Dont wake me up פרק 15

נקודת המבט של אנה-
כבר עבר שבוע, הוא לא מתקשר, לא שולח הודעה.. הוא עזב ואפילו לא נפרד ממני כמו שצריך, הוא פשוט עזב כאילו שלא היה בנינו כלום. היום יום שבת, אז הרשתי לעצמי לישון עד מאוחר, לא היה לי כח לא לקים, לא למייק, לא לאדלייה ולא לאף אחד אחר, רציתי פשוט להיות לבד.
-"את מתכוונת לקום?" נפתחה דלת חדרי, זו הייתה קים ובידה קופסת גלידת וניל עם 2 כפיות ביד השנייה.
-"אוף, מי לא נעל את הדלת" אמרתי בקול מבואס ושמתי את הכרית על ראשי,
-"אל תהיי כזאת כבדה, כשבתיכון זרקו אותנו איזה ילדי כאפות, התכרבלנו ביחד עם קופסת גלידה ושמענו רוק כבד, מה קרה לזה?" שאלה קים ואני הרשתי לעצמי לחייך,
להזכר בימים הטובים, נתתי לה קצת מקום על המיטה שלי והיא התיישבה, היא הדליקה רוק כבד באייפון ואכלנו את הגלידה, ופשוט התחלנו להזכר בימים הטובים.

מנקודת מבט של אדלייה-
אני לא מאמינה שזה קורה לי. רק לא עכשיו, לא בתחילת הסימסטר השני, ורק לא מאחד מהם.. אני כבר שבוע מרגישה בחילות, סחרחורות, הרגשה מוכרת, חשבתי אולי שזו השפעה של הסמים אבל טעיתי, טעיתי ובגדול, אני בהריון.
בערך שעה ישבתי בשירותים בעוד הבדיקת הריון מול עיניי, והחלטתי לא לעשות הפלה, אלה אם זה יקרה לבד, החלטתי גם להגיד למייק, שהתינוק ממנו. ירדתי לחדר אוכל לקחת ארוחת צהריים וראיתי שם את מייק, הוא ישב עם ריקי ועוד כמה בנים. מאז מה שעשינו, מייק משתדל לא להסתכל עליי ולא כלום, אבל הפעם כבר קראתי לו שיבוא לצד.
-"אדלייה, זה דחוף?" שאל בקול רציני יחסית,
-"כן מייק, מה שאני עומדת להגיד לך עכשיו רציני, אז אתה אמור להתייחס ברצינות, סבבה?" שאלתי,
-"דברי כבר" אמר, בעודו נראה כממהר.
-"אני בהריון מייק, בהריון ממך." אמרתי, בקלילות רבה, ובשנייה מבטו השתנה.
-"סליחה מה? תחזרי שנייה על מה שאמרת" אמר, ואני רק צחקתי, הוא תפס חזק בידי ודרש שאני אחזור על דבריי.
"אני בהריון" אמרתי, הוא עזב את ידי ובעט בחוזקה בשולחן שהיה לידו, כל המבטים הופנו עלינו ואז מייק הלך, רק אלוהים יודע לאן. סיימתי לאכול ולאחר מכן חזרתי לחדרי וראיתי שם את מייק, קים ואנה, אפשר להגיד שהפרעתי להם באמצע.
-"אני לא רוצה לראות אותך יותר ולא לשמוע ממך כלום, לא רק ששכבת עם מישהי אחרת היא גם נכנסה ממך להריון. אתה לא שווה אחת כמוני ובחיים לא תהיה שווה, אני לא מתכוונת להתבאס בגללך כי אתה פה זה שאמור לבכות ולהצטער על כל דקה עם הילדה הזאת." צעקה קים, בעודה אומרת את המילים האחרונות ומצביעה עליי, היא התקרבה אליי הכי קרוב שרק אפשר,
-"הייתי מעיפה אותך עכשיו מהחלון, אבל את כ"כ עלובה והחיים שלך נהרסו ביום הזה, אז אני פשוט אעזוב אותך, אבל רק שתדעי, שאת נכנסת להריון מהבחורים הלא טובים, שיהיה לך בהצלחה בלעוף מהאוניברסיטה ולנהל חיים משל עצמך" אמרה וחייכה חיוך שטני, לבסוף יצאה מהחדר. "אני אשאיר אתכם לבד" אמרה אנה וגם היא, יצאה מהחדר.
-"איך זה אפשרי בכלל?" אמר והסתכל עליי,
-"דברים כאלה קורים כל יום,מייק. אנחנו אנשים מבוגרים, לא אנשים בתיכון, נעבור את זה" אמרתי, מנסה להשאר אופטימית.
-"איך את רוצה שנעבור את זה?! איך? אני לא מתכוון לעזוב את הילד שלי, זה אומר שנעוף מהאוניברסיטה, כשציפיתי ללמוד פה לפחות עוד ארבע שנים לתואר ראשון, נצטרך למצוא איזה עבודה מסכנה בשביל לקנות דירה בלחץ, ואני לא אוהב אותך, ואת לא אותי, את בטוחה בכלל שהתינוק שלי?" אמר מייק ושם את ידיו על הראש, עמדתי מולו בשילוב ידיי וחשבתי על האפשרות שהתינוק של דילן, אבל דילן כרגע לא פה..
-"התינוק הזה שלך, אני כבר מתחרטת על זה שסיפרת לך" אמרתי והשפלתי מבט,
-"אני לא רוצה לדבר על זה עכשיו" אמר, והלך.

-מנקודת מבט של דילן

יצאתי למרפסת שבדרתי החדשה בורמונט, באתי להתיישב עד ששמעתי צלצול טלפון, התקדמתי לכיוונו ועל הצג הופיעה "מייק", עניתי.
-"מייק, מזמן לא שמענו ממך" אמרתי, בעודי מכין קפה.
-"אחי, אני חייב את העזרה שלך" אמר ואני גכחתי,
-"חשבתי התקשרת לשאול מה שלומי, משהו.." צחקתי.
-"אדלייה בהריון" אמר מייק, והרגשתי איך אני שופך את המים הרותחים מסביב לכוס.
-"אד..אדלייה? ממי? אי..איך..?" אלה המילים היחידות שהצלחתי להוציא, כשהתחלתי להזכר בכל דקה שעברנו באותו הערב.
-" ממני, אני נדפקתי." אמר, ונשמתי עמוקות.
-" ממך? מה עם קים?" שאלתי, בעודי לוגם מהקפה.
-"זה נגמר, ספרתי לה הכל, היא הגיבה בצורה קיצונית מדי, עיכלה את זה מהר מדי" אמר,
-"תקשיב, היא עברה כבר דברים כאלה, היא נפרדה מבחורים על ימין ועל שמאל, היא יכולה לעכל בשניות, לענייננו, מתי היא עושה הפלה?"
-"הפלה?" שאל, וקולו נהיה מבוהל, מהסס.
-"אתם משאירים את התינוק?!" שאלתי, מופתע.
-"זה..זה התינוק שלי, אני לא אהרוג אותו אפילו אם זה יהרוס לי את כל החיים."
-"נדפקת אחי, אם היא לא הייתה אומרת לך ועושה הפלה בשקט, החיים שלך היו אחלה."
-"כן, רק ששל אדלייה הם היו נשארים גרועים" אמר ונהיה עצבני.
-"היא כבר עברה הפלה, שנייה כבר תהרוג אותה מבפנים. אני לא אוהב אותה, אבל אני אהיה איתה עד הסוף. אני זז, נדבר" הוסיף מייק, וניתק. בהתחלה חשבתי על האפשרות, אולי התינוק שלי? כלומר, היא שכבה עם שנינו באותו יום, זה אפשרי..

-מנקודת מבט של קים

"למה זה קורה לי? אפילו כשנפרדתי מדילן לא היה לי כל כך כואב.. אני אוהבת אותו אנה, כשאני נפרדת ממישהו אני ממשיכה הלאה בשניות, למה זה כ"כ קשה עכשיו?" אמרתי ובכיתי, אני אשכרה בוכה בגללו. "ענית לעצמך, קשה לך כי את אוהב אותו.." אמרה אנה וישבה לידי, בעודי בכיתי לתוך הכרית. "את.. את יכולה להשאיר אותי לבד?" אמרתי, ואנה יצאה מחדרי. בכיתי עוד בערך חצי שעה, ואז קבלתי שיחת טלפון, על הצג הופיעה "דילן", התלבטתי אם לענות, אבל בסופו של דבר עניתי.
-"מה אתה רוצה?" אמרתי, וניסיתי להסדיר את הנשימה אחרי שבכיתי כ"כ הרבה.
-"מה אני רוצה? קים, את לא סתם האקסית שלי, את חשובה לי, ואני יודע שאת אוהבת את מייק, אז פשוט רציתי להגיד שאם את צריכה משהו אני אהיה פה בשבילך תמיד" אמר, ואני שוב פרצתי בבכי, אמרתי לו תודה, ושאני אדבר איתו מאוחר יותר. הדלקתי את השיר
"Rixton – Me and My Broken Heart"
עשיתי קוקו גבוה והתחלתי לנקות בחדר ולבסוף המשכתי ללמוד למבחן החוזר שלי שמתקיים מחר, לפחות משהו שיעסיק אותי.
מאוחר יותר בערב, אנה חזרה אליי לחדר וגרייס חזרה לרובי ועלמה, אני הורדתי איפור ונכנסתי למקלחת חמה וארוכה, לבשתי טייץ שחור וג'אקט שחור של נייק שגדול עליי בכמה מידות, עשיתי קוקו גבוה, נעלתי נעליי בית וירדתי לחדר אוכל ביחד עם אנה, ישבנו בשולחן בנפרד, בעוד ריקי, אלכס, מייק, אדלייה וגרייס ישבו באותו שולחן, רובי ועלמה לא הגיעו לארוחת ערב.
-"מעצבנת אותי החבורה שלהם! אלכס הזאת, בכלל באה לא מזמן, כבר מצאה לעצמה מישהו, רבה איתי ומנסה להראות שבסה"כ היא מלאך, ריקי? אחלה של בחור, חוץ מזה שהוא רודף אחרי גרייס כשהוא ביחד עם אלכס, מייק? הוו, כשהיה ביחד איתי רדף אחרי אלכס והכניס את אדלייה להריון, אדלייה? לא רק שהיא ממשיכה לקחת סמים, היא גם שוכבת עם כל אחד, גרייס? נשמה טהורה בצד שלי ונשמה טהורה בצד שלהם, זה פשוט מעצבן אותי!" את המשפט האחרון צעקתי והעפתי את הסלט מהשולחן, כששמתי לב שכולם מסתכלים עליי קמתי מהשולחן לכיוון השירותים, שבעצם אף אחד אף פעם לא נכנס אליהם. הסתכלתי במראה מספר שניות ואז נשענתי על דלת השירותים ושמתי את ידיי על פניי, ואז קבלתי הודעה בווטצאפ.
"ערב טוב ילדה יפה שלי, אני יודעת שזה ברגע האחרון אבל אני וג'ון נבוא מחר לבקר! תצפי לנו בשעה שתיים, אוהבת, אמא :)" הסתכלתי על ההודעה במבט כ"כ המום, אמא שלי ואחי הקטן בן 16 באים לבקר אותי מחר, לא מספיק יש לי בעיות עם מייק, עכשיו גם הם יבואו לפה..

-יום למחרת

הרשתי לעצמי לחייך חיוך ענק, וכך גם הפרופסור כאשר הסתכל על מבחני, "עבודה טובה, אני גאה בך!" אמר, ויצאתי מהכיתה לכיוון היציאה מהאוניברסיטה, לפגוש את משפחתי.
"ילדה שלי!!" שמעתי צעקה, והסתובבתי לאחור וראיתי את אמי רצה לכיווני, רצתי אליה וחיבקתי אותה חיבוק דוב, כמו שהיינו עושות בעבר. כשהתנתנו מהחיבוק ראיתי את ג'ון מתקדם אלי ומחייך את החיוך שלו, רצתי אליו וחבקתי גם אותו.
"קים מתוקה שלי, אני הולכת לשים את הדברים שלנו במלון, אני אפגוש אותך פה בעוד שעה, ג'ון ישאר איתך, מתאים לך?" אמרה אמא והנהנתי, היא הלכה והתקדמתי עם ג'ון לחדרי, בדרך נדפקתי במייק. "אולי תסתכל לאן אתה הולך?" אמרתי, בעצבים. "מישהו אמר שזה היה בטעות?" חייך מייק, "הא, זה המטומטם שסיפרת עליו לאמא? אני מבין שהטעם שלך בבנים לא השתנה" אמר ג'ון וצחק, "הו, כשתכיר אותו אתה תבין עד כמה מטומטם" חייכתי למייק שדפק בי מבט ערסי, ואז באה אדלייה, היא אמרה משהו למייק בשקט והם הלכו. "מה זה מי זאת?" שאל אותי ג'ון ואני עדיין נשארתי לבהות במייק שהולך ביחד עם אדלייה, "סתם מישהי שנדפקה" אמרתי עם חיוך על פניי, והלכנו לחדרי.