Dark Translated דארק מתורגם פרק- 34

אז ככה: הפרק השני שהוא כתוב שהוא פרק 32 הוא בעצם פרק 33 כי הטעו אותי…

דפדפתי בין ההודעות בפלאפון ללא מטרה; תופפתי על ההגה באוטו כשהקשבתי לאחת מהלהקות האהובות עליי וחיכיתי לבו שתסיים לעבוד. הנחתי את הפלאפון על השמשה לפניי והסתכלתי בשעון. למה היא מתעכבת כל-כך? בדיוק עמדתי לצאת מן האוטו ולחפש אותה אך בדיוק באותו הרגע דלת החנות נפתחה ובו מעדה החוצה; כמו שאני מכיר את בו, היא בטח הסתבכה ברגליה שלה. תשומת הלב שלי הופנתה, שניה לאחר מכן, לבחור שיצא אחריה; ידי ננעלה על ההגה כשצפיתי בו מרים את ידה ועוזר לה להתייצב. למה הוא נוגע בה?

היא חייכה אליו והוא הושיט לה את הפלאפון שלו. מה הולך כאן? הזזתי את תלתליי הרחק מפניי כשהמשכתי לצפות במתרחש. לא אהבתי את הדרך שבה הסתכל עליה, או יותר נכון, השתוקק לה, אך בכל זאת נשארתי במכונית כי ידעתי שבו לא תשמח במיוחד אם אתערב. ככל שצפיתי בהם יותר כך אחיזתי התהדקה וידי התחילה להלבין.

כשהיא הלכה, הוא הסתכל עליה; זה היה ברור כשמש שהוא בוחן אותה. אפילו כשהיא טיפסה לתוך המכונית, התזוזה של ראשו היוותה סימן ברור להיותו בוחן לה את הישבן. שיזדיין.

"מי זה?" שאלתי בחדות.

"שלום גם לך, הארי," היא ענתה בציניות ונשקה ללחיי.

בו הברישה את שיערה הרחק מפניה ובחנה את ההבעה הלא-מרוצה שעל פניי.

"מי-זה?" שאלתי, קצת יותר בכעס.

הנחתי שבו הבינה שלא הייתי במצב רוח לבדיחות. הישיבה שלה נתנה לי את ההרגשה שהיא נרתעת מתגובתי.

"דן," היא אמרה בשקט והורידה את ראשה בשביל לבחון את ציפורניה.

"ו?" הרמתי את הגבות.

הסבלנות שלי החלה להתפקע לאור המידע הכה-מועט שהיא נתנה לי.

"הוא רק התחיל לעבוד בחנות."

"למה הוא נתן לך את הפלאפון שלו?"

היא בקושי הרימה את מבטה אליי; היא פתחה את פיה אך הוא נסגר מיד והיא שלחה את ראשה בחזרה למטה.

"ה-הוא חדש באיזור. הוא ביקש את המספר שלי כדי שאוכל להראות לו את הסביבה," בו ענתה בשקט.

היא שיחקה בציפורניה בעצבים והמשיכה להסתכל למטה, הרחק ממני.

"את לא מראה לו את הסביבה," אמרתי במהירות.

היה לי מושג דיי ברור מה הוא בדיוק רצה לראות והוא היה חייב להיות מספיק פאקינג אידיוט בשביל לחשוב שאני אתן לו. מבטה חזר אליי וגבותיה התקמטו בכעס; ידעתי שהיא רצתה למחות אך היא נשארה שקטה. לא היה טעם להתווכח על זה, אני פשוט לא אתן לזה לקרות.

"אמרת לו שיש לך חבר?"

הכרחתי את עצמי לדבר בטון רך יותר בידיעה ברורה שאם אפגין את הכעס האמיתי בקולי, הפחד יגרום לה לדבר הרבה פחות ממה שרציתי שתדבר ותחשוף. אצבעותיי תפסו בסנטרה בעדינות; הרמתי את ראשה אליי וליטפתי את שפתה התחתונה עם אגודלי.

"ל-לא, זה לא… עלה בשיחה."

עזבתי את ראשה מיד וסובבתי את ראשי בשביל לבחון את דן במבט נוקשה. הוא עמד, עדיין, מחוץ לחנות ובחן את הסיטואציה בסקרנות; הוא בוודאי ניסה לקרוא את שפתינו ולהבין מה מתרחש.

"הוא נחמד, הארי."

הבנתי, לפי הטון שלה, שבו מנסה לשכנע אותי בנואשות. עיניי נעצמו בחוזקה בתסכול לפני שנפתחו ועברו להסתכל על הבחורה שישבה במושב לידי. לא היה לה מושג איך הוא בחן אותה לפני כמה דקות. התמימות שלה הפתיעה אותי כל פעם מחדש והייתי לגמרי בטוח שלא אתן לו לנצל אותה, לא משנה מה. לגמרי לא היה לה מושג איזו השפעה הייתה לה על גברים.

נשפתי בחוזקה וקיפלתי את השרוולים של חולצתי בשביל להתקרר ולהירגע.

"אני הולך לפטפט איתו קצת," אמרתי בקור.

בו רכנה אליי ותפסה בידי.

"הארי, לא."

אבל כבר הייתי מחוץ למכונית.

נקודת המבט של בו:

התאמצתי לשחרר מעליי את התיק והנחתי אותו במושב האחורי. הדלת שלי עדיין יכלה להיפתח אך ורק מבחוץ לכן טיפסתי מעל לוח ההילוכים אל מושב הנהג; הרמתי את מבטי בכדי לבדוק היכן הארי היה ועיניי נפערו כשבדיוק באותה השנייה הוא הסתכל עליי בחזרה. הוא הרים את ידו בקלילות ולחץ על הכפתור בידו שנעל את האוטו.

שיחקתי עם הידית אך למרבה תסכולי, הדלת לא נפתחה. פערתי את פי בחוסר אמונה. הוא נעל אותי בפנים.

"הארי!" צעקתי דרך הזכוכית.

הוא התעלם ממחאתי והמשיך להתקדם לעבר דן, שנראה מעט מבוהל. נאלצתי לשבת ולצפות בהארי מנהל 'שיחה קצרה' עם דן; הגב שלו היה אליי בכוונה תחילה כך שלא אוכל, כביכול, לשלוט בעניינים ולראות את הבעת פניו.

הארי הגזים. דן היה באמת מקסים היום בעבודה. דיברנו בין לקוח אחד לשני, משהו שעשיתי עם כל הצוות שעבד איתי; זה לא היה שום דבר מיוחד, בסך הכל שיחות ידידותיות, אבל כמובן שהארי ניפח דברים הרבה מעבר לפרופורציות המתאימות – זה היה בדם שלו, החוש המגונן ששוב הצל עליי, כמו כל פעם.

הייתי עדיין ישובה במושב הנהג כשהארי התקדם חזרה לכיוון המכונית. הוא לחץ על הכפתור והאוטו נפתח; בשנייה ששמעתי את הרעש, פתחתי את הדלת ומעדתי החוצה. הגישה שלי הייתה מעט תוקפנית כלפיו; סירבתי להסתכל בעיניו הירוקות כשלקחתי את התיק שלי מהמושב האחורי. איך הוא העז לנעול אותי באוטו? מה לעזאזל הוא חשב לעצמו?

"בו, לאן לעזאזל את הולכת?" הארי שאל.

ניסיתי להתרחק וללכת אך הזרוע שלי נתפסה על-ידי ידו הגדולה. הוא דחף אותי והשעין אותי על המכונית; האצבעות שלי עדיין נאחזו בחוזקה ברצועה של תיקי.

"תעזבי."

הקול שלו היה נמוך וידעתי שהוא מנסה להישאר רגוע. מיד עזבתי את התיק ונתתי לו ליפול על הרצפה. הסתכלתי עליו במבט רך וגופו החם נצמד אליי ומנע ממני לברוח. ליבי פעם במהירות ונשימותיי נעשו כבדות; שתי הזרועות שלי נתפסו בידיו והוצמדו אל המכונית מאחוריי. הוא הסתכל עליי, ראשו מוטה מטה ועיניו היו כהות.

הסתכלתי הצידה וראיתי את דן, עדיין מחוץ לחנות, בוהה בנו בעיניים פעורות; אני כבר התרגלתי לפעולות האגרסיביות של הארי אך אלוהים יודע איך אנשים ראו אותן מבחוץ. הסתובבתי כששמעתי נהמה עמוקה שנפלטה מגרונו של הארי. הלסת שלו ננעלה ואחיזתו התהדקה.

"את שלי," הוא אישר לעצמו בקול עמוק.

פניו התעדנו מעט והוא חייך והסתובב להסתכל על דן. הוא נראה כמעט מקסים עד שהסתובב בחזרה אליי; הופתעתי כשפתיו נחתו על שלי בכוח. לשונו החמה נכנסה אל פי וחקרה אותו בכוח. עיניי נעצמו בחוזקה כשהוא המשיך להשתמש בכוחו והשאיר אותי תקועה בינו לבין המכונית.

אני חושבת שהארי היה מודע לסלידה שלי מניסיונותיו הכוחניים. לא נעניתי לו כמו שהוא רצה שאיענה. הוא החליט להעלות את ידיי אל עורפו ועזב אותן; ידיי נשארו שם ושיחקו בתלתליו עד שמשכתי אותם בכוח. רציתי שהוא יבין שאני מתנגדת לפעולותיו שידעתי שנעשו אך ורק בשביל דן שבוודאי המשיך לעמוד ולצפות בנו. הארי ניסה לסמן עליי טריטוריה. במקום להירתע ולעזוב אותי, הופתעתי מעט כששמעתי נהימה חלשה בוקעת מגרונו; הוא תפס כל אחת משתי ירכיי בידיו כשהרטט של חזהו המשיך לעבור בכל גופי ואז נזכרתי שהארי אהב כשאני קשוחה איתו. הפעולות שלי לא גרמו לו להבין אלא בסך הכל עודדו אותו להמשיך… הורמתי למעלה והארי הכריח אותי לכרוך את רגליי סביב גופו.

נאנחתי מעט כששפתיו השאירו שובל נשיקות לאורך הלסת שלי ואז מצצו את הנקודה בה היא נפגשה עם צווארי. במקום להיאנח בהתנגדות, התחלתי להיאנח מהנאה; הארי ידע בדיוק מה הוא עושה.

"תגידי את זה," הוא דרש ללא נשימה.

נשארתי שקטה. הארי המשיך בעינוי לאורך צווארי וידיי המשיכו להיכרך סביב עורפו כשהוא הצמיד אותי בחוזקה רבה יותר אל המכונית.

"תגידי את זה," הוא דרש בטון קצת יותר כבד אל תוך עורי.

ידעתי שרמת העצבים שלו ממשיכה ועולה כשהוא החל למצוץ יותר חזק את עורי הרגיש. פערתי את פי כשפעולותיו נעשו אינטנסיביות יותר, הרבה פחות נשכחות בעודו ממשיך למצוץ. שיניו תפסו את העור והוא החל להגזים אז אמרתי את המילים שידעתי שהוא כה מחכה לשמוע.

"א-אני שלך… הארי, אני שלך," לחשתי בכאב.

הוא מיד התרומם ונשק לצווארי בעדינות. ידיי נשלחו אל חזהו.

"תוריד אותי."

רגליי נחתו על הרצפה שניות לאחר מכן והזזתי את צווארי הצידה כשבחנתי את השתקפותי באחד מהחלונות הכהים של המכונית. הארי סימן אותי. סימן את השליטה שלו עליי. הדבר שהכי הרגיז אותי היה המיקום המדויק של הסימון; בדיוק באותו המקום בו סימן אותי בפעם הראשונה בה נפגשנו.

הרמתי את התיק מהרצפה והתעלמתי מהארי בהפגנתיות. שלחתי את מבטי אל פתח החנות וראיתי, לשמחתי, שדן כבר לא עמד שם. התחלתי ללכת לאורך החנייה הרחק מהארי.

"בו!"

עצרתי, דמעות בעיניי; שלחתי את אצבעותיי בכדי למחוק כל זכר לרגשותיי המעורבים.

"את לא באה?"

בלעתי את הגוש בגרוני כששמעתי צעדים מתקרבים אליי מאחוריי. שפתי התחתונה רעדה שננעצתי במקומי, לא מסוגלת לזוז ובטח שלא יודעת איך להתמודד עם הסיטואציה. מוחי עדיין ניסה לעכל את מה שהארי עשה. מעולם לא הייתי בסיטואציה כזו בעבר.

"אני רוצה אותך כאן… בבקשה."

ליבי פעם במהרה; הקול של הארי היה קרוב משחשבתי שיהיה. קפצתי כשהוא טפס בידי ונעמד אל מולי. הוא הרים את היד ונשק לגבה בעדינות, בדיוק באותו הפה שהתעלל בי דקות לפני כן.

"למה עשית את זה?" שאלתי בשקט.

אחיזתו התחזקה והוא הבין שהתכוונתי להצגה הקטנה שהציג בשביל דן. הוא הביט בסימן שעל צווארי החיוור.

"הוא חייב לדעת," הוא אמר בקור, "את לא יכולה להיות שלו. ולא של אף אחד אחר."

למה הוא חשב שאני אתן לזה לקרות? אמנם לא הייתי במערכת יחסים בעבר אבל הייתי לגמרי מודעת לעובדה שכשיש לך חבר את לא מסתובבת ומחפשת הרפתקאות עם בחורים אחרים. ולמה שארצה לעשות זאת בכלל? היה לי את הארי. הוא כל מה שרציתי.

"אתה לא סומך עליי?"

הקול שלי הסגיר הרבה יותר כאב משהתכוונתי שיסגיר.

"ברור שאני כן. אני פשוט לא סומך עליו, או על כל אדם אחר."

ליבי החל להתייבש כשבהיתי בהארי. תלתליו נפלו בפיזור על ראשו לאור המגע החזק שלי מקודם מניסיונותיי הנואשים לגרום לו לשחרר אותי. עיניו חזרו לגוון הבהיר והטבעי שלו – ניגוד מוחלט לגוון הכהה והעמוק שהציגו דקות לפני כן. אצבעותיו שולבו בשלי והוא לחץ על ידי בעדינות, עדיין מודע לעובדה שאני מעט נרתעת ממגעו.

"בו, את עדיין באה, נכון?" הוא שאל מעט בנואשות.

הרמתי את מבטי אליו וראיתי דאגה בעיניו היפות. לא משנה כמה ניסיתי להתכחש לעובדה, ידעתי שאני מתחילה להתאהב בו לאט לאט. הבחור הגבוה והמתולתל עם האופל הלא צפוי. ברור שזה לא יכול לקרות כזה מהר… מצאתי את עצמי סופרת את השעות לפני הפגישות שלנו, מחכה בנואשות לטלפון או הודעה ממנו כשהיינו בנפרד… הצורך שלי לראות אותו, הדרך שבה הייתי זקוקה לו, החלו להפחיד אותי, וכך גם המקומות אליהם היה מוכן ללכת בשביל להגן אליי.

השענתי את ראשי על חזהו ושילבתי את ידיי מסביב למותניו. הנהנתי חלושות לפני שהוא הרים את סנטרי בחזרה ומיד עזב.

"אפשר לנשק אותך?" הוא כמעט לחש.

מילותיו כאבו לי בחזה; המראה המפוחד שעל פניו הבהיר כי הוא הבין שהפעם הוא הגזים מעבר למידה הנכונה אבל לא היה בי את הכוח להתנגד לו. כל מה שרציתי היה שהארי יחזיק אותי חזק ויבטיח לי שהכל יהיה בסדר. רציתי רק לשכוח מהקרב. רק המחשבה עליו גרמה לי לרעוד.

"כן," התנשמתי.

בקושי הרגשתי את שפתיו על שלי; הפעולה הייתה כל-כך עדינה ורכה. איך יכול להיות שהוא היה כזה אגרסיבי ורכושני ודקות לאחר מכן כה עדין ורומנטי? עיניי נעצמו כשאפינו הברישו זה את של זו. שפתיו הברישו את שלי כשנשמנו את נשימותינו החמות זה את של זו. ידיו החזקות עטפו את מותניי והחזיקו אותי קרוב אליו.

נשיקה עדינה הושארה בקצה פי והוא עבר לנשק את צווארי. הרגשתי את ראשו מטה בעדינות את ראשי בכדי לקבל מעט יותר גישה. הוא החל לנשק את האיזור הפצוע והתרחק כעבור מספר שניות; חוסר הנוכחות של נשימותיו וגופו החמים כנגדי השאירו אותי עומדת, מקוררת ורועדת אל מולו.

"בו."

ידו נשלחה לכיווני בכדי שאאחוז בה. הפעולה הפשוטה הזו נתפסה אצלי כהרבה יותר ממה שהייתה אמורה לסמל. עיניי נדדו בין פניו המתוחים לבין ידו המושטת. זה הזכיר לי את הלילה בו הציל אותי. הייתי חייבת לסמוך עליו. ראיתי את הארי בולע את הרוק, בולע את הפחד; הפחד שלא ארצה אותו, בדיוק כמו שפחד שמשפחתו לא רוצה אותו יותר.

תפסתי את ידו וחיוך קל התפשט על פניו כשהוא החל להוביל אותי לאוטו. שניות לאחר מכן התחלתי להפנים מה עמד להתרחש מספר שעות מאוחר יותר. מספר קטן מידי של שעות. הדבר ממנו כל-כך חששתי.
הקרב.