Feelings פרק שלישי

פרק שלישי: לשכוח (מעכשיו יהיו שמות לפרקים)

הדירה הייתה מדהימה. לא גדולה ולא קטנה. טלוויזיה -טלוויזיה שטוחה!!- עם ספה ומלא פופים, מטבח חמוד, ושתי דלתות עץ, שכנראה היו לחדרי השינה. עצרתי באמצע הדירה, בוהה בקירות שהיו בצבע ירוק ממש ממש עדין ודהוי.
"מארק, זאת דירה יפהפייה." אמרתי בקול המום. הוא נכנס והניח את המזוודה. חיוך עקום התפרש על שפתיו. "תודה. רוצה לראות את החדר שלך?" הציע. הנהנתי בלהט ואז הסתכלתי על הכלוב של פופיק, שמתוכו בקעו קולות אומללים. רכנתי ופתחתי את הכלוב, מרימה אותה אל בין זרועותיי ונהנית מפרוותה הנעימה ומחום גופה. "צ'ופצ'יק, את יודעת שאת מפונקת?" שאלתי וגירדתי את אחוריי אוזנה הפלומתית. "לא אמרת שקוראים לה פופיק?" הוא שאל בהרמת גבה. "פופיק, צ'ופצ'יק, אותו דבר," אמרתי והמשכתי להתעסק עם גוש הפרווה שלי. לפתע היא חטפה קריזה ושרטה את זרועותיי, גורמת לי לעזוב אותה ונוחתת על הרצפה, מתחככת ברגלו של מארק. גוש פרווה עם ציפורניים. "כוס אמא שלה," מלמלתי ובחנתי את השריטות הדקות.
"לא חשבת שאת מקללת."הוא הודה והסתכל על הממזרה בשעשוע. "אז חשבת לא נכון," עניתי ואז נשמתי עמוק.
ועם הנשימה העמוקה, כל מה שקרה היום הכה אותי. "איזה חדר שלי?" שאלת בקול שקט. מארק שם לב לשינוי בי ושתק בחשדנות.
"זה," הוא אמר והצביע על הדלת השמאלית. תפסתי במזוודה ומיהרתי לחדר. הקירות היו ירוקים בהירים ודהויים כמו השאר, והחדר היה ריק לגמרי חוץ מארון עץ חום וגדול, מיטה זוגית גדולה לבנה ושידה מאותו העץ של הארון. דלת נוספת ניצבה לחדר השירותים. פתחתי את המזוודה וקיפלתי את הבגדים והכנסתי אותם למדפים ומגירות, מנסה להשתיק את המחשבות המסתחררות בראשי. דמעות עלו בעיניי הטורקיז שלי, וטיפה מלוחה בוגדנית נשרה על שמלת פאיינטים כחולה-שחורה יפהפייה. החלטתי שהערב אני לובשת אותה והולכת לבלות, לשכוח מלארי.

סיימתי לסדר את הבגדים, ואז סידרתי את כל ציוד הנשים שלי בשירותים.
החלפתי בגדים לטרנינג אפור וחולצה שחורה ענקית. התיישבתי על הספה לצד מארק. "רצית לדעת מה קרה לי, נכון? אז הים חזרתי הבית הוגיליתי שארוסי בוגד בי." ניסיתי לעשות את זה מהר, כאילו זה יכאב פחות. אבל דמעות נשרו מעיניי. התייפחתי והתכרבלתי בתוך חיבוקו המנחם של החבר הכי טוב שלי.
"יש לי רעיון." אמרתי והסתכלתי עליו. "היום נלך למועדון ונכיר בחורים." הוא צחקק.
"בכיף. יש לך בעיה עם קולות של הומואים מזדיינים?" כנראה שהוא הצליח למצוא זיונים ללילה.
"לא. יש לך בעיה עם קולות של סטרייטים מזדיינים?" רציתי סטוץ. שללילה אחד אני אשכח לגמרי מלארי. זה לא התאים לי, אבל לא היה לי אכפת. פשוט רציתי לשכוח. הוא הנהן.

"מה השעה?" שאלתי. "תשע וחצי."הוא ענה. נכון. חזרתי הביתה בשמונה וחצי מהעבודה. מי היה מאמין שכבר עברה שעה. "אז נתארגן ונצא." אמרתי וקמתי, מניחה את פופיק בעדינות. הלכתי לחדר ולבשתי חזיית תחרה שחורה סטרפלס, תחתונים תואמים ואת השמלה. היא הגיעה לברכיי, עם מחשוף עמוק אבל שהשאיר הרבה מאוד מקום לדימיון, היא נצמדה אליי עד קצת מעל למותניים, ואז הייתה מתנפנפת. שמתי שפתון וורוד בהיר ומסקרה שחורה עבה ואייליינר שחור שהבליט מאוד את עיניי הטורקיז שלי. שמתי קצת אודם וסירקתי את שיערי שעמד בניגוד מחמיא לשמלה הכהה. נעלתי עקבים שחורות ויצאתי מהחדר. מארק כבר עמד ליד הדלת, חתיך-מעיף-מהרגליים בחולצה שחורה וג'ינס כהה, שיערו השחור פרוע על ראשו. הסמקתי.
"את נראית ממש טוב," הוא אמר בחיוך שהיה קצת… לחוץ.

**נקודת מבט מארק**

היא נראתה טוב מדי. פחדתי מכמה טוב היא נראתה בעיניי. אבל היא הייתה רק חברה.
נכון?

**נקודת מבט קת'רין**

הגענו למועדון שפעם במוזיקה קצבית ושרץ אנשים שיכורים, מזיעים ורוקדים. או תערובת מגעילה של השלושה. ראיתי הרבה בני נוער שם, וקיוויתי שהם בגיל המותר.
-אוי, תסתמי קת'רין! את וחברים שלך גם הייתם שותים כשלא הייתם בגיל המותר!-
נכנסנו ובחנו כאיש אחד את הבחורים שם. "בהצלחה," לחשתי והלכתי לרחבת הריקודים. הזזתי את גופי בתנועות הטפשיות האלה שכולם עשו ובחנתי בחור גבוה ושרירי, עם שיער חום בהיר-שטני ועיניים כחולות בהירות. שמתי לב שגם מארק הסתכל עליו, ועשיתי "לא!" בלי מילים.

להפתעתי, הוא צחקק והלך לדבר עם מישהו בבר. רקדתי את דרכי אליו וחייכתי חיוך פלרטטני. הוא נענה מהר, והצמיד את גבי אל שריריו, רוקד איתי בתיאום. אחרי שרקדנו כל כך הרבה שכאבו לי הרגליים, הסתובבתי והסתכלתי עליו במבוכה קלה. "רוצה ללכת לשתות משהו?" הצעתי. הוא הנהן ועזר לי לפלס את דרכי לבר. התיישבנו על הכיסאות הגבוהים וחיכינו למלצר. "אז איך קוראים לך?" הוא שאל. "קת'רין, אבל אני מעדיפה שייקראו לי קייט." אמרתי.
ללארי זה אף פעם לא הפריע לקרוא לי קתי. ובפעמים הבודדות בהן קרא לי בשמי, הוא אמר קתרין, לא קת'רין. זה עצבן אותי.
"אני ג'ונס, מעדיף שייקראו לי ג'ונס." הוא ענה בחיוך. צחקקתי. אפילו לא העמדתי פנים, הוא הצחיק אותי. ואז עינינו נפגשו, ורטט עבר בי. סומק פרח על לחיי והשפלת את עיניי.
-מה זה היה?! את לא מתאהבת! שכחת שאת לא מאמינה באהבה ממבט ראשון?!?! –
נזפתי בעצמי. המלצר הגיע והזמנתי מיץ תפוזים מעורבב בוודקה. ג'ונס הזמין בירה חזקה. המלצר הביא לנו את מבוקשנו ולגמתי מהמשקה שלי. גרוני צרב קלות כששתיתי, ואהבתי את זה. הלילה היה רק על שיכחה.

ככשנינו סיימנו לשתות, הצעתי לו לבוא אליי. הוא חייך חיוך מהמם שגרם לעיוות בבטני והסכים. הלכנו והזמנתי מונית, משאירה למארק את המכונית שלי. הגענו לדירה וברגע שסגרתי את הדלת, ג'ונס סובב אוי ונישק אותי בתשוקה.
(מי שלא נוח לה מדברים כאלה, יכולה לדלג)
חמימות התפשטה בגופי ממגע שפתיו ונעניתי לו, כורכת את ידיי סביב עורפו. הוא החליק את ידיו על ירכיי וכרך את רגליי סביב מותניו. סימנתי לו בעדינות עם ראשי אל עבר חדרי והוא הוביל אותי לחדר, טורק את הדלת בחוזקה ומצמיד אותי לקיר.

שפתיו עברו אל צווארי ונאנחתי. בעדינות, הוא הוריד כתפייה אחת של השמלה. ואז את השנייה. הוא זרק את השמלה המסכנה לפינה של החדר. הורדתי את חולצתו ובמהירות גם שאר בגדינו נחו על הרצפה. הוא הטיח אותי על המיטה ועלה מעליי, שפתיו פוגשות כל חלק בגופי. גניחות ואנקות רבות נפלטו משפתיי וגם משפתיו. שפתיו בערו על עורי וכשהוא חדר… כל הערב היה החוויה המדהימה ביותר בחיי.

כעבור שעתיים בערך הפסקנו, מתכסים בשמיכה ונרדמים חבוקים.