Good luck family – פרק 8

הנרי הביט על השולחן רואה את השפם ומחליט ולהשים אותו עליו
"היי אבא" נכנסה רוז
-"היי" הסתובב אליה
"למה יש לך שפם מלאכותי?"
-"למה לך- אין כזה?"
———————————————————-
הצד של רוז:

ישבנו אני ספנסר דולב ומייה לארוחת בוקר
"אוקיי ילדים תקשיבו, ישיבה משפחתית." נכנס אבא למטבח נראה טיפה לחוץ
אני: "בלי אמא?" שאלתי מופתעת
אבא: "זה קשור לאמא, עלינו לדבר על ההריון שלה" השיב.
"או, אני רוצה להגיד קודם" קם דולב ולקח את הצלחת "חשבתי שתפסיקו אחרי ילד אחד" והניח אותה בכיור
אני: "אני קוותי שתיים"
ספנסר: "שלוש"
מייה: "ארבע"
-"בכל מקרה.." נאנח "הגענו לרגע הנפלא בהריון של אמא, שבו לא נוח לה" ניגש למקרר "ושלאמא לא נוח….."
"לנו לא נוח" ענו כולם כמקהלה
-"בדיוק" "בשליש השלישי אמכם קצת.."
דולב: "מפחידה?"
אני: "רעה?"
ספנסר: "אכזרית?"
מייה: "איכסה?"
אבא: "אז עד להודעה חדשה, כשאמא תשאל משהו תגידו 'כן' " לקח תפוזים וסגר את המקרר.
דולב: "מה אם היא תשאל אותי אם השם שלי זה 'ראלף'?"
אבא: "למה שהיא תעשה את זה" נאנח, מסכן יצא לו בן פשוט.. דפוק 0_O
דולב: "למה שהיא לא תעשה את זה?" שאל בתמימות -,-
"בוקר טוב" נכנסה אמא עם חלוק וורוד, שיער רע ומצב רוח.. כמו שאבא תיאר
-"בוקר טוב" מיהרנו אני ואבא להגיד -"וורוד זה הצבע שלך" הוסיף דולב
"מה קורה פה?" שאלה אמא מביטה בנו מוזר
-"כן" ענה דולב לא ממש הבנתי למה..
אמא: "כן מה?"
דולב: -"כן! לא, כלומר… לא" נאנחתי.. דביל "השם שלי זה ראלף" ברח מין המטבח. מה לעזאזל..
אמא: "מה זה היה?" מסכנה, בטח גם היא לא מודעת לאיזה בן יצא לה..
-"רק.. ראלף מתנהג כמו ראלף" חייכתי לעברה שלא תשאל יותר מידי.
אבא: "אז איך את מרגישה יקירה? כי את ניראת נפלא!"
אמא: "שתוק" פתחה את קופסת העוגיות -"כן!" השיב
"מייה, המרתף מבולגן, לאחר הארוחה רדי לסדר את הצעצועים שלך" פנתה אמא למייה נוגסת מין העוגייה.
-"לא!" מיה!! הפצרנו בה כל המשפחה עם מבט, ושל אמא לא נראה מרוצה ממש מין התשובה.
"מה אמרת לי?" ענתה אמא מאופקת.
-"כן." ענתה מייה ורצה למרתף.

"אז.. אמרתי לו כן ועכשיו אנחנו יחד" סיפרה לי ליהי על החמוד מהמסיבה.
-"בהצלחה" חייכתי
דניאל: "כמה את נותנת לה?"
-"חודש" סיננתי לעברו
ליהי: "אתם החברים הכי מסריחים בעולם" עשתה את עצמה עצובה .-.
דניאל: "סתם אנחנו חולים עלייך נשמה שלי!" חיבק אותה הקוקסינל.
-"בקיצור.. נכשלתי בגללכם"
ליהי: "במה?"
-"את רצינית! במבחן! לא הייתי צריכה ללכת למסיבה מלכתחילה" (איזה מילה מוזרה זו 'מלכתחילה' (': – הערת הכותבת)
דניאל: "אהה.. המבחן הזה" הביט בי "לא נורא" סינן לעברי כאילו זה באמת לא נורא.. אוחח
-"זה ממש נורא!.. טוב אני חוזרת הביתה, אני מקורקעת לבית משעה 4"
ליהי: "למה?" רציני.. הרגע נתתי הסבר.
-"למה? אין לי מושג.. אני חושבת שזה קשור- למבחן שנכשלתי בו" פני נהיו רציניות בשלושת המילים האחרונות "טוב יאלה ביי"
דניאל: "ביי"
לקחתי את התיק ויצאתי מין הגלידריה.

אני צריכה לחזור הביתה לסדר את הבית. יואו גם צריך לחשוב על מקום חדש לתינוק שמגיע.. כן אמא שלי בשלב מתקדם.
אוייש בנתיים נתקשר לספנסר שיכין לעצמו חביתה עד שאחזור.
הלכתי ברחוב מחפשת את הפלאפון בתיק
"אחח" נפלתי שנתקלתי עם מישהו ברחוב.
-"אוי סליחה לא שמתי לב" הושיט לעברי יד
"לא תודה אני מסתדרת לבד" קמתי וניערתי את עצמי.
-"היי זאת את" חייך אלי
"סליחה?"
-"את לא זוכרת אותי?" חייך במבוכה. מה הוא רוצה מימני
-"מהמסיבה?" הביט בי מנסה לגרום לי להיזכר
"תראה אני נורא ממהרת, אני לא יודעת מי אתה או מה-" הרמתי את פני אליו "דיימון" הבטתי בו במבוכה אם אפשר להודות.
"מה אתה.. מה אתה עושה פה?" חייכתי מסמיקה, בכל זאת. נפגשנו כי הוא נישק אותי על במה ו.. לא חשוב אתם מכירים את הסיפור.
-"מה קורה איתך?" עכשיו שהמבטים שלנו נפגשים אני בוודאות יכולה לומר שהוא נראה- הוא שחקן גולף. קלטתי לפי הג'קט. הוא נראה טוב.
"מצוין"
-"אם כבר את כאן…" חייך. חמוד. "אפשר להזמין אותך לגלידה" שאל אותי בהיסוס
"האמת שהייתי שמחה אבל אני ממש ממהרת הביתה" חייכתי חיוך נחמה כזה
-"זה בסדר" חייך וכל אחד התקדם לכיוונו.
"רוז" קרא לי והסתובבתי אליו -"כן?"
"אני יכול לבקש את המספר?"
החלפנו פלאפונים והתקדמתי לעבר ביתי.

"ארבע ושבע דקות" עמדה אמא מול הדלת כשנכנסתי "יש לך הסבר גברת צעירה?"
-"כן. כן. אני נתקלתי במישהו דפוק בדרך.."
"וספנסר? את יודעת מה קורה שהוא לבד בבית?" הביטה בי "את זוכרת מה קרה בפעם האחרונה בלידה של מייה?"
-"הוא גילח לעצמו חלק מין השיער, אכל את כל הקצפת והגלידה במקרר, לקח גלגל והתגלגל איתו במורד המדרגות.." אמרתי בראש נפול ומאכזב.
"והכי גרוע?"
-"שבר את המנורה האהובה עלייך" גלגלתי לעצמי עיניים.
"יש לך מזל שחזרתי מוקדם היום" נאנחה מעייפות "יש לך משהו להגיד לכל מה שהיה יכול לקרות?"
-"שזה לא קרה (?)"
"נה… מספיק קרוב" אמרה ועלתה לחדרה.

"הלו ליהי?" התקשרתי אליה.
-"כן חיימוש"
"את לא מבינה מה קרה לי בדרך הביתה!!"
-"חכי רגע אני אצל דניאל אני שמה אותך על רמקול"
"אוקיי.. שומעים?"
-"כן אהבה שלי שומע" אמר דניאל.
"זוכרים את דיימון?"
-"מי?" שאלה ליהי
"זה שהיה במסיבה על הבמה ו-"
-"ונישק אותך נשיקה לוהטת? כן אני זוכר" סינן
"או-קי. קיצור נתקלתי בו ברחוב והוא שאל אותי אם אני רוצה לשבת איתו לגלידה ואז אמרתי שאני ממהרת אז הוא היה כזה באוף ואז הלכתי אבל אז הוא קרא לי והחלפנו פלאפונים!!!!" מיהרתי בדבריי
"אעהההה" צעקה ליהי מה שגרם לי להזיז מעט את הפלאפון הצידה
"בנות" שמעתי את דניאל ממלמל..
"יופי נסיכה! מחר אני ואת מתארגנות לדייט שלך" לא ליהי!
-"מה לא!!" "הלוו?" "הלו!!"