Don't wake me up עונה שנייה פרק שני

מנקודת המבט של אנה-

התיישבתי בשורה הראשונה וליידי התיישב תום, ומהצד השני דילן, אחרי עשר דקות שכולם התאספו, מנהל האוניברסיטה נעמד מול כולנו בעודו בודק את המיקרופון.
"תלמידים יקרים, התחלנו שנה חדשה, מלאה בהתחלות חדשות. אצל רובכם זה תואר ראשון, אבל יש לא מעט גם עם תואר שני ושלישי. אני רוצה להודיע לכם עוד הודעה חשובה, אני מנהל את האוניברסיטה כבר זמן רב, והגיע הזמן לעזוב מכמה סיבות מוצדקות. את תפקידי יחליף בחור צעיר ממני,בלי נסיון קודם, אבל אני בטוח שתתחברו אליו ושתתייחסו אליו בכבוד שראוי לו." אמר המנהל והחלו הליחשושים, ומייד המנהל ירד מהבמה ובמקומו עלה בחור, שנראה בגיל ה35, הרגשתי איך עיניי עומדות לצאת מהמקום. הוא היה יחסית גבוה, לפי ידיו ופניו אפשר להבין שגוון גופו שחום, עיניו היו ירוקות בהירות ושיערו שחור. "בוקר טוב תלמידים, ברצוני לספר לכם קצת עליי, ואני לא אחפור לכם על הבוקר. אני אנדרו מוליסן, ובעבר הייתי פה תלמיד ולמדתי לתואר ראשון בספרות ולשני בניהול עסקים. אני חושב שחשוב שתדעו שאתם יכולים לפנות אליי בכל מצב, ואני אהיה פה בשבילכם ואקשיב, ואני באמת מקווה שנתחבר. אז זהו, אתם יכולים לחזור לכיתות שלכם ושיהיה לכם המשך יום טוב." אמר, וכולם מחאו כאפיים, בעיקר הבנות, כמו כלבות קטנות. חזרתי לכיתה שלי ביחד עם רובי ונתקלתי ברון, שבעצם הפיל לי את הקלסר וכל הדפים התפזרו "אנה, אני חייבת לרוץ, נדבר" חייכה רובי ורצה, רון עזר לי להרים את כל הדפים למרות שהתעקשתי שיעזוב אותי בשקט. "את רוצה ללכת איתי לאן שהוא אחכ?" שאל לפתע, "מהיר אתה, תקשיב, אני סהכ חפשתי סטוץ ללילה, אתה יודע.. ועכשיו להיות איתך שלוש שנים באותה כיתה, לא יודעת, הספיקו לי רומנים. וגם כן, אני עוד צריכה להעביר חפצים מהדירה שלי לפה" אמרתי לפתע, וואו, מרשים אנה. "וואו וואו, לקחת את זה יותר מדי רחוק, אני סהכ לא רציתי לשתות קפה לבד, אם את רוצה, אני מחכה לך באותו הבר הזול שנפגשנו בו אתמול, תופתעי לגלות שהם מכינים קפה, שהוא בעצם לא רע בכלל, ואם תרצי אוכל לעזור לך להעביר את הדברים" אמר וקרץ לי, המשכנו ביחד לכיתה בעודנו מדברים.

-מנקודת מבט של אדלייה

ניקיתי את הבית, ואז קבלתי שיחת טלפון, שגרמה לי לעזוב הכל ובמהירות להגיע לבית הספר לפגישה עם המנהל.

-"ג'ון!! מה קרה?" רצתי אליו במהירות, כשראיתי שהוא יושב ומחזיק שקית כשבתוכה קוביית קרח ומקרב כל כמה שניות לעין.
-"את אמו של ג'ון?" שמעתי קול מאחורי, הסתובבתי וראיתי את המנהל.
-"כן, אני. זה היום הראשון שלו, מה קרה?" שאלתי, עדיין מביטה כל כמה שניות בג'ון.
-"תלמידה מהכיתה שלו ציירה ציור, ג'ון צחק עלייה והיא דחפה אותו, הוא דחף אותה בחזרה ולאחר מכן אחד מהבנים בכיתה הרים עליו יד. אותו הילד טופל בחומרה, ואנחנו מצטערים על כל העניין הזה." אמר המנהל, ובדיוק ראיתי אישה צעירה ויפה נכנסת, היא לבשה חולצה לבנה מכופתרת בעלת שרוול קצר עם מחשוף קטן, חצאית קצרה,גבוה, שחורה וצמודה שהבליטה מה שהיה צריך להבליט והסתירה מה שהיה צריך להסתיר, גרביון בצבע גופה ונעל עקב אלגנטית בצבע שחור, שיערה היה פזור וכשהיא הורידה את משקפיי השמש, היה ניתן להבחין בעינייה היפות, כאשר היא ניגשה לבת שלה ושאלה לשלומה, הבנתי לפי הקול מי זאת.

-מנקודת המבט של קים

-"ליאן! את בסדר? את נפגעת?" שאלתי את ליאן, מביטה בכל סנטימטר בגופה,
-"לא אמא! הכל טוב!" חייכה ליאן, חייכתי אליה ואז הבחנתי באישה שהביטה בי בעינייה החומות ולא הורידה ממני מבט, היא לבשה גופיה שחורה וסקיני ג'ינס בהיר, נעלי בובה שחורות ושיערה החום בהיר הארוך היה אסוף בקוקו, פניה היו יפות גם כשהן ללא איפור כלל, היא הייתה מוכרת, אבל באותו הזמן גם לא.

-"אני יכולה לעזור לך?" שאלתי והתקרבתי אליה,
-"רק אם תגידי לי את שמך.." אמרה, ואני ניסיתי להבין אותה,
-"קים" חייכתי, והיא השפילה מבט.
-"עברו שנים, כנראה שהסתדרת..אני אדלייה" אמרה לפתע וחיוכי ירד מפניי,
-"אדלייה! וואו, השתנת" אמרתי מופתעת, ואפשר היה להבין זאת לפי מבט פניי.
-"אפשר לומר את אותו דבר גם לגבייך." אמרה ובחנה אותי מכף רגל עד הראש,
-"בסופו של דבר לימוד משפטים משתלם" חייכתי, ואז נשארתי ללא מילים.
-"את..רוצה אולי לשבת על כוס קפה השבוע?" שאלה,
-"אני מסיימת לעבוד היום בארבע, אני רוצה להכנס הביתה ואז אפשר להפגש בשש ככה." חייכתי,
-"מתאים לי, שלחי לי הודעה לאן להגיע" אמרה אדלייה ורשמה בטלפון שלי את המספר שלה, חייכתי וליאן חזרה לכיתה ואני לעבודה.

-פלשבאק, קים ואדלייה

מנקודת המבט של קים-

“ומה תגיד אם אני אגדל את התינוק הזה ביחד עם קים?” נשמע לפתע קול, כולם הסתובבו והבחנו במייק,
“מייק, לא עכשיו” אמרה אנה, מנסה לגרום לו לעזוב את כולנו עם השטויות שלו.
“מה לא עכשיו, מה? קים, כל הזמן הזה חשבתי שהתינוק של אדלייה הוא גם שלי, ואם הוא של דילן, אני יכול רק לבקש סליחה על זה ששכבתי איתה. אני התאהבתי בך מהפעם הראשונה שראיתי אותך ביחד עם דילן, אני לא אוותר עלייך, ואם זה העתיד שמצפה לך אני רוצה להיות לידך. אני אמשיך לתואר שני, את אחרי תואר ראשון תוכלי למצוא עבודה.” אמר ולפתע ראו על קים שהיא עומדת להתפרץ בבכי,
“אתה לא תחליט עליי למי לתת את התינוק ולמי לא, הוא עכשיו בתוכי, לא בתוכך. תחשוב שאין לך תינוק, מעכשיו אני לא מכירה אותך ואתה לא אותי. אני נותנת לך אפשרות ללכת, אני מבטיחה לא לדבר איתך, אני מבטיחה שלא תראה את התינוק הזה אף פעם. אתה יכול ללכת תום” אמרה אנה ואחרי שניות ספורות תום הלך.
“אני אשאיר אתכם לבד” אמרה אנה ויצאה מהחדר, צוחקת מהעובדה שהיא אמרה את זה כבר לפני כמה דקות.
מייק חיבק את קים ולאחר מכן קים נישקה אותו, וככה הם בעצם הבינו שהם לא יכולים לוותר אחד על השני בקלות, אבל לקים כל העניין הזה נראה מוזר.
-"אני לא מבינה, בשביל מה..היה צריך לעשות את ההצגה הזאת? אתה באמת חושב שתוכל לגדל ביחד איתי תינוק? ולמה בכלל אדלייה בבית חולים? אני לא מבינה" שאלתי את מייק והשפלתי מבט,
-"בקיצור, לאדלייה התחיל לרדת דם וכל זה, היא חשבה שהיא שוב עברה הפלה, אבל לא. אדלייה לקחה סמים במשך כל תקופת ההריון שלה, זה מה שהשפיע על התינוק . רוב הסיכויים שהתינוק יוולד בעוד כארבעה חודשים" אמר מייק, "תקשיבי, קים.. עכשיו כשדילן יודע שהתינוק שלו, למה נראה לך שהוא יוותר על התינוק הזה? הוא ישאר עם אדלייה, אז זה אומר שהיא לא צריכה אותי.. את לא תביני אותי, אבל כשגיליתי שאדלייה בהריון וידעתי שהתינוק שלי, פשוט לא יכולתי לוותר עליו, אבל לא הרגשתי שום דבר לאדלייה, ואני בחיים לא ארגיש משהו למישהי כמו שאני מרגיש אלייך. אני יודע שאת אוהבת אותי, רק אל תגידי שלא. אני מוכן להקדיש את חיי לך, ולתינוק של אנה, שבעצם יכול להיות שלך." אמר מייק, הסתכלתי לו בעיניים וחייכתי, הוא חיבק אותי ונישק אותי קלות במצח, הוא צודק, אני באמת אוהבת אותו.

-בחזרה להיום, מנקודת מבט של אנה

נשמע צלצול, התכוונתי ללכת לכיוון הכיתה כשלפתע נשמע ברמקול שאני אמורה להגיע לחדר המנהל. כבר? הוא רק הגיע אבל לאוניברסיטה.
דפקתי על דלת משרדו ונכנסתי, הוא ישב שם ועבר על מסמכים, התקדמתי אליו והתיישבתי מולו.
-"אנה, אני רציתי לדבר איתך. אני מצטער אם תקבלי רושם ראשון מוטעה ממני, אבל אני פה רק בשבילך. העניין הוא, שעברנו על הציונים שלך במשך השנים הקודמים, וזה מאוד הפתיע אותי שילדה שהציונים שלה היו תמיד הכי גבוהים, ירדו לממוצע. את סיימת תואר ראשון בהצלחה, אבל השנה אף אחד לא יירחם עלייך. את צריכה להתחיל לתפוס את עצמך בידיים, לפני שיהיה מאוחר מדי ואני אצטרך לסלק אותך מפה." אמר אנדרו ואני רק הייתי שקועה בעיניו, התקדמתי לכיוון הדלת וסובבתי כמה פעמים את המפתח, עד שהיא ננעלה.
-"אנה? מה את עושה?" שאל אנדרו, והרגשתי את הרעד בקולו, התקדמתי אליו ונעמדתי מולו והתחלתי לפתוח את הכפתורים בחולצה שלו.
-"אתה יודע, גם אני חושבת שקיבלת ממני רושם ראשון מוטעה. תרשה לי לתקן את זה, ככה שבכלל לא יעלה לך לראש להעיף אותי מפה" אמרתי והתיישבתי עליו, במהירות התנשקנו, וכבר הרגשתי שאני עומדת להשאר פה המון המון זמן, למרות החיים האישיים שלי שפשוט לא נתנו לי זמן ללמוד.

-פלשבאק, לפני שלוש שנים ושלושה חודשים, אנה קים ומייק, מנקודת המבט של אנה.

כבר עברו שלוש שעות, אני עייפה אבל אני לא מצליחה להרדם מכל המחשבות שעוברות לי בראש, ליד המיטה שלי ישבו מייק וקים ובידם היא, הדבר הקטן הזה שאני מפחדת להסתכל עליו.

"אנה, את בטוחה שאת לא רוצה אפילו להחזיק אותה?" שאלה קים, ואני רק הסתובבתי לצד אחר
"אנה.. מה הבעיה שלך?" שאל מייק,
"פשוט תלכו. זאת לא הבת שלי, היא שלכם, אין לי מה להסתכל עליה, בעוד יומיים תוכלו לקחת אותה אליכם, ועד אז אל תדברו איתי. אני גם מעדיפה לא להיות בקשר אתכם, זה יהיה לי יותר מדי קשה. פשוט תבטיחו שלא נשמור על קשר. ומייק, היא לא אמורה לדעת שיש לך אחות. עכשיו תלכו" אמרתי, ואחרי בערך חמש דקות מייק וקים הלכו והתחלתי לבכות, הצטערתי על כל המצב הזה, תכננתי אחרת, תכננתי לסיים אוניברסיטה, לקבל עבודה ואולי לחשוב על ילדים, ועכשיו להתמודד עם המצב שההורים של הבת שלי, זה בעצם אח שלי והחברה הכי טובה שלי?

-פלשבאק, לפני שנתיים, קליפורניה.

קמתי מהמיטה והבחנתי בניקול, שעדיין ישנה. הלכתי למטבח הקטן שהיה לנו ביחד עם החדר והכנתי לעצמי קפה, אחכ התארגנתי לעוד יום רגיל.
אני וניקול ירדנו ביחד לחדר אוכל והתיישבנו סביב השולחן שלנו וחיכינו לסטיב, שון ופיטר, שבדיוק באו.
"תעבירי לי בבקשה את המלח" ביקש ממני פיטר, ואני רק חייכתי והעלתי תמונות מהלילה של אתמול, וראיתי על פיטר שהוא רוצה שיצא מזה משהו.
"אנה? בקשתי מלח" אמר פיטר וצחק, העברתי אליו את המלח והתחלתי לאכול את הארוחת בוקר שלי.
-"אז אנה, איך ישנת?" שאל לפתע שון, שהוא החבר הכי טוב של פיטר.
"-אתה יודע, מעולה" חייכתי,
-"בטח שמעולה, פיטר עזר לך פה ושם, אבל תכלס העיקר שנהנת" אמר שון וסטיב הצטרף לצחוק בקטנה ביחד איתו, הסתכלתי על פיטר במבט שינאה וקמתי מהשולחן והלכתי לשירותי הבנות, הוצאתי סיגרייה מהחפיסה שהחבאתי מתחת למגבות שלי והדלקתי אותה, אחרי כמה שניות הדלת נפתחה בחוזקה ואפילו לא היה לי חשק להסתובב, אבל בסוף הוא סובב אותי לבד.
-"שון? פשיי, רוצה סיגרייה?" שאלתי, והוא העיף את הסיגרייה מידיי ודרך עליה.
-"עכשיו אתה חייב לי אחת" חייכתי, ושון הצמיד אותי לקיר, נשבעת הייתי כולי צמרמורת.
-"אני חושב שאת חייבת לי משהו. את פה כבר שנה, ולעזאזל, את לא שמה עליי, ולא מבינה שיש לי אלייך משהו" אמר שון ולפתע התאפסתי על עצמי והחלטתי להפסיק עם הציניות שלי.
-"יש לך אליי משהו? למה אתה מתכוון?" שאלתי בשקט, "לעזאזל!!" צעק ודפק אגרוף בקיר. למעשה, כשרק באתי לפה התחברתי לשון. בעצם, כשרק נכנסתי בשער הוא התמזמז שם עם מישהי ולא הוריד את מבטו ממני, אחכ נפגשנו שוב ליד החדרים והתחלנו לדבר. שון יודע עליי רק כמה דברים בודדים, אנחנו אוכלים ביחד בחדר אוכל, לומדים אותו מקצוע ויוצאים ביחד בימי שישי ושבת, ובראשון אנחנו לומדים ביחד. ככה זה כבר שנה, ואפילו השנה היו לו המון סטוצים, כשאני בעצם רק התחלתי את הקשר עם פיטר.
-"התאהבתי בך מהרגע הראשון שראיתי אותך, אבל את התאהבת בסטיב, כן גם על זה אני יודע, ואחכ התאהבת בפיטר וזה היה הדדי. וואלה יצא לך מזה משהו, אב.." לא ננתי לשון לסיים, כשלי היה מה להגיד.
-"אתה רציני? אהבתי את סטיב רק כשבאתי לפה, וזה עבר לי שנייה אחרי מה שהוא אמר לי. אתה דפקת השנה פול בנות ועוד אומר שאתה אוהב אותי?" צחקתי וסובבתי את מבטי ימינה, שון סובב את מבטי אליו בחזרה.
-"זה היה רק בשביל לשכח אותך, ועובדה שלא הצלחתי. את מכירה אותי, אם עכשיו תגידי לי שבחיים לא יהיה בנינו משהו אני אלך מפה והיום ימשיך כרגיל, את פשוט צריכה להגיד" אמר,
-"ואם אני אגיד שאני רוצה שיהיה בנינו משהו?" שאלתי לפתע, גם מתוך סקרנות וגם מתוך רצון לדעת מה הוא יענה.
-"אז כנראה שאני אלחם עלייך עד שתגידי לי להפסיק." אמר שון ואחרי שניות ספורות, נשקתי אותו והדלת נפתחה.