Good luck family – פרק 7

-"את רוצה לחזור?"
"כן ברור שכן! אני אוהבת אותו. אבל אני לא מרשה לעצמי. זה היה זבלי למדי"
-"תראי, חיים רק פעם אחת. ואם את אוהבת אותו, תני לו הזדמנות שנייה. לכל אחד מגיע הזדמנות שנייה" ניחם אותי לפתע צילצל הפלאפון מ
——————————————————————————

מאמא "הלו?"
-"רוז?"
"כן?"
-"איפה הייתה מייה היום?"
"איתי אבל אז דולב לקח אותה"
-"אוקי אז אני יתקשר אליו, וחסר לך אם הוא אבד אותה כמו פעם שעברה"
"טוב אמא"
-"ביי"
"ביי"
אני: "אמאות.."
דניאל: "אקסים.." אמר ולא מוריד מבט ממשהו שהסתכל עליו
אני: "מה הקשר?"
דניאל: "למדת חשבון?" אומר ועדין לא מוריד מבט
אני: "כן.."
דניאל: "תעשי חצי סיבוב עם הראש שלך"
אני: "מה?!" דניאל סובב לי את הראש ולאחר מכן הרים אותו מעלה.
וכמובן שזה לא היחיד מאשר 'זאק'
דניאל קם והשאיר אותנו לבד. מה הוא עוד רוצה מימני.. התכוונתי לזאק -,-
"רוז" פתח את פחו
-"זאק אנ-"
"לא! עכשיו תתני לי לדבר" מצווה עליי לשתיקה "אני כלב. אני מנוול. אני דפוק. אני טיפש. אני זונה.. אבל אני אוהב אותך-"
-"גם אני.. גם אני אוהבת אותך זאק! הנה הודהתי בזה. אחרי כמעט 3 חודשים של הכחשה. מה יצא מזה עכשיו תגי לי?" אמרתי רואה את עיניו מנצנצות "בעצם.. מה כבר יצא מזה.. ואתה יודע מה יצא מזה? אתה אני וכמעט מיטה כשאתה מתקשר אליי לבוא אלייך!" קמתי בכעס "אתה יודע, שאני אומרת את זה עכשיו בקול, אני נזכרת למה אני שונאת אותך" הסתובבתי ללכת משם
"אבל את גם אוהבת אותי" קם אחרי, הסתובבתי אליו, מביטה בו.. שוב. שוב אותו מבט. רואה דמעות זולגות מפניו.
מיהרתי להזיז את עיניי לכיוון אחר "ובגלל זה אני שונאת את עצמי כל כך" השבתי והלכתי משם.
-"בוא דניאל הולכים" משכתי בידו כשישב בספסל בצד השני של הפארק
"מה קרה?" עוצר אותי מההליכה המהירה שלי. קולט את הדמעות שלי ומחבק אותי.
"בואי אני יקח אותך הביתה, יש לך אמא לחקות" אמר גורם לי לעלות חיוך קטן והלכנו משם.

–נקודת מצב כללית–
"ההורים שלך עומדים להגיע ספנסר?" פנתה המנהלת (גברת מורגן) לספנסר בעודה יושבת הכיסאה
ספנסר: "גברת מורגן כמה אצבעות יש לי ביד?" אמר מסמן לה 4
גברת מורגן: "3 (?) "
-"הם בדרך"

נכנסה רוז לחדר המנהלת "שלום"
ספנסר: "אמא!" מחבק אותה ושונא כל רגע
-"הנה אתה שובב קטן" אמרה וליפפה את שיערו של ספנסר
"תירגעי" פנה אליה במבט רציני
המנהלת: "אני גברת מונרו" לחצה את ידה של רוז
רוז: "היי"
המנהלת: "נעים להכיר אותך"
רוז: "כן, כן. האנה רוס, שוטרת, אם ל-4, מה שלומך?"
משך ספנסר בכתפה ולחש לה "תרגעי יותר"
דולב נכנס, לבוש בחליפה מוזרה ושפם (?)
רוז: "אוו הנה בעלי"
-"אבא?" הביט ספנסר בדולב מכף רגל ועד ראש.
דולב: "מצטער שאיחרתי. אני הנרי." הציג את עצמו במבטא בריטי.
המנהלת: "מר רוס, לא ידעתי שאתה בריטי" הודתה
רוז: "כן, גם גברת רוס לא ידעה." הביטה בו במבט מוזר.
דולב: "זה נכון, אני בריטי" פנה לרוז
המנהלת: "איזה מבטא מעניין, מאיזה אזור באנגליה הגעת?"
-"אוסטריצ'שישישייר" גמגם
מנהלת: "מעולם לא שמעתי על אוסטריצ'שישייר.
-"פספסת 'שי' אחד"
ספנסר: "אבא אני בצרות, בוא נתמקד בזה" אמר ספנסר ומשך את דולב לכיסא לשבת
המנהלת: "כן, ספנסר התנהג לא יפה, עלינו לדבר על זה"
רוז: "כן, תהי בטוחה שאנחנו מודעים לבעיה, ונשים קץ להתנהגות הזו" התישבה
-"כן, אני אקח את הבחור הצעיר הביתה ואקצך את פשטידת הרועים שלו" (דולב) מניח על כתפיו של ספנסר את ידיו.
מנהלת: "מה?"
רוז: "זה סתם משהו שאומרים באוסריצ'.. שי… מהמקום שהוא הגיע"

.

"היי, אבא" נכנס דולב למטבח
-"היי" השיב אבו מדפדף בעיתון ושם לב לשפם המלאכותי שלו. "למה יש לך שפם מלאכותי?"
"למה לך- אין כזה?" מפקפק ולוקח לו מיץ מן המקרר.
–
-"אני נהנה מהשיחות שלנו, בן." נכנע הנרי למה שקרה עכשיו
"היי, אם כבר מדברים, מה לדעתך אפשר לעשות לדייט שני מושלם?"
-"דייט שני?" מסתובב אליו ומניח את כוס הקפה שהידו על השולחן "דייט שני.." מביט בו "לא אני מצטער, אני חייב תשובה לגבי השפם"
"אוקיי" אמר דולב מוריד את השפם ומניח על השולחן "התחזיתי לגרסא בריטית שלך"
–
-"אז יש לך שאלה לגביי דייטים" מתיישב
"כן.. אני רוצה למצוא משהו נהדר לאיימי, אבל אין לי רעיונות"
-"מה לגבי פקניק לאור ירח? תיסעו להרים, תסתכלו על אורות העיר"
"נשמע רומנטי"
-"כן"
"נחמד בעיני. תודה אבא"
יצא דולב מין המטבח.
הנרי הביט על השולחן רואה את השפם ומחליט ולהשים אותו עליו
"היי אבא" נכנסה רוז
-"היי" הסתובב אליה
"למה יש לך שפם מלאכותי?"
-"למה לך- אין כזה?"