first kiss- פרק 1

פרק 1
-נקודת מבט היילי-
"היילי, למה את לא עובדת" קראה המורה. "סליחה" מלמלתי והתחלתי להעתיק מהלוח.
היי, אני היילי, כיתה ח'. יש לי שיער שחור- חום עד אמצע הגב, חלק. עיניים תכולות-ירוקות, חיוך מושלם וגוף כמו של רקדנית (מן הסתם, אני רוקדת). אבל עדיין בכיתתי אני נחשבת חנונית, מעצבנת ובקיצור אוויר. 'העניקו' לי את הכינוי של החנונית בעיקר בגלל שאני חורשת כל הזמן על הלימודים (זה אשמתי שאני רוצה ציונים טובים?).
ומה שמעצבן בזה שאני נחשבת כ'אוויר', זה שאני מאוהבת בילד והוא לא שם לב אליי. אז…
אז לסיפור שלנו:
נשמע הצלצול להפסקה ומיד מיהרתי לקום מהכיסא, לקחת את הדברים ומיהרתי אל הלוקר, יצאתי מהכיתה אל הלוקר שפתאום חבורת ילדים מהשכבה שלי, באו לקראתי "היי, היילי" אמרו וצחקו , הם התקדמו לעברי ומיד לאח"כ העיפו את הספרים לכיוון הרצפה, והם נפלו ברעש מחריש אוזניים (אחרי הכל, חנונית) התכופפתי להרים את הספרים ושמעתי את הילדים ממשיכים ללכת בצחוק (ואם יורשה לי להוסיף צחוק ממש מפגר, כאילו הם חיות). אבל היה קול אחד ממש מוכר, "ראיתם את הפנים שלה?" שמעתי ילדה אחת אומרת . הסתובבתי וראיתי את הגב של חברתי הטובה, ג'ני, לפחות מי שהייתה פעם חברתי, ראיתי את הגב שלה וכך הרגשתי, סכין בגב.
התחלתי ללכת מעיפה מבט לילדים, ולצערי הרב ראיתי אותו שם…
המשכתי ללכת מתמודדת עם העובדה, שזהו, אין לי חברים, אני לבד בבית ספר הזה. פתחתי את הלוקר ולהפתעתי הרבה גיליתי שם מכתב:
להיילי,
כשאת קוראת את זה אז בטח את כבר שונאת אותי, כי עשינו לך את המתיחה, אני מבקשת סליחה ומקווה שתסלחי לי. אבל תזכרי שתמיד נישאר חברות.
ממני, ג'ני.
החזקתי את המכתב וקראתי בעיון. קימטתי את המכתב "כן בטח" מלמלתי לעצמי. אף אחד לא הכריח אותך להגיד ראיתם את הפרצוף שלה. נכון? חשבתי לעצמי. הוצאתי מתמטיקה מהלוקר ועליתי לכיתה.

"היילי בבקשה תעני על התרגיל" אמרה המורה והצביעה על הלוח . הסתכלתי על הלוח :
x+2) +2 (x+1)=0.5 )5
מה הערך של ה- ?x
חישבתי בראש ומיד עניתי (כן, אני טובה במתמטיקה). התשובה : 1.78 "יפה מאוד" נשמע הצלצול של ההפסקה והילדים התחילו לקום ממקומותיהם ",תומאס, תצטרך לחזור על החומר, כמו שאר מהילדים, אבל היילי את מתמודדת יפה מאוד עם החומר". אמרה המורה. "נכון, בגלל שהיא חנונית" שמעתי את אחד התלמידים אומר. הסתובבתי וגיליתי את ג'ני, ליבי התקבץ, היא הייתה הילדה היחידה שהייתה חברה שלי. ואז את שמעתי את תומאס אומר למורה "כלבה" . אך למזלו המורה שמעה אותו כי היא כבר יצאה מהכיתה.
לאחר עוד כמה שיעורים נוספים הלכתי הביתה בשעה 14:20. בדרך הביתה חשבתי, חשבתי על כל הילדים, על ג'ני הלוואי שיכולתי לעבור בית ספר, זאת הייתה המחשבה שכל פעם עלתה לי לראש.
הגעתי הביתה התיישבתי ליד האח להכין שיעורים (היה קר ). הוצאתי מהתיק את המחברות והספרים כשנתקלתי בדף, הוצאתי אותו, וגיליתי שזה המכתב, קיבצתי אותו יותר, "שקרנית" צרחתי אל האח תוך כדי שאני זורקת את המכתב לאש. הסתכלתי אליו נשרף מהר, כמו החברות שלנו.