Gonna be okay – מן הקדמה

התהלכתי בחלל הריק, העקבים שלי נקשו על רצפת העץ של המקום והשמיעו קול בקצב הליכה אחיד. עוד כמה שעות האולם יתחיל להתמלא ואני אצטרך לרקוד- הדבר האחרון שבא לי לעשות עכשיו.
״חן!״ תקווה, מנהלת האירועים קראה לי מהבמה עליה אני אמורה לרקוד.
״כן?״ שאלתי והרמתי מעט את שמלתי על מנת שלא לדרוך עליה כשאני צועדת באולם הגדול.
״תקחי את התלבושות מכאן בבקשה, שימי אותן מאחורי הקלעים,״ היא ביקשה, ״אה, ותקראי למיכאל הבמאי.״
נשמתי עמוק, חן תהיי סבלנית היא הבוס שלך.
״בסדר,״ אמרתי בחיוך קטן, היא חייכה בחזרה.
הייתי מורידה את העקבים ואז הולכת את כל זה אילו הייתי יודעת איך להחזיר אותם לרגליי אחר כך.
אספתי את התלבושות בשתי ידיי ופסעתי אל מאחורי הקלעים. קרסוליי כבר החלו לכאוב ממזמן וכבר חיכיתי בכיליון עיניים לרגע בו אוריד את העקבים המייסרים האלה ואחליף אותם בכפכפים נוחים או בזוג גרביים.
מה שלא יקרה בקרוב לצערי. הנחתי את התלבושות בחדר, של כל רקדנית במקומה, עולים לבמה בעוד כשעתיים ואני צריכה לדאוג לשיערי שהיה מבולגן לציפורניי שלא היו מסודרות וכמובן לאיפור.
״את יודעת איפה מיכאל נמצא?״ פניתי אל אחת העובדות שיצאו מהמטבח הגדול, היא סגרה את הדלת ופנתה אליי, מייבשת את ידייה במגבת.
״כן, הוא הלך לגן בחוץ, הוא מדבר בטלפון אם אני לא טועה,״ היא ענתה.
הנהנתי ויצאתי החוצה.
מיכאל היה גבר בשנות השלושים לחייו, הוא היה אחראי על כל עינייני התפאורה והאורות באולם, במידה והיו הצגות הוא היה הבמאי. שמעתי מאנשים שהוא בן אדם נורא קשה וזה מה שהעבודה מצריכה ממך, הוא קשוח ולא מוותר בקלות, בכל אופן מעולם לא יצא לי לדבר איתן באופן אישי.
יצאתי החוצה, היה קצת קריר ואפשר להגיד שעכשיו מתחיל הסתיו היותר חורפי מה שאומר שמתחיל להחשיך מוקדם, אין מים חמים במקלחת והאסלה נהיית קרה. אני מתה על זה. חיבקתי את עצמי בידיים והתהלכתי לאיזור הכורסאות איפה שבטח מיכאל היה נמצא.
ראיתי את גבו ופסעתי לכיוונו נזהרת ששמלתי לא תיגע בדשא הרטוב.
״מיכאל, כן?״ ניגשתי אליו.
״צריכה משהו?״ הוא שאל ולגם מעט מספל הקפה שהחזיק בידו.
״תקווה, המנהלת, קוראת לך,״ עניתי בנימוס. הוא הנהן פעמיים, שתה בשלוק את מה שנשאר מהקפה והלך. התיישבתי באנחה במקומו מתפללת שהעקבים לא ישאירו לי נקבוביות דם או משהו אחרי שאני רוקדת. נחתי מספר דקות ואז הלכתי לכיוון המספרה איפה שמטפלים ברקדניות לפני שהן עולות לבמה. כבר מזמן הפסקתי לאהוב את זה.