dont wake me up פרק 11

נקודת מבט אנה

אלכס נראת ונשמעת בן אדם ממש טוב אני רק מקווה שזה באמת ככה.
אחריי מה שקרה עם קים קשה לי לבטוח באנשים, אני מתגעגעת לקים אני לא אשקר. חסר לי השיחות המפגרות שלנו, היא מאוד חסרה לי. התיישבתי בפארק הירוק הוצאתי ספר שאני עושה עליו סיכום בשיעור פסיכולוגיה, המזג אוויר היה מושלם, ואפילו לשנייה הרגשתי כמו בבית, לאחר שניה הרגשתי איך מישהו נוגע לי בכתף, הסתובבתי וראיתי את דילן, חייכתי והוא התיישב ליידי.
היה לו מבט טיפה מהסס, "קרה משהו, דילן ?" שאלתי מסתכלת עליו, "כן אנה אני חייב לדבר איתך על משהו חשוב" הוא אמר עם טיפה כאב בעניים. "דבר." אמרתי במהרה, "קיבלתי הצעה לעבור לאוניברסיטה אחרת ששם אני אוכל ללמוד את מה שתמיד רציתי ללמוד, אני חושב על באמת ללכת על זה" הוא אמר והחזיק לי ביד, התאפקתי שלא לבכות, זה כאב לי. "מתי אתה עוזב " שלושת המילים היחידות שהצלחתי להוציא מהפה שלי בלי לפרוץ בבכי.
"בסוף הסימסטר הזה, שזה עוד חודש" הוא אמר והשפיל מבט, לדעת שיש לך רק חודש עם הזה שאת באמת מרגישה אליו משהו זה נורא, "אה .. טוב אני לא יכולה להגיד לך לא לעשות את זה, כי אני מבינה כמה שזה חשוב לך, אני עזבתי את כל הקרובים שלי בשביל ללמוד את מה שאני אוהבת." אמרתי והרמתי לו את הראש שיסתכל עליי, "אני אחזור, אני אתקשר אלייך בכל רגע נתון, אני מבטיח לך" הוא אמר והזיל דמעה ממש קטנה, כאב לי אבל הייתי מאושרת.
חייכתי אליו ונישקתי אותו נשיקה קטנה בפה "אני חייבת לחור לחדר להתכונן לבמחן שיש לי עוד יומיים" אמרתי והוא חייך אליי ואני הסתובבתי והלכתי, התאפקתי שוב לא לבכות. זה קשה, אבל החיים ממשיכים
נכנסתי לחדר וראיתי את אלכס עדיין רוקדת, כמות האנרגיות של הילדה הזאת פשוט משהוא משוגע, סימנתי לה שלום עם היד ועליתי על המיטה שלי והוצאתי את הספר והמחברת שלי, את הטלפון שלי והאוזנייות והתחלתי ללמוד למבחן. לאחר שעה של למידה, החלטתי ללכת לבית קפה שקרוב וראיתי שאלכס כבר לא בחדר. השארתי בחדר את הפלאפון ויצאתי, מרחוק ראיתי חבורה של ילדים עומדים במעגל זה סיקרן אותי אז התקרבתי לבדוק על מה כל העניין, עברתי בין כל האנשים ואז ראיתי את קים יושבת על אלכס והן רבות מכות, לא חשבתי פעמיים והתנפלתי על קים והוצאתי אותה מהמעגל שלהם בנתיים כל הבנים ניסו לעזור לאלכס.
"השתגעת תגידי לי?" כמעט צעקתי על קים כשכבר התרחקנו מספיק מכל האנשים שם, "את לא תביני" היא אמרה לי מנערת את המכנסיים שלה מכל החול שנאסף.
"שכחת עם מי את מדברת, אז בואי אני אזכיר לך אני זאתי שעברה איתך דרך הכל! אני יודעת עלייך הכל, למה שאני לא אבין?!" אמרתי לה ישירות בפרצוף, "נכון את החברה הכי טובה שלי, אבל כרגע את ניתקת איתי קשר, וזה הורג אותי מבפנים" היא אמרה ודמעות זולגות להן ל לחייה, "אני מתגעגעת כל שניה לחברות שלנו, אבל זאת לא סיבה להתנפל על החדשה שדרך אגב מאוד נחמדה." אמרתי לה בקול מאוכזב, "מייק התחיל איתה ועוד אני נכשלת בשיעורים, אני מפחדת שיעיפו אותי אז פשוט התפרצתי עלייה אני לא ריציתי לפגוע בה." היא צעקה את זה וברגע הזה היא כבר בכתה, "דיי אל תבכי הכל יהיה טוב אני איתך " אמרתי לה בקול נעים ורך וחיבקתי אותה חזק חזק .