Don't wake me up פרק 20, פרק אחרון

-מנקודת המבט של אנה

לפתע הדלת נפתחה בחוזקה ותום נכנס והתקרב אליי במהירות,
-"את לא תשאירי את התינוק הזה!! חשבתי שאת על גלולות, יצאנו חודש!!" אמר תום ואני נרתעתי לאחור, אחרי כמה שניות נכנסה קים, והסתכלתי עליה בחיוך,
-"אני גם לא התכוונתי להשאיר אותו" אמרתי, מחייכת חיוך שטני, "את לא?" אמרו מייק, קים ותום ביחד, ואני רק חשבתי על הרעיון שעלה לי לראש ומכל רגע התחלתי לאהוב אותו יותר ויותר,
"קים? מזל טוב, את תהיי אמא" אמרתי, וקים צחקה קלות, ואז חיוכה לגמרי נעלם מפניה.
-"אתם יכולים לצאת שנייה?" שאלתי את הבנים והם יצאו.
-"קים, התינוק יהרוס לי את החיים, אני לא יכולה לשלוח אותו לאימוץ ושבעוד חמש עשרה שנים הוא יבוא אלי ביציאה שאני אמא שלו שהרסה לו את החיים, ולעשות הפלה, באמת שלא בא לי, אני יודעת שזו אחריות גדולה בשבילך במיוחד כשאת באוניברסיטה, אבל א.." לא סיימתי לדבר, וקים שמה אצבע על פי,
-"התינוק הזה רשמית שלי, אוניברסיטה או לא, אני אגדל אותו כאילו היה בתוכי תשע חודשים ואת יכולה לסמוך עליי" אמרה קים בחיוך ונתנו חיבוק אחת לשנייה, באמת שהייתי מופתעת שהכל הלך כל כך טוב, יותר מדי מופתעת.

-מנקודת מבט של גרייס

-"את רוצה טרמפ או לא אני לא מבין?" אמר ריקי ואני נכנסתי למכונית בשקט וריקי אחריי, ישבנו כמה שניות בשתיקה, ולאחר מכן ריקי דפק אגרוף בהגה והעביר את ידיו בשיערו, לאחר מכן נסענו לאוניברסיטה.
-"אתה יודע מה? הדבר הכי מוזר פה, שגם אני וגם אתה זוכרים כל פרט מאותו הלילה, אני זוכרת כל מה שאמרת לי ואיך שנגעת בי ואיך זה העביר בי צמרמורת ואיך שזה היה נראה הדדי, עכשיו אתה מנסה לעשות כאילו שזה לא הדדי והדבר היחיד שמעניין אותך זה אם אני אגיד לאלכס או לא? אני לא אגיד לה ריקי, אבל אתה חייב להתבגר" אמרתי והשפלתי מבט,
-"אני זוכר הכל גרייס, ואני כל כך רוצה לשכח את זה, הייתי מודע לכל מה שאמרתי, לדרך שבה נגעתי בך, אבל אני אוהב את אלכס, אז בנינו שום דבר לא יקרה" אמר, ודמעה נזלה מעניי,
-"חבל, כי אני אוהבת אותך" אמרתי, מנגבת את דמעותיי וריקי מסתכל עליי, ובאותו הרגע התחלתי לצרוח, כשבעצם הבנתי שזה היום האחרון שלי.

-מנקודת מבט של אלכס

ישבתי מחוץ לחדר של אנה ביחד עם כולם, כשלפתע הטלפון שלי צלצל.
-" שלום, עם מי אני מדברת?" נשמע מהצד השני,
-"א..לכס," אמרתי מהססת,
-"יופי. אלכס, בחפציו של ריקי מצאנו את מספר הטלפון שלך, לפני כמה דקות ריקי ועוד נערה עברו תאונת דרכים, את יכולה לבוא כרגע?" אמרה האישה ועדיין לא עכלתי כלום,
-"אני..אני כבר פה, לאן לגשת?" שאלתי, ותוך כמה דקות כבר כולנו היינו בקומה השלישית, יושבים מחוץ לחדר הניתוח בסביבות כארבע שעות, כשלבסוף הרופא ניגש אלינו.
"עשינו כל מה שיכולנו..הנערה, היא לא שרדה. אחד ממכם יכול בבקשה לזהות אותה? זה קשה, אבל אנחנו חייבים לזהות אותה." אמר הרופא, ורובי הלכה לזהות אותה,
-"רגע, וריקי? מה עם ריקי?" אמרתי בעודי נעמדת מול הרופא,
-"אלכס..עדיף שתשבי, ריקי..ריקי שרד, אבל הוא בקומה. הוא בעצם יכול לא להתעורר מהקומה הזו לעולם, או אם יהיה מזל לפחות בעוד עשרים שנה, והסיכוי שהוא יזכור משהו מהשנים האלה הוא אפסי." אמר הרופא, והלך.
עמדתי כמה שניות במקומי ואז פרצתי בבכי אחד גדול, התחלתי לצעוק ובאותו הרגע מייק ניגש לחבק אותי, כשלפתע רובי חזרה ואמרה שהנערה היא גרייס.
נסעתי לאוניברסיטה, ארזתי את חפציי ולקחתי אוטובוס לשדה התעופה, לטוס למקום שאני אשכח שם מהכל. לא האמנתי שזה קורה בפעם השנייה, לא האמנתי שזה קורה לי.

-מנקודת מבט של מייק

ישבנו כולנו בשקט, אף אחד לא דיבר, היה קשה לעכל את זה שהרגע איבדנו שני חברים קרובים. לפתע, הטלפון שלי צלצל, על הצג הופיע "אדלייה" והתלבטתי אם לענות או לא, אבל בסופו של דבר עניתי, בעודי מתרחק מכולם.
-"אדלייה, מה את.." לא סיימתי לדבר והיא קטעה אותי,
-"מייק, אני חושבת שעברתי הפלה, אני לא ידעתי למי להתקשר, אני לא יודעת מה לעשות" אמרה אדלייה, היה קשה להבין אותה, היא גימגמה ובכתה, ואני לא הבנתי מה בכלל קורה פה.
-"וואו, תנשמי, איפה את?" שאלתי,
-"בבית מלון אוקספר" אמרה, ונסעתי לאסוף אותה, כשאספתי אותה בטנה הייתה מלאה בדם והאיפור היה מרוח על פניה, נסענו במהירות לבית חולים, וחיכיתי במשך כשעה, עד שהרופא יגיד לי מה עם אדלייה, הרופא ניגש אליי ונעמדתי מולו.
-"למזלה, זו לא הייתה הפלה. מסתבר שאדלייה לקחה סמים במשך כל תקופת ההריון שלה, זה מה שהשפיע על התינוק בעצם וזה נס אחד גדול שהוא עדיין בתוכה. רוב הסיכויים שהתינוק צפוי להוולד בעוד כארבעה חודשים, עד אז היא צריכה לנוח, אם היא מרגישה לא טוב או כאבים באזור הבטן, ישר להביא אותה לפה, הכל מובן?" שאל ואני הנהנתי לחיוב, הרופא הלך ואני העברתי את ידיי בשערי, לא יכול לתאר לעצמי עד כמה גרוע היום הזה יכול להיות. אחרי שניות ספורות הרגשתי איך יד מונחת לי על הכתף, הסתובבתי וזו הייתה אנה, היא חיבקה אותי ואחרי כל כך הרבה זמן, הרשתי לעצמי לפרוק.
-"זה לא קורה לי! בגלל שאני..שאני שלחתי אותה לעזאזל היא לקחה סמים והתינוק..התינוק כמעט מת, הוא כמעט מת! אני לא רציתי לפגוע בקים, אני מצטער שעשיתי את זה,אני מצטער שעשיתי את זה בעודי הייתי שפוי, אני מצטער על דברים שלא קשורים אליי, אני מצטער שדילן עשה את זה ואת לא יכולה לחזור אליו, אני מצטער גם שאת עכשיו בהריון, אני מצטער שרובי חושבת שלא יקבלו אותה כמו שהיא רק בגלל העבר שלה, אני מצטער שאלכס עכשיו בוכה על ריקי אחרי שאיבדה מישהו בדיוק בצורה הזאת, אני מצטער שגרייס לא תסיים תואר ראשון, שני או שלישי, אני מצטער שתום הולך להיות אבא כשבסה"כ לפני חודש שמח שהוא בכלל התקבל לפה והכיר אותך..ואם לא היינו מכירים אחד את השני? מה היה קורה עם גרייס ועלמה היו באותו חדר ובסופו של דבר רובי ועלמה בכלל לא היו מכירים אחד את השני? אולי אף אחד מאיתנו לא היה סובל" אמרתי בקול חנוק, מתנתק מהחיבוק.
-"אחותך לא טובה בלתת עצות, אבל כמו שאומרים הכל לטובה, הדבר היחיד שאני מצטערת עליו שהוא שגרייס לא פה איתנו יותר, כל השאר לטובה. עכשיו אתה ודילן באים איתי לרופא של אדלייה, ומבקשים לעשות בדיקה לאבהות. הבנת?" שאלה אנה, ואני הנהנתי לחיוב.

כעבור שעתיים שנמשכו כנצח, הרופא יצא מהחדר עם הדף ונעמד מולנו.
"הבדיקה תואמת עם דם מסוג איי. למי שממכם יש דם מסוג איי, מזל טוב, אתם רשמית האבא של התינוק הזה." אמר הרופא, והלך.

אז איך לדעתכם קים תסדר עם התינוק שלה? מה יעלה בגורלה של אלכס? אנה ותום ישארו ביחד? ומי הוא האבא, מייק או דילן? עלמה ורובי יגלו על רגשותיהן אחת לשנייה? והאם אדלייה תוליד בהצלחה?
תאריך הצפוי לעונה השנייה- 15.7.2014