Don't wake me up פרק 16

-נקודת מבט של דילן
השעה הייתה שלוש לפנות בוקר, אם אני לא טועה. קמתי כשבאוזניי נשמע צלצול, במהרה
הבנתי שמישהו מצלצל בדלת, מי לעזאזל..
נגשתי לפתוח אותה, וחשבתי לרגע שדמיינתי, זו הייתה קים. היא עמדה מולי עם שתי מזוודות בעוד המסקרה מרוחה על פניה, כבר שכחתי את השיחה שלנו לפני שבוע, שאמרתי לה שאני פה בשבילה, לא חשבתי שהיא תקח את זה עד כדי כך רחוק.
אחרי כמה שניות ספורות היא קפצה עליי בעודה שמה את ידיה סביב צוואר ומתחילה לבכות על כתפיי, חבקתי אותה חיבוק חם ואוהב ולקחתי את המזוודות לבייתי, בעוד קים התיישבה על הספה.
-"אני לא יודעת איך אני יכולה להתמודד עם זה..אני פשוט לא יודעת" היא אמרה, ובמהרה חזרה לבכות, אפה הקטן נהיה אדום ולחייה עוד יותר, התיישבתי לידה והחזקתי בידה, היא הסתכלה עליי וענייה נצצו, היא הפסיקה לבכות ולאחר כמה שניות ספורות התחילה לדבר. -"הם..הם בכל מקום,הם תמיד ביחד, אדלייה ומייק.. בהרצאות משותפות היא לא מרגישה טוב ומייק נשאר איתה, בחדר אוכל הם ביחד, לרופא הם הלכו ביחד, אפילו הם מחפשים ביחד דירה. כולם בצד שלהם, כולם, אנה עם הבעיות שלה, או שהיא בסטודיו עם אלכס או שלומדת, אני לבד, לגמרי לבד. אני לא רוצה יותר להיות שם, אין לי מה לעשות שם, אני לא ידעתי לאן אני יכולה ללכת" היא אמרה והתחילה לבכות, שוב. זה התחיל להמאס עליי, אז פשוט התחלתי לנחם אותה בכך שהיא יכולה להשאר אצלי עד שהכל ירגע לבד, החלפתי מצעים והיא ישנה אצלי בחדר, באותו הזמן שאני בסלון.
-נקודת מבט של מייק
למרות כל מה שקורה עכשיו, היחידה שאני יכול לחשוב עליה זו קים, אני מנסה לשכנע את עצמי לאהוב את אדלייה, בכל מקרה בתוכה נמצא התינוק שלי, אני עומד לגור איתה לאורך זמן רב.
-"אני לא הבנתי כלום ממה שהוא אמר, איך זה אמור בכלל לקדם אותנו?" שאל ריקי, ואני חזרתי למציאות .
-"מה אמרת?" שאלתי,
-"לא חשוב. מה קורה איתך אתה?" שאל פתאום,
-"איתי? הכל רגיל אתה יודע, דואג לאדלייה" אמרתי בעודי משפיל מבט, פה בעצם גם נגמרה השיחה. בדרך לחדר קבלתי הודעה מאדלייה, שבה כתוב שהיא הולכת לבדיקה לבד, מה בדיקה עכשיו? ישבתי בחדר לחוץ, חיכיתי להודעה מאדלייה ובסופו של דבר היא התקשרה אלי.
-"סה"כ היה לי קשה לנשום, אם זה מעניין אותך. התינוק בסדר, הרופאה אמרה שזה יכול לקרות מרוב עייפות או לחץ, ואם זה יקרה שוב כבר אפשר יהיה להתחיל לדאוג, אני זזה לשיעור" אמרה וניתקה, לפני שהספקתי להגיד דבר. התחלתי לסדר קצת בחדר, לפני שאני לא אוכל למצוא את הדבר הכי בסיסי כמו מטען. אחרי כמה דקות נכנסתי לחדר אמבטיה, שניה לפני שפשטתי את בגדיי שמעתי את דלת החדר נפתחת ובמהירות נסגרת, הצצתי ואלה היו אלכס וריקי, השתעלתי בקטנה ושניהם הסתכלו עליי ואלכס החלה להסמיק, אבל במהרה הם יצאו מהחדר ואני נכנסתי למקלחת. בסביבות השעה שמונה וחצי, יצאתי לסיבוב בחדרים, לא הייתי רעב אבל גם לא רציתי להתקע בחדר בלי לעשות כלום. כשעברתי ליד החדר של רובי שמעתי צחקוקים, והחלטתי להכנס לבדוק מה העניין, נכנסתי בשקט וראיתי את רובי ועלמה יושבות על המיטה ורואות סרט, ובנוסף מחזיקות ידיים, ולבסוף הן נתנו נשיקה ארוכה זו לזו ואני יצאתי מהחדר, החלטתי שזה באמת לא העניין שלי ולבסוף ירדתי לאכול.
-מנקודת מבט של אנה
התחלתי לדאוג, אפשר להגיד שיותר מדי אפילו, היא השאירה פתק "אני אתקשר אלייך בקרוב" אבל לא התקשרה, אין שום זכר לקים משעות הבוקר, לאן היא נעלמה? ירדתי לחדר אוכל והתיישבתי עם גרייס ומייק, כל השאר לא היו שם, מייק הסביר שריקי ביחד עם אלכס, רובי עם עלמה ואדלייה לא רצתה לאכול.
-"תגידי, מה איתך ועם ריקי?" שאלתי את גרייס, שבאותו הרגע נחנקה מהאוכל.
-"סליחה מה?" שאלה, מייק מיהר לצחוק.
-"נו באמת, רואים שיש לכם משהו אחד לשני, ראית איך הוא מסתכל עלייך? חשבת לעשות עם זה משהו?" שאלתי, בעודי לוקחת ביס מהכריך.
-"את יודעת שהוא עם אלכס , תפסיקי לחרפן את הילדה" אמר מייק וגרייס כבר נהייתה אדומה, נראה כי מבושה ומעצבים.
-"שיהיה לכם ערב טוב" אמרה גרייס וקמה מהשולחן עם חיוך ציני והתקדמה ליציאה מחדר האוכל, נשארתי שם רק אני ומייק.
-"מה זה על היד שלך?" שאל מייק, כשראה צמיד על ידי.
-"זה? צמיד, אמא נתנה לי אותו כשהייתי ממש קטנה, ומאז הוא אצלי" אמרתי ומייק בחן את הצמיד כאילו שהיה שייך לו, ואז הלך לאכול. סיימתי לאכול, ואז קבלתי שיחה מקים.
-"סוף סוף! קים את משוגעת!!" אמרתי והדגשתי את ה"משוגעת",
-"אנה זה דילן,קים בבית חולים פה, בורמונט. ממש לפני כחצי שעה דקרו אותה בבטן, היא במצב קשה, עדיף שתגיעי לפה עכשיו" אמר דילן בקול כבד, ואני יכולה להשבע שהרגשתי את הלב שלי עוצר לשניה.