Good luck family – פרק 6

ניגשתי לדלת "זאק?"
-"את לא חושבת שהגיע הזמן שנדבר?"
————————————————————

סימנתי לו עם היד לבחוץ ויצאנו למרפסת.
"על מה יש לדבר זאק?"
-"רוז.."
"אין על מה לדבר. אין שום דבר שצריך לדבר עליו. אתה עשית את מה שעשית.. זהו" השפלתי ראשי
זאק: "לפחות תקשיבי לי אם את לא רוצה שאדבר" אמר והרים את פני, גרם למבטים שלנו להיפגש "אני אוהב אותך, ואני רוצה שתיתני לי עוד הזדמנות"
אני: "לא יכולת להבין שאתה אוהב אותי לפני שעשית את מה שעשית?" אמרתי, בשקט.. והלב שלי מתפוצץ, פעימות הלב שלי בטח עוברות את הקצב הממוצע. אבל ככה זה שאתה אוהב מישהו.
עצה שלי.. בחיים אל תתאהבו, בסופו של דבר כולם נפגעים. ולמרות שאני כן אחת שמאמינה בהזדמנות שנייה.. לא יכולתי.
-"אני יודע מה עשיתי. ואני מצטער.. אני נשבע לך שכל לילה לפני שאני הולך לישון המחשבות האלה תוקפות אותי. אני נשבע לך. אני אוהב אותך" אמר והביט בי מצפה לתשובה. אני גם אוהבת אותו אבל נורא קשה לי. נורא קשה לי לסלוח לו, אם רק ההיתם מבינים כמה..
"אני מצטערת" קולי העדין והחלש שבר את הדממה "אבל עכשיו באמת מאוחר מידי להבין את זה. מאוחר מידי להתנצל. ואני נשבעת לך ששכחתי אותך"
-"את מה?"
"מצטערת" אמרתי, משקרת.
הבנתי שאין טעם להמשיך את השיחה ונכנסתי לביתי.
התיישבתי בספה "מי הבחור?" ספנסר קפץ מאחורי
אני: "איזה בחור?" מכחישה כל רגע.
ספנסר: "הבחור שאת מנסה להסתיר מאמא ואבא" התיישב.
אני: "אני לא מנסה להסתיר אף אחד מאף אחד" אין לי כוח לחפירות שלו.
ספנסר: "רוז די עם המשחק הזה, כולנו יודעים שיש בחור, כולנו יודעים שלא ממש מרשים לך לדבר איתו, וכולנו יודעים שיש לי תמונות :) "
אני: "אז.. מה לי אכפת?"
ספנסר: "איכפת לך כי אסור לבטוח בי עם מידע כזה" " 'ספנסר הפטפטן' קוראים לי"
אני: "אוח.. אוקיי תגיד לי מה אתה רוצה. פטפטני"
ספנסר: "הסתבכתי בצרה בבית ספר, והמורה רוצה לדבר עם ההורים"
אני: "אז מה זה קשור אליי?"
ספנסר: "מצחיק שאת שואלת, רוז. או שאני צריך לומר 'אמא' "
אני: "לא לא לא לא לא" קמתי מהספה לכיוון החדר שלי. באמת הוא ממש לא הולך לסחוט אותי על פגישה אחת עם זאק
ספנסר: "זה לגמרי יכול לעבוד! גברת מורגן קשישה ובקושי רואה משהו"
אני: "לא. זה מטורף אני לא התחזה לאמא" התקדמתי לחדר.
ספנסר: "הנה תמונה מעניינת" אמר ונשען על הקיר "אני קורא לה 'הנשיקה' " הוציא את הפלאפון מהכיס
אני: "בכלל לא התנשקנו דפוק!"
ספנסר: "את יודעת את זה, אני יודע את זה.. אבל מי שרואה את התמונה לגמרי לא יודע את זה" נו באמת, זווית צילום התמונה מטעה. אין לי כוח לזה עכשיו. זה מה שחסר לי שההורים שלי ידעו את זה או יותר נכון ידעו משהו שלא קרה בכלל
אני: "ובכן, נראה שמישהו מרושע ביותר היום"
ספנסר: "ישנתי שינה טובה הלילה ;) "
אני: "אז אפילו אם אני יסכים. מי יגלם את האבא?" אה אה עכשיו הוא יעזוב אותי בשקט. תכנית מפגרת..
טוב ככה חשבתי עד שדולב נכנס..
"היי חבר'ה" נכנס והתיישב בספה
-"דולב אני צריך שתתחזה לאבא שלי בבית ספר." סינן ספנסר
"בטח" רציני דולב?! רציני?!
אני: "זהו? פשוט תעשה מה שהוא אומר?"
"בטווח הארוך זה חוסך זמן" השיב והדליק טלוויזיה..

"זהו.." התיישבתי בספסל הפארק "זה מה שבערך קרה" סיפרתי לדניאל מה שהיה לפני שעה עם זאק.
-"אולי באמת תנסי לתת לו הזדמנות" אין לי מה לומר לכם, באמת שאין.
"אם אתה הייתה רואה את זה, וזו חברה שלך אז?"
-"הייתי מצטרף" גיחך בציניות
"דניאל!" דחפתי אותו בקטנה בכתף. "אני רצינית.. הוא מבקש לחזור"
-"את רוצה לחזור?"
"כן ברור שכן! אני אוהבת אותו. אבל אני לא מרשה לעצמי. זה היה זבלי למדי"
-"תראי, חיים רק פעם אחת. ואם את אוהבת אותו, תני לו הזדמנות שנייה. לכל אחד מגיע הזדמנות שנייה" ניחם אותי לפתע צילצל הפלאפון מ