first kiss- פרק 3

את הפרק הזה, אני כתבתי.
תהנו 3>

פרק 3
למחרת בבוקר קמתי עם תחושת בטן מוזרה, ונזכרתי במקרה של אתמול. הצטערתי על מעשי, רציתי לחשוב על אתמול, אבל קולה הכועס של אמי העיר אותי : "היילי, את תאחרי לבית ספר" . קמתי מהמיטה במהירות, ו'זרקתי' על עצמי משהו. לבשתי חולצה כחולה עם דוגמאות של פרחים עם חורים ג'ינס בהיר ושרשרת זהב קצרה. פיזרתי את שיערי ,הסתכלתי על עצמי במראה והתפעלתי מהבגדים החדשים שקניתי לפני כשבוע. ירדתי למטה במהירות, וגיליתי שבשעון כתוב 7:15 . הסתכלתי על אימי בכעס, שנראתה עם חיוך. "למה אמרת לי שאני יאחר, אני צריכה לצאת 30 דקות". "רק ככה אפשר להוציא אותך מהמיטה, ולא חשבתי שתקומי כל כך מהר." אמרה אמא שלי. הסתכלתי עליה בכעס, אבל לא יכולתי יותר. מיד לאחר מכן התפוצצתי מצחוק ." שקט, את תעירי את ניק" אמרה לי. ניק הוא אח שלי, הוא בשכבה שלי (למזלי לא באותה כיתה). ובניגוד אליי הוא מקובל. "מגיע לו, אני התעוררתי, שגם הוא יתעורר" אמרתי ושילבתי את ידיו. "כן, אבל הוא מתחיל בשעה שנייה" החמצתי פרצוף והתיישבתי לאכול.

נכנסתי לבית הספר, וחיפשתי בעיני את אית'ן, לא היה לי כוח לדבר איתו.
הסתכלתי ימינה, ובאתי להסתכל שמאלה כשמיץ ענבים נשפך לי על החולצה החדשה . שפשפתי את עיניי (שגם בהם היה מיץ ענבים ) וגיליתי ילדים בשכבה שלי, באתי לצרוח עליהם אבל מישהו דפק לי על הכתף. הסתובבתי ולפני שהספקתי לראות מי זה עוגת שוקולד נפלה על כל שערי וחולצתי, ניגבתי את העוגה מעיני וגיליתי את מי אם לא א'יתן. "כן, עלק אוהב אותי, כל זה היה רק הצגה בשביל לעשות את זה" ורצתי לשירותים. רציתי לנקות את כל הלכלוך מהבגדים. ויותר חשוב לא רציתי שהוא יראה אותי בוכה…
נכנסתי לשירותים וראיתי כמה בנות מסתכלות אליי, ומתחילות לצחוק. הסתכלתי עליהן וראיתי שהן הילדות איתי בשכבה. התעלמתי מהן. "מה היא לובשת?" מילמלה לחברותיה אחת הילדות. "תשאלי את אית'ן הוא ידע מה אני לובשת." עניתי בקרירות. הן הסתכלו עליי במשך כמה שניות במבט של שוק. ואז הניפו את שערם והלכו לכיתה. במשך שעתיים שלמות ניסיתי להוריד את הכתם מהחולצה- ללא הצלחה, הצלחתי רק טיפה להסתיר אותו, אבל לא להסיר לגמרי. יצאתי מהשירותים, ירדתי לכיוון חדר המורים . התנצלתי בפי המורה שלי על כך שלא הגעתי לשיעור, היא הבינה אותי ושלחה אותי לכיתה. עליתי במדרגות בתחושת גועל. הגעיל אותי לחשוב שאתמול שפתיו נגעו בי, רעדתי מגועל וחבורת בנות שעברה באותו רגע ציחקקה, נאנחתי ורצתי לכיתה.
התיישבתי בכיסא והפנתי מבט לאית'ן שישב בטור לידי שני מקומות אחריי. הסתכלתי עליו במבט של קרירות, הוא הפנה את מבטו וראה שאני מסתכלת עליו. הוא ניסה לדבר איתי עם השפתיים ,אבל אני יריתי בו מבט קר והפנתי את ראשי. רציתי לבקש מאחת הבנות שתסביר לי מה היה כשששמעתי קול מוכר :"…אתן הייתן חייבות לראות אותה, אני עמדתי מהצד והסתכלתי עליה מלאה במיץ ועוגה , היא נראתה כל כך חנונית…" לא יכלתי לסבול את זה יותר , קמתי לכיוונה והתחלתי לצרוח: "לפחות אני חנונית, שנשארה עם אותו אופי, לעומת מישהי כאן שהחליפה את החברות שלה בתמורה לפופולאריות. אז כן אני חנונית." סיימתי את דברי בצעקה, וראיתי את פניה שאיבדו את הצחוק הרגיל שלה. הסתובבתי וחשתי שכל המבטים עליי.
"היילי" שמעתי קול מאחורי "היילי, חכי שנייה" המשכתי ללכת קצת יותר מהר "הרגשתי יד על הכתף והסתובבתי "אני מצטער על מה שקרה בבוקר, הם הכריח-" אך קטעתי אותו, "לא, אני מצטערת, מצטערת שהכרתי אותך, מצטערת שעזרתי לך, מצטערת שהאמנתי לך שאתה אוהב אותי, ובטח שמצטערת שהתנשקתי איתך" סיימתי את דברי עם דמעות בעיניים ורצתי לשירותים לנגב את הדמעות.
לאחר יום עמוס במיוחד, חזרתי הביתה עם עיניים נפוחות. כל שאר היום אית'ן ניסה לדבר איתי אך אני לא הקשבתי לו, ונמנעתי מלהסתכל לג'ני בעיניים. בקיצור, חזרתי הביתה עם הרגשה רעה. סובבתי את המפתח, הבנתי שאני לבד ועליתי לחדרי בריצה. נשכבתי על המיטה וצרחתי. צרחתי את כל נשמתי מקווה שכל זה רק חלום רע, ועוד שנייה אני אתעורר לבוקר חדש. אבל לא, זה לא היה חלום…
פתחתי את הטלוויזיה שבחדרי ונכנסתי ל MTV. סוף השיר SREAL MY GIRL של וואן דיריקשן נשמע ומיד אחריו השיר JAR OF HEARTS של כריסטינה פרי . התחלתי לשיר:
( https://www.youtube.com/watch?v=8v_4O44sfjM&list=RDrtOvBOTyX00&index=2)
I know I can't take one more step towards you
Cause all that's waiting is regret
And don't you know I'm not your ghost anymore
You lost the love I loved the most

I learned to live half alive
And now you want me one more time

And who do you think you are
Running ’round leaving scars
Collecting your jar of hearts
And tearing love apart
You're gonna catch a cold
From the ice inside your soul
So don't come back for me
Who do you think you are
נקטעתי ע"י דפיקות בדלת , "פתוח" אמרתי, מוחה תוך כדי את הדמעות ומתכוננת לראות את אמא שלי, מכיוון ששמעתי את פתיחת המנעול. אבל זאת לא הייתה היא.
"את שרה ממש יפה, רק חבל שזה השיר הזה" שמעתי קול מהדלת.
"אית'ן…"