first love פרק 2

בל הסתכלה מסביב לחצר בית הספר. לא נשארו שולחנות ריקים ולכל אחד היה חבר לידו או אפילו יותר. כמובן היא לא הכירה אף אחד. היא אף פעם לא היתה קרובה למישהו בגלל שהיא נחשבה למוזרה וחנונית בבית הספר. היא לא באמת חנונים בגלל שהיא למדה רק לעיטים רחוקות.
היא שמה משקפיים גדולים, לבשה חולצות וג'ינסים רחבים והיה לה שיער ארוך שחור שתמיד היה מורם למעלה בצורה מבולגנת.
היא הפסיקה לחפש כשמצאה למולה שולחן רחוק מכולם. היא התישבה שם ובהתה בכולם. למה היא כל כך שונה מאחרים? למה לה אין מישהו קרוב לדבר איתו באמת? היא משכה בכתפיה, לא אכפת לה. היא נשכבה על ספסל עץ ארוך ודחפה אוזניות לאוזניה מקשיבה לכלום. היא רק רצתה להעמיד פנים שהיא לא יכולה לשמוע אף אחד. היא עצמה את עיניה. ילדה מוזרה, חשבה לעצמה.
"אה……ילדה?" מישהו שאל. היא לא פתחה את עיניה חושבת שהילד ילך, יחשוב שהיא לא יכולה לשמוע אותו.
"תסלחי לי?," הוא אמר שוב ודפק על השולחן. היא נאנחה מתישבת ובוהה בנער שניראה חמוד. ממש חמוד.
"כע?" היא שואלת שואלת מצמידה את האוזניות הדוממות לאוזניה.
"השולחן הזה," הוא צועק "הוא תפוס"
היא מרימה אליו גבה "אני יכולה לשמוע אותך מצוין. לא צריך לצעוק." "אה…סליחה, אני חשבתי שאת לא יכולה כי יש לך אוזניות וזה…" הסביר מחייך אליה .
"אני לא הקשבתי לכלום." היא מסבירה וקמה. "מה אתה מנסה להגיד?"
"זה השולחן שלי ושל חברים שלי. כאילו אני לא בועט אותך החוצה מכאן. זה רק שמאט שונא שאנשים אחרים ושבים פה. ומכיוון שאת חמודה והכל אז אני מזהיר אותך."
היא הנהנה לא באמת מבינה מה הוא מנסה להגיד. היא התרחקה כאשר מיישהו כרך את זרועו סביבה. היא הסתכלה למעלה וראתה נער עם שיער ארוך… שחור "נתן, מאט יהרוג אותך ברגע שיגלה שהבאת בחורה." "זאת לא הבחורה שלי." הנער המתברר כנתן הרים את ידיו למעלה כפושע שלא עשה כלום.