Dont wake me up פרק רביעי – ההרשמה הסתיימה

חזרה לנקודת המבט של אנה –
חזרתי לחדר, קים ישנה. למרות שבעוד שבוע מצפה לנו מבחן יחסית גדול, החלטתי לא להעיר אותה ולמדתי לבד. כעבור בערך שעה, קים התעוררה והלכה להתקלח, אני המשכתי להתכונן עד ששמעתי צרחות מחוץ לחדר. נגשתי לבדוק במה מדובר, והבחנתי במישהי יפה, יחסית גבוה ודומה לבובת ברבי. "לא, אני לא יודעת לאן צריך לדחוף את הטפסים המטומטמים האלה ! אני נראת לך מזכירה? תפסיקי לדפוק בדלתות של אנשים!!" צעקה ג'ניפר וטרקה את דלת חדרה. "אני אנה, את הטפסים האלה צריך להחזיר למזכירות שממנה לקחת אותם, אני אלווה אותך" אמרתי וחייכתי אליה, היא במהירות הלכה אחריי. "אני אדלייה, את יכולה לקורא לי אדל, איך שנוח לך" אמרה וחייכה, "אני אנה" אמרתי וחייכתי בקטנה, שתקנו. החלטתי לעלות נושא מסוים, "אז..מאיפה את?" שאלתי "קליפורניה" אמרה, "וואלה? אני מישראל, מה את לומדת?" שאלתי, "ממשל" אמרה, וככה נמשכה השיחה. חיכיתי לה מחוץ למזכירות כחמש דקות כדי לעזור לה למצוא את חדרה, כשהיא יצאה היא נראתה כאילו בכתה, והשיער פרוע יותר. "הכל..הכל בסדר?" שאלתי , "כן..כן. פשוט תקחי אותי לחדר, בבקשה " עשיתי כדבריה וליוויתי אותה לחדרה, אמרתי לה שבכל רגע היא יכולה לפנות אליי, אם היא תצטרך משהו. חזרתי לחדר, קים למדה למבחן ואני סדרתי את התיק כדי לחזור היום לדירה שלי ושל קים, שנמצאת לא רחוק ליד האוניברסיטה.התלבטתי אם לשאול את קים אם היא רוצה לחזור איתי, או לשתוק, בסופו של דבר החלטתי פשוט לשתוק.כעבור בערך חצי שעה, סיימתי לארגן את התיק,התכוונתי לצאת מהחדר אבל משהו בתוכי פשוט שאל את קים אם היא חוזרת היום הביתה, קים הסתכלה עליי וחייכה בקטנה, "אני מעדיפה להשאר פה וללמוד למבחן, יכול להיות שאני אבוא מאוחר יותר" אמרה קים ואני יצאתי בטריקת דלת. הסתובבתי במסדרונות , קצת ליד הכיתות ולבסוף התיישבתי על ספסל ליד בחצר של האוניברסיטה,שמתי את האוזניות באוזני והקשבתי לשירים, עד שמישהו הוציא את האוזניות מאוזני. "אנבל, מה את עושה פה לבד?" שאל דילן והתיישב לידי ולא הרשה לעצמו שלא לצחוק, "אדיוט, תקרא לי אנה. ומה בדיוק אכפת לך ממה שאני עושה פה?" אמרתי והתכוונתי להחזיר את האוזניות לאוזניי, עד שפשוט לא הצלחתי להתאפק, ואמרתי מה שרציתי. "טוב תקשיב לי, אני ממש לא אוהבת את זה שאתה ביחד עם קים, היא לא יודעת מה זאת אהבה יותר משבוע ונראה לי שגם אתה. תקח בחשבון את זה, שבסופו של דבר תשבור לה את הלב." אמרתי וחיכיתי לתשובה, "וואו, טוב תשמעי, אני לא אחד כזה של מערכת יחסים יותר ארוכה משבוע, אם גם היא לא? זה בסדר מצדי, יותר מתאים לי מישהי מנוסה מאשר לא" אאוץ. באיזה שהוא מובן זה פגע בי, אבל גם העביר לי את הקראש ממנו. כן כן, היה לי קראש עליו. "אז ברצינות, לאן את הולכת?" שאל וקטע את מחשבותי, "הביתה, אני אשן היום בבית" אמרתי וקמתי מהספסל, "לא לפני שאני אזמין אותך לכוס קפה" אמר וקרץ לי, חייכתי בקטנה ותוך עשר דקות מצאנו את עצמנו שותים קפה בסטארבקס.
__________________________________________________

שם: דילן ניילס
גיל: 21
בא ללמוד: אדריכלות, רק כדי לרצות את ההורים שלו.
מראה: שיערו שחור ועיניו כחולות חשמליות, הוא מעט נמוך מהממוצע וכחוש למדי. למרות זאת: הוא עדיין נאה למדי. הניצוץ שחולף בעיניו ממש לפני שהוא עושה דבר מה מסוכן ושטותי לעיטים קרובות מקסים אנשים עד עמקי נשמתם, הוא פשוט מעורר בך חשק לקפוץ בנג'י או לעשות צניחה חופשית או מה שלא יהיה רק בשביל שבעיניים שלך יהיה את אותו הניצוץ.
יש לו צלקת אחת על מפרק היד.
אופי: אמיץ, כריזמטי, אפילו אם לא תמיד חביב. הוא סרקסטי אבל לא ממש מרושע. לפעמים הוא עלול להיסחף עם הכעס שלו, אבל אחרי שהוא נרגע הוא תמיד מרגיש רע עם זה. למרות שהוא מכחיש את זה, חשוב לו שאנשים יראו אותו. ולעיטים קרובות הוא עושה צרות בשביל תשומת לב, ולא חובה אחת חיובית.
הוא אוהב לזוז, לא בצורה היפראקטיבית, אבל הוא אוהב לרוץ ולקפוץ ושכל התנועות שלו זורמות כמו מים. כל שבועיים בערך הוא מחליף תחביב, פעם זה שיעורי קליעה בקשת ופעם בריקדאנס. אבל החוג שהחזיק הכי הרבה זמן היה טאי-צ'י, למרות שהוא לא סבל את כל הרוחניות הטיפשית הזאת משהו בצורה של התנועות מצא חן בעיניו, החן שלהן.
יש בו משהו מאוד ילדותי, במיוחד צורך הזה להתבלט כל הזמן.
רקע: ההורים שלו היו שני אנשים עסוקים, אביו בהיי-טק ואמו בעריכת דין. הוא חזר כל יום מבית הספר לבית ריק, חימם לעצמו ארוחת צהריים, וחיכה בסבלנות עד שההורים יחזרו בשבע בערב. אפילו כשהם היו בבית הם לא התייחסו אליו יותר מידי, אז הוא התחיל לעשות שטויות בתקווה למשוך את תשומת ליבם. הוא עשה גרפיטי, נכנס לקטטות, הבריז משיעורים, ובכללי כל מה שהוא יכל כדי לגרום למורים לשנוא אותו ולהורים לראות אותו. הוא העדיף להציג להם את החלק הפרוע יותר בחיו, ולא את החלק בו הציקו לו והרביצו לו בבית ספר. ובמיוחד לא את החלק בו הוא התחיל להאמין לכל מה שאמרו לו, על זה שהוא טיפש ומכוער. ובהחלט ובהחלט לא על החלק שהוא חשב לעצמו שהילדים שהרביצו לו כי הוא הציק להם לפחות התייחסו אליו, זאת היתה תשומת לב. אפילו אם לא אחת חיובית. בתיכון הוא הגיע לשפל המדרגה. כולם שנאו אותו, וכולם כולל גם את עצמו.
פעם אחת, לילה אחד, כשההורים שלו הודיעו לו שהם יחזרו הביתה רק בבוקר. וגם אז זה יהיה לחצי שעה. הוא ישב בחדר שלו, עם סכין שהוא לא היה בטוח מה הוא עמד לעשות איתה, ואז…
אתם יכולים לנחש מה קרה.
רק כשהוא סיים הוא הבין מה הוא עשה, למה הוא הפך. וזאת הייתה קריאת ההשכמה בשבילו. לאט לאט הוא התחיל לשקם את עצמו.
וכשהוא הגיע לאוניברסיטה, והשאיר מאחוריו את כל הבריונים הטיפשיים ההם, ההערכה העצמית שלו עלתה והוא התחיל לפתח יותר תכונות מנהיגותיות ופחות מעצבנות.
אבל דילן עדיין היה, ותמיד יהיה, ילד. שמנסה למשוך תשומת לב בכל דרך אפשרית.

שם: אדלייה מונטס
גיל : 20
תיאור חיצוני : יחסית גבוה , עיניים חומות כהות , שיער חום בהיר חלק וארוך , גוף שזוף .
רקע : אמא של אדלייה נכנסה להריון בגיל מאוד צעיר , מרוב פחד אמא של אדלייה השאירה אותה ברחוב אחרי שהשתחררה מהבית חולים. משם אדלייה הועברה לבית חולים עקב אנורקסיה , אח"כ נשלחה לאימוץ . בגיל 14 אדלייה גילתה על העבר שלה , והכל הדרדר . אדלייה החלה לקחת סמים , זרקה את הלימודים , והדבר היחיד שעניין אותי זה הים וגלישה . אחרי כמה זמן אדלייה הועברה למשפחה אחרת , והיא חזרה ללימודים . ההורים של אדלייה שלחו אותה לפני כמה חודשים מקליפורניה למסצ'וסטס , כדי ללמוד ממשל .
אופי : סגורה ביותר , היא יכולה לזרוק חיוך שיהפוך את היום של כולם לטוב יותר , אבל לא נותנת לאף אחד להכנס לתוך חייה האישיים , זה אצלה חינוך מהבית , לא להתחבר לאנשים מסוימים . היא אוהבת כשאומרים לה את האמת בפרצוף , מאשר לשבור את הראש ולחשוב מה לא טוב בה . תמיד יש לה דעה , אבל היא סגורה , הדעה שלה נשארת רק שלה .