאז אני לא יכולתי להרגיש איתו בטוחה. הרגשתי מצידו אכזבה. ורק בגלל שלא קרה כלום אני יכלתי לשכוח מין האירוע הזה.
אח שלו נתן לי טרמפ הביתה ושאל אותי אם הכל בסדר ואם הוא לא.. לא פגע בי" הדמעות זלגו ללא שליטה "אמרתי לו שלא והודיתי לו. מה היה יכול לקרות…
מאז היה קשה לי ליצור איתו קשר.. כי בכל זאת אצלי הכל בנוי על אמון.
אנשים מקשיבים להוראות של הרופא בגלל שהם סומכים על המדע ועליו.
אנשים ישנים וחיים בשקט בביתם כי הם סומכים על האדריכל שבנה אותו.. אותו דבר לגבי מטוסים..
כל פרויקט מעל שני אנשים מבוסס על אמון. אהבה זה מבוססת על אמון, הכל זה עניין של אמון.
אנחנו חשדניים, זה הטבע שלנו.. זה הדרך שלנו להגן על עצמנו.
כל כך קשה לבנות אמון. ואם זאת.. כל כך קל להרוס אותו…"