D'ont wake me up עונה שנייה, פרק ראשון

כעבור חמש שנים, נקודת המבט של אדלייה-

-"בהצלחה ביום הראשון של האוניברסיטה מתוק" אמרתי ונשקתי אותו בלחי,
-"אני אוהב אותך, את יודעת, אם קורה משהו, תתקשרי" חייך ויצא מהבית.
שטפתי כלים ועשיתי כביסה, כשלפתע הרגשתי זוג ידיים קטנות מחבקות אותי מאחור, -"אמא, אמא! זה בשבילך!" אמר ג'ון, לקחתי את הציור מידיו והבטתי בציור,
-"זה אני, זאת את, זה אבא וזה הבית שלנו!" חייך, חבקתי אותו חזק חזק ונשקתי במצחו,
-"אני אוהבת אותך מתוק שלי, הציור מושלם! וואי, כבר שמונה, לעזור לך להתארגן לבית ספר או שאתה לבד?" שאלתי,
-"לבד אמא! אני יכול לבד!" אמר וחייך, הוא הלך להתארגן ואני תליתי את הציור על המקרר והבטתי בשאר הציורים, חיוך ענק עלה על פניי.

-מנקודת מבט של קים

-"ליאן, אנחנו נאחר מתוקה ליום הראשון שלך!" צעקתי בעודי מסדרת את התיק ליום הראשון בעבודה,
-"שניה אמא!" צעקה בעודה נועלת את נעליה הקטנות ומביטה בי בענייה הכחולות,
-"אתן מוכנות?" שאל מייק, בעודו מנשק אותי ליד השפתיים ומרים את ליאן הקטנטנה שהייתה כבר מוכנה.
"כן, קדימה!" אמרתי, לקחתי את התיק וכולנו רצנו למכונית. מייק הסיע את ליאן ליום הראשון שלה בבית הספר, שנינו חיבקנו אותה וכמובן צילמנו אותה, ליוונו אותה לכיתה שלה, נשארנו לכמה דקות ובמהירות נסענו.
"אתה לא מבין איך אני מתרגשת" אמרתי בעודי רועדת,
"קים ג'נסון, את אישתי, ואישתי מצליחה בהכל. קדימה, לכי, תתקשרי אלי אח"כ." אמר ונישק אותי,
"אני אוהבת אותך! ספר לי אח"כ איך היה היום הראשון באוניברסיטה." אמרתי והוא נסע, הבטתי על הבניין הגדול ביותר שאי פעם ראיתי, נכנסתי לתוכו אחרי שבדקו את התיק שלי וצעדתי לכיוון המעלית, כולם היו לבושים בחליפות, עמדו עם מזוודות ודיברו בטלפונים.
עליתי לקומה השמינית והתקדמתי למשרדו של הבוס שלי על מנת לנהל שיחה של יום ראשון. למעשה, אחרי שסיימתי את התואר במשפטים, קיבלו אותי להתעסק בדיני משפחה, שבעצם הכסף סביר. יש הרבה עבודה ובעתיד זה פותח לי המון הדמנויות, הראשונה היא משרד משלי.

-מנקודת מבט של אנה

"אמ, את, קומי!" הרגשתי איך מישהו צועק, הראש שלי כ"כ כאב, עדיין יכולתי להרגיש את האלכוהול של אתמול ובמהירות רצתי להקיא.
"זה היום הראשון שלנו, קדימה כבר תתלבשי!" אמר וזרק לכיוונו כמה בגדים מהארון שלי, הוא רץ לדירתו שהייתה מול הדירה שלי על מנת להתארגן, הקאתי עוד פעם אחת ולאחר מכן צחצחתי שיניים ושטפתי את פניי.
לבשתי סקיני שחור, חולצה לבנה נופלת ונעלי עקב, עשיתי קוקו גבוה, לבשתי משקפיי שמש, לקחתי את התיק צד שלי ויצאתי מדירתי, הוא כבר חיכה לי על מנת להסיע את שנינו לאוניברסיטה.
הגענו לאוניברסיטה וראיתי את כולם, מחצי נגעלתי מחצי התעלמתי, רצתי במהירות לשיעור הראשון שלי בתקשורת ביחד עם..איתו, ולמזלנו הספקנו להגיע לשיעור.

-כעבור שעתיים
אני ו..הוא, הגענו לקפיטרייה, התיישבנו ביחד והחלנו לאכול.
-"זה קצת מביך אבל איך קוראים לך?" שאלתי,
-"אני שמח ששאלת, חשבתי רק אני במצב המביך הזה. אני רון, את?" שאל וצחק,
-"אני אנה" אמרתי ופרצתי בצחוק, לפתע ראיתי את שלושתם ביחד מתקרבים אלינו, דילן מייק ותום, מצד אחר הבחנתי ברובי שהיה קשה לזהות אחרי השינוי שלה.
-"אחותי!!" אמר מייק בזמן ששם את האוכל שלו לידי וחיבק אותי חיבוק גדול, נשקתי אותו בלחי ודיברנו קצת, אח"כ חבקתי את רובי ולבסוף כולנו התיישבנו.
-"ומי אתה בדיוק?" שאל תום בזמן שבחן את רון שאכל,
"רון, אני חדש פה" אמר רון ולא הביט אפילו בתום,
"אז אנה, איך היה בחצי שנה הזו?" שאל לפתע תום ואני נחנקתי מהאוכל,
"אתה יודע, נחמד" חייכתי,
"עוד יותר נחמד שאחרי ארבע שנים החלטנו לדבר אחד עם השני, לא?" שאל,
"לא" אמרתי חדות והמשכתי לאכול,
"רובי, שמעת משהו מעלמה?" שאלתי,
"לא. ניסיתי להתקשר אליה אבל היא לא ענתה." אמרה רובי, ואח"כ פשוט אכלנו בשקט עד ששמענו את ההודעה שגרמה לנו במהירות לרוץ לאולם.

פלשבאק, אנה דילן ומייק-

כעבור שעתיים שנמשכו כנצח, הרופא יצא מהחדר עם הדף ונעמד מולנו.
"הבדיקה תואמת עם דם מסוג איי. למי שממכם יש דם מסוג איי, מזל טוב, אתם רשמית האבא של התינוק הזה." אמר הרופא, והלך.
"אני..אני לא מאמין" אמר דילן ושם את ידיו על פניו,
"מה אתה מתכוון לעשות?" שאל מייק,
"אני אהיה איתה עד הסוף, לא יודע, אני לא מצליח לתאר את התמונה הזאת בראש אפילו, אני לא מכיר בכלל את אדלייה, אתה היית איתה כל הזמן הזה!" אמר דילן ודפק אגרוף בקיר,
"אני אשאיר אתכם לבד" אמרה אנה והלכה משם, בעודה מנסה לתאר באמת איך החיים של דילן השתנו, ואיך היא איבדה אותו רשמית לנצח, למרות שעדיין היו לה רגשות אליו.

פלשבאק, אנה תום מייק וקים-

"אני בקושי מכיר אותה, היא בסהכ נערה שעומדת להיות בסימסטר השלישי במשפטים, אין לה חבר אפילו! או שאת שולחת את התינוק הזה לאימוץ למשפחה נורמלית או שאת הורגת אותו, חבל שאני אהיה זה שידאג להכל בסיפור הזה." אמר תום ואנה רק רצתה שהוא יעזוב אותה בשקט.
"ומה תגיד אם אני אגדל את התינוק הזה ביחד עם קים?" נשמע לפתע קול, כולם הסתובבו והבחנו במייק,
"מייק, לא עכשיו" אמרה אנה, מנסה לגרום לו לעזוב את כולנו עם השטויות שלו.
"מה לא עכשיו, מה? קים, כל הזמן הזה חשבתי שהתינוק של אדלייה הוא גם שלי, ואם הוא של דילן, אני יכול רק לבקש סליחה על זה ששכבתי איתה. אני התאהבתי בך מהפעם הראשונה שראיתי אותך ביחד עם דילן, אני לא אוותר עלייך, ואם זה העתיד שמצפה לך אני רוצה להיות לידך. אני אמשיך לתואר שני, את אחרי תואר ראשון תוכלי למצוא עבודה." אמר ולפתע ראו על קים שהיא עומדת להתפרץ בבכי,
"אתה לא תחליט עליי למי לתת את התינוק ולמי לא, הוא עכשיו בתוכי, לא בתוכך. תחשוב שאין לך תינוק, מעכשיו אני לא מכירה אותך ואתה לא אותי. אני נותנת לך אפשרות ללכת, אני מבטיחה לא לדבר איתך, אני מבטיחה שלא תראה את התינוק הזה אף פעם. אתה יכול ללכת תום" אמרה אנה ואחרי שניות ספורות תום הלך.
"אני אשאיר אתכם לבד" אמרה אנה ויצאה מהחדר, צוחקת מהעובדה שהיא אמרה את זה כבר לפני כמה דקות.
מייק חיבק את קים ולאחר מכן קים נישקה אותו, וככה הם בעצם הבינו שהם לא יכולים לוותר אחד על השני בקלות.