Good luck family – פרק 1

היי, קוראים לי רוז פרס אלסמנדי, לא אני לא נשואה או משהו פשוט שם המשפחה שלי כפול.
אני בת 16 עוד מעט 17 ;) אני מתגוררת בדנוור עם המשפחה המשוגעת שלי.. קחו לכם רגע היכרות.
יש לי אח גדול בן 19, דולב.. אני מדמיינת שבא לכם מידע חיצוני עליו, אז ככה: יש לו שיער חום ועיניים דבש ובאמת שהוא מדהים. יש לו חברה, איימי. היא.. סבבה
אח קטן בן 14 ספנסר.. שיער חום עיניים ירוקות וגומה בצד שמאל (ילד מציק!!!) אם רק הייתם מבינים כמה..
ואחותי בת השנתיים, מייה שיער שטני קהה ועיניים ירוקות. היא מאמי והכל אבל באמת, להחליף חיתולים על בסיס יומיומי זה כבר חולני.
ולאלה שהולידו אותי.. אבא ואמא, עזבו אני לא אפרט עליהם הם אנשים מוזרים. אבל רק בשביל ידע כללי, מייה דומה יותר לאמא שלי, שטנית ועיניים ירוקות, השאר דומים לאבא.
ואני? אני צריכה לומר תודה לא יצאתי כמוהם.
אה נכון.. שחכתי להציג את עצמי, רוז, שיער חום עיניים דבש, כן כמו של דולב (אבל אני יותר יפה מימנו) הדבר הטוב שירשתי מההורים שלי זה גומות.. שתיים :)

אני לומדת ב'רוקלנד' השכבה שלנו היא השכבה הכי גדולה בבית ספר אנחנו 127 תלמידים בשכבה מתוך בית ספר של 500 תלמידים, להזכיר שזה גם חטיבה וגם תיכון.

"הלווו סיס" עמד דניאל מאחורי הלוקר שלי "אז את באה הערב?"
-"אין לי ממש מצב רוח, חוץ מזה יש לנו עבודה כפולה להגיש במחשבת ישראל בגלל ההברזה מהשיעור הקודם" סגרתי את הלוקר ובעודי עם הציוד התקדמתי לעבר הכיתה.
"נו רוז תזרמי, את לא יכולה להישאר כל הזמן בבית" אמר והתקדם יחד איתי בקצב.
"רוזזז!!!" שמעתי קול מוכר קורא לי. אני ודניאל הסתובבנו "ליהי!!" יואוו כמה שהתגעגעתי לחברה המושלמתת הזו!! "איך היה בהוואי?"
-"מושלם!!"
"אהההה!!" צעקנו כמו איזה שני מסכנות
דניאל: "אלוהים עם מי יש לי עסק"
ליהי: "דניאל, קנאה לא עכשיו אוקי?" אמרה וגרמה לנו לעלות חיוך קטן על הפנים.
דניאל: "ליהי את באה הערב?"
ליהי: "ברור מי לא בא?!" אוייש שחכתי להכיר לכם את ה-BFF שלי.. טוב אז כמו שהבנתם אחד בשם דניאל ואחת בשם ליהי והם כאלה.. מוזרים (לא כמו ההורים שלי, אין יותר מוזרים מהם!)
דניאל: "זאת שאת נהגת לדבר איתה 3 פעמים ביום כשהיית בהוואי" אומר ומצביע עליי. לא בא לי ללכת למסיבה של זאק, למה לא בא לי ללכת? כי יש לי עבודה נורא חשובה לעשות! כן.. כן עבודה.
ליהי: "אם לא היית מצביע על רוז הייתי בטוחה שהתכוונת לעצמך"
-"סליחה? אני נראה לך בחורה?"
אני: "אתה חייב לשאול את השאלות האלה בקול?" אמרתי גורמת לליהי לבכות מצחוק ונכנסנו לכיתה "גם אני אוהב אותכן" נכנס דני אחרינו.

"חזרתי" נכנס ספנסר "אני יודע שהתגעגעתם אלי, רואים את זה על פנייכם"
-" 1 אף אחד חוץ מימני לא נמצא פה. 2 תמשיך לחלום" אמרתי מעבירה לויאודי מחפשת סרט
"אני יודע שבתוך תוכך את מאושרת לראות אותי בריא ושלם" נשכב על הספה שליידי ומניח את ידיו מאחורי עורפו.
-"אם אני יגיד שכן אתה תעזוב אותי בשקט?"
המשכתי לראות טלוויזיה עד שריח מטונף וחזק הציף את האזור.
-"איככככ!!! היית חייב להוריד את הגרבים שלך כאן?!"
"אז איפה אני ישים אותם?"
-"אממ.. אולי בסל כביסה" הבטתי בו והוא עשה לי מבט של 'את ילדה מוזרה' כבר הזכרתי שהוא ילד נודניק?
"בטח.. וואו נתפס לי הצוואר" אומר ומתיישב ליידי "בואי תעסי לי אותו קצת"
-"אתה באמת רוצה שאניח את היידים שלי על הצוואר שלך?" חצוף!
"במחשבה שנייה, אני בחדר" אמר ועלה במדרגות לחדרו "אל תחפשי אותי" צעק לי מלמעלה.
"אל תדאג" השבתי והמשכתי לראות טלוויזיה.
אוקיי אתם קלטתם את הילד הזה שחושב שהכל מגיע לו? שונאת אותו! מתנשא!

-תיקתוק בדלת-
"אני פותח!!!" רץ ספנסר ופתח את הדלת, ואוו מי זאת הילדה הזו שספנסר הביא.. וואו! על ספנסר לא הייתי מאמינה, הוא חתיך והכל אבל הוא פשוט.. איך לומר את זה.. מגעיל =\