Don't wake me up פרק 17

-מנקודת מבט של אנה

עליתי על האוטובוס הראשון לורמונט, ולאחר כמה שעות הגעתי.
"שלום, באיזה חדר נמצאת.." לא הספקתי לסיים את המשפט, בעוד שמעתי שמישהו קורא לי, הסתובבתי וראיתי את דילן, לא ידעתי אם לחבק אותו ומה להגיד, אבל החלטתי קודם לדאוג לקים, מאשר לעצמי.
-"איך היא?" שאלתי, בעודי ניגשת לדילן.
-"היא עוברת ניתוח" אמר, והשפיל מבט.
-"איך זה קרה?" שאלתי,
-"אני לא כ"כ יודע, ממה שהיא הספיקה לספר לי לפני שלקחו אותה לניתוח שכשהיא הלכה לזרוק זבל באו אליה איזה כמה בנים, הם נגעו בה או משהו כזה ואז רצו שהיא תביא להם איזה שרשרת..אחרי איזה כמה פעמים שהיא התנגדה אחד מהם שלף סכין ופשוט דקר אותה. ואז כבר אני באתי, כששמעתי את הצרחות שלה." אמר ואני רק התחלתי לדאוג יותר ויותר, ובסוף גם הבנתי על איזה שרשרת מדובר, כשאמה ואחיה היו פה, אמה הביאה לה שרשרת שבעצם קים רצתה כבר כמה שנים, השרשרת הזו הייתה יקרה מאוד לאמה.
"דילן?" שמענו קריאה, ואני והוא הסתובבנו, זה היה הרופא.
-"היו כמה בעיות בניתוח. קים איבדה יותר מדי דם, זה היה מצב קשה, אפשר לומר של חיים ומוות. בסופו של דבר קים חייה, רק.." אמר הרופא והשפיל מבט, ולאחר שניות ספורות הרים בחזרה את ראשו. "רק שבעתיד לקים לא יוכלו להיות ילדים, זאת אומרת היא לא תוכל להוליד. הסכין בעצם פגעה ברחם, ובסופו של דבר מחוסר ברירה, התבצעה כריתת רחם. קים כרגע מתאוששת לאחר הניתוח..תוכלו לראות אותה עוד שעה-שעה וחצי" אמר, והלך. התיישבנו על הכסאות ופשוט לא האמנתי.
-"זה מגיעה לה בכלל? מישהי שבאה לך תדע מאיפה שוכבת עם חבר שלה ובאה ביציאה שהיא בהריון ממנו והיא לא רצתה את זה בכלל, ולקים עכשיו בכלל בחיים לא תהיה אפשרות להוליד? איך היא אמורה לקבל את זה עכשיו?" אמרתי בזמן ששמתי את ידיי על ראשי.
-"תקשיבי, אני שמעתי על המון מקרים בהם דקירה בסכין נגמרה במוות. אפשר לאמץ ילד, אמא פונדקאית אם היא תוכל להרשות לעצמה או לא יודע מה. לא אמרו שלקחו ממנה את כל האפשרויות לילדים, לקחו ממנה את האפשרות של ילד עם הדם שלה. אני חושב שקים תבין את זה" אמר ואני שתקתי, חיכיתי שכבר תעבור שעה.

-"אנה…מה..מה את עושה פה?" שאלה קים, בגמגום.
-"את חשבת שאני לא אבוא אלייך כשאת במצב כזה?" אמרתי, מחייכת.
-"לכי תדעי, לא חשבתי שדילן יתקשר אלייך בכלל." אמרה קים והתיישבה.
-"וואו וואו, מותר לך לשבת?" אמרתי, מנסה לעזור לה לשכב בחזרה,
-"נקווה שאפשר, כי אני כבר יושבת" אמרה, והורידה את ידיי ממנה.
-"טוב, אני כבר אשאיר אתכן לבד" אמר דילן, שישב כל הזמן הזה בצד.
-"איזה לבד, תשאר, אתה ממש לא גלגל שלישי פה." אמרה קים, וחייכה. עם כל החיוכים שלה, בעצם הבנתי שאת העובדה שקים עקרה, הרופאים השאירו לספר אותה לנו.
-"קים, את לא במצב טוב עכשיו אבל יקח לך קצת זמן לעכל, אז עדיף ש..שנספר לך עכשיו. בניתוח, היו כמה בעיות..וזה היה תלוי בחיים שלך.. בקיצור, הסכין פגעה ברחם, האפשרות היחידה הייתה לכרות את הרחם, שבעצם הפך אותך לעקרה." אמרתי, וקים הסתכלה עליי בעיניים נוצצות, לא הבנתי למה היא שותקת, אולי מעכלת? אולי מחכה שאני אגיד "סתם צחקתי"?
-"תקשיבי, אם את צריכה משהו.." אמר דילן, וקים קטעה אותו.
-"אני צריכה שתלכו. שניכם." אמרה,
-"את בטוחה?" שאלתי, קים לא אחת שאוהבת להיות לבד במצבים כאלה, במיוחד כשדבר כזה עדיף לא לעכל לבד.
-"אמרתי שתלכו! בבקשה.." צעקה קים, ואז נאנחה קלות, אני ודילן יצאנו מהחדר.

"אני חוזר אלי לישון קצת, במלא היא לא צריכה אותי פה. את.. רוצה לחזור איתי?" שאל דילן, "אני מעדיפה להשאר פה, אולי היא תצטרך משהו" חייכתי, ודילן נסע.
ישבתי במשך כשעתיים בחוץ, ואז נכנסתי לבדוק מה שלום קים.

-"תקשיבי, כמו שדילן אמר לי, עדיף שתהיי עקרה מאשר שתמותי. אם היו מרחמים עלייך ומחפשים כל דרך אפשרית בשביל לשמור על הרחם שלך, היית מתה. יהיה לך ילד, לא עם הדם שלך, אבל יהיה לך. אני פה בשבילך, למה את מנסה להוציא אותי מהסיפור הזה אם אני רוצה להיות חלק ממנו?" צעקתי את זה, כשראיתי שקים רצתה להעיף אותי מהחדר ברגע שנכנסתי.
-"את לא רוצה ילדים אנה!! את לא רוצה ילדים!! אני פאקינג אסיים תואר ראשון עוד שלוש וחצי שנים, עוד שנתיים שני, אני אמצע עבודה, אמצא חבר ואתחתן. מה הלאה? נאמץ ילד? לבחור הזה שהתחתנתי איתו לא יהיו ילדים עם הדם שלו, אם פונדקאית? כמה היא עולה? זה יכול להגיע עד למחיר של מאה אלף שקל, כשזה בעצם משהו שהיה יכול להיות לי בחינם. את לא תביני אותי, אבדתי הזדמנות למשהו, שאת בעצם לא רוצה שיהיה לך. למה אדלייה בהריון כבר בפעם השנייה? למה לי אין הזדמנות לפעם ראשונה?" צעקה קים, והתחילה לבכות. התיישבתי לידה וחבקתי אותה כ"כ חזק, שבסופו של דבר היא נכנעה ובכתה על הכתף שלי, לטפתי את גבה כמו שהייתי עושה תמיד כשבכתה, זה תמיד עזר, אך לא הפעם, היא באמת איבדה את ההזדמנות הזו.

-כעבור שלושה ימים.

-"את בטוחה שאת לא רוצה להשאר לעוד כמה ימים?" שאל דילן,
-"הי! אל תכניס לה רעיונות לראש" צחקתי.
-"חס וחלילה, סה"כ טוב לי עם השותפה החדשה." אמר דילן בקול ציני.
-"חחחחחחחחח אני אבקר זה בטוח, להשאר? אפילו לא ליום אחד." אמרה קים והחלה לארוז מהר יותר.

כשקים סיימה לארוז את המזוודה שלה, תפסנו אוטובוס וחזרנו לאוניברסיטה. בדרך הביתה, התחלתי לחשוב על זה שאפילו לא דברתי עם דילן על הפרידה שלנו, ולא על כלום, כנראה טוב שכך, שפשוט נפרדנו כידידים, ולא פתחנו עוד ריב מיותר, עדיף שאני אתחיל משהו חדש ואסיים כבר עם הישן.

כשחזרנו, קים ביקשה ממני לא לספר לאף אחד על הניתוח, כמובן שהסכמתי.

-מנקודת מבט של גרייס

ישבתי לאכול ארוחת בוקר עם סברינה וג'ניפר, בעוד הן צוחקות ומתלחששות.
-"רוצות לשתף?" שאלתי, מחייכת.
-"הו, זה משהו שתרצי לדעת. אתמול אלכס וריקי רבו" אמרה סברינה, והרגשתי איך החלב נתקע לי בגרון.
-"למה? מה קרה?" שאלתי, כביכול מנסה להראות מתעניינת.
-"השמועה שיש בינך ובין ריקי איזה משהו הגיעה גם לאלכס.." אמרה סברינה, ושתיהן פרצו בצחוק. קמתי מהשולחן לכיוון החדר של הבנים, וראיתי שם את אדלייה, רובי, מייק וריקי.

-"ריקי, אני יכולה שנייה לדבר איתך?" אמרתי,
-"זה משהו חשוב?" הסתכל עליי בפרצוף כועס,
-"הוו, זו הסצנה שהייתה כשסיפרת לי שאת בהריון" צחק מייק והסתכל על אדלייה, שבאותו הרגע חייכה אליו חיוך ציני ויצאה מהחדר.
-"אתה יודע, אתה עם הבדיחות שלך שגעת לכולם את השכל." אמרתי, נושמת עמוקות. -"לעניינו, רוצה לדבר, דברי, אין לי מה להסתיר." אמר ריקי, והסתכל עליי בעיניו הבוהקות ואני השתדלתי לא "לטבוע" בהן.
-"וואלה? אז בבקשה תסביר לכל החברים שלך, שבעצם הם שממציעים עלינו שמועות, שבייני ובינך לא קרה, ובחיים לא יקרה משהו. אתה הדבר האחרון שמעניין אותי, ואין לי שום קראש עלייך, כמו שכולם אומרים. נמאס לי, שמוציאים אותי כלבה בכל המריבות שלך עם אלכס. אז וואלה, דיברנו אחד עם השני ועשינו עיניים אחד לשני, באמת, פשוט אפשר לחשוב שכבר שכבנו או לא יודעת מה, למה כי זה מה שהשמועות אומרות, דברים שעליהם אני שומעת אחרונה." אמרתי, והתכוונתי לצאת מהחדר, עד שריקי פתח את הפה שלו.
-"את רוצה לצאת גיבורה ולסיים פה אחרונה? אז טעית, את השמועות חברים שלי גילו מכל החברות שלך. את? מעניינת לי את הביצה, סליחה על הביטוי. צודקת, זה שעשינו עיניים אחד לשני לא אומר שבייני ובינך קורה משהו, וכמו שאמרת, בחיים לא יקרה. אני אוהב את אלכס, בעצם אהבתי אותה מהפעם הראשונה שראיתי אותה. אז את יכולה ללכת ולדעת, שאין פה שום אהבה הדדית, לא הייתה ולא תהיה."
כשהוא אמר את זה עכלתי בשנייה, ובמהירות הלכתי משם לכיוון החדר שלי ובדרך נתקלת באדלייה, שחזרה בחזרה לחדר של הבנים. "הי, הכל בסדר?" שאלה אותי, בעודה מביטה בעיניי שנצצו מהדמעות שניסיתי לא להזיל.."כן, סה"כ נכשל באיזה עבודה, עניין בסיסי" אמרתי, מנגבת את הדמעות שכבר זלגו על לחיי. "אולי..לעזור לך במשהו? אני לא טובה ברפואה, אבל לשבת עם מישהו וללמוד יותר נחמד, מאשר לבד" חייכה את אותו חיוך ציני שתמיד מחייכת אליי, "את עם השינאה שלך, יכולה לעזור לכל אחד, רק לא לי. תשאירי את החיוכים שלך לקים, או למייק, אבל אל תתקרבי אלי" אמרתי וברחתי משם, רציתי שהאדמה תבלע אותי, אני, גרייס גרנדה, מעדיפה להיות לבד מאשר עם מישהי? טוב, המישהי הזאת, שונאת אותי מהרגע שדברתי איתה בפעם הראשונה, אז מוטב שכך.

-מנקודת מבט של ריקי

היא לא הייתה בחדר ולא בכיתה, ידעתי איפה אלכס יכולה להיות, בסטודיו.
נסעתי לכיוון הסטודיו כמה דקות שנראו לי כנצח, למרות המהירות של האוטו. יצאתי מהאוטו לכיוון הסטודיו שהיה פתוח, כנראה נחשתי נכון. הסטודיו היה ענק וחשוך, רק האור הקטן מהחלון האיר אותו, המוזיקה על פול ווליום ואלכס באמצע הסטודיו, רוקדת לשיר
"LOVE THE WAY YOU LIE"
ומשקיעה את כל כולה, כמו ילדה מהתיכון שהרגע עלתה לבמה עם קטע ריקוד משלה מול קהל ענק, רק שפה לא היה קהל, היא הייתה לבדה. נכנסתי באמצע שרקדה וכאשר היא שמה לב אלי, הרשתי לעצמי להצמיד אותה לקיר ולנשק אותה ארוכות.
-"בשביל מה זה היה טוב?" אמרה אלכס, בזמן שמנסה להסדיר את נישמתה.
-"אני אוהב אותך אלכס, התאהבתי בך מהרגע הראשון שראיתי אותך, אני מצטער שהייתי צריך לאבד אותך, אפילו אם רק לכמה שעות, בשביל להבין שאני לא יכול בלעדייך." כשאמרתי את זה היא קפצה עליי ונישקה אותי, אני באמת אוהב את הילדה הזו, את האלכס הקטנה שלי.