Dark Translated דארק מתורגם פרק 32

הובלתי אותה דרך וילון המקלחת והתיישבתי על האסלה הסגורה. חייכתי לעצמי כשנזכרתי במאורעות הקודמים שהתרחשו בחדרי; ההרגשה של שפתיה של בו עליי הייתה בלתי ניתנת לתיאור. הניסיון הראשון שלה היה מגושם, כפי שציפינו שיהיה, אך זה רק גרם לה להיראות חמודה יותר.

"הארי?"

"מממ," ראשי הסתובב אל וילון האמבטיה, משם נשמע הקול.

הייתה שתיקה למשך כמה שניות כאשר הרעש היחיד שנשמע היה רעש המים הזורמים.

"את בסדר?" שאלתי והתרוממתי ממושבי.

"ע-עם מי אתה מדבר כל הזמן בפלאפון?" בו שאלה בביישנות.

הביטחון שלה כנראה נבע מהעובדה שהפריד בינינו וילון; ידעתי שהיא לא הייתה מסוגלת לשאול אותי את השאלה הזו פנים מול פנים. קיוויתי בכל כוחי שזה לא היה מפני שהיא פחדה ממני, אך הייתה לי תחושה שזו הייתה בדיוק הסיבה. בו כנראה לא הבינה כמה קל יהיה לי פשוט לקרוע את הוילון ולעמוד מולה.

"סיימת?" שאלתי בניסיון לעכב את תשובתי לשאלה.

"אה, אמ, כן," היא מלמלה.

זרם המים הופסק וניגשתי למגבת שנתלתה לידי. היא תפסה בוילון המקלחת ככיסוי לגופה הערום והציצה מאחוריו. שיערה הארוך והכהה גלש במורד כתפיה. הרמתי את המגבת והתכוננתי לעטוף אותה איתה.

"תעצום את העיניים."

"בו, כבר ראיתי אותך ערומה. פשוט תצאי," התגריתי בה.

"לא, תעצום את העיניים."

צחקתי לפני שצייתתי לבקשתה. כששמעתי אותה מטפסת מחוץ לאמבטיה עטפתי את המגבת מסביב לגופה הקטן. פתחתי את עיניי וראיתי את המגבת תלויה עליה. תפסתי את ידיה מעל למגבת ועזרתי לה להתנגב. צפיתי בה מתרחקת ממני לכיוון הדלת בכדי ליישר את המגבת ולתפוס אותה היטב על גופה מתחת לזרועותיה.

חייכתי כשראיתי אותה מחטטת במגירותיי ומוציאה בוקסר שחור. היא הסתכלה עליי וניסתה להתחבא מאחורי דלת הארון הפתוחה כשהעלתה את התחתון במעלה רגליה. כשהיא הופיעה שוב, המגבת הוחזקה בידה; על חלקה העליון התנוססה אחת מחולצותיי שבוודאי נמצאה לפני כן בארון. החולצה הגיעה לה עד אמצע הירך. היא הייתה יפהפייה. מעולם לא הרשיתי לאף בחורה ללבוש את בגדיי, אך זה היה שונה עם בו. היא הייתה שלי. נהניתי לראות אותה מסתובבת בחדרי לבושה בבגדיי.

בו יכלה להרגיש את עיניי מטיילות במעלה גופה; עיניה הכחולות מצאו את עיניי הנודדות. התקרבתי אליה ותפסתי את ידיה בידי כשהיא הרימה את מבטה ועדיין הסתכלה עליי. שפתיי נשקו ללחיה הסמוקה כשהובלתי אותה אל המיטה והצמדתי אותה אליה. היא צחקה בקול ואני צנחתי אל צווארה. רק כשהחזה שלי נצמד לשלה הצלחתי לשים לב שהיא בלי חזייה. חייכתי אליה והתחלתי להרים את החולצה שלבשה. עיניה נפערו כשהיא שמה לב למעשיי.

"לא," היא אמרה בקשיחות.

ידיה הקטנות נשלחו לחולצתה ומשכו אותה מטה. היא לא רצתה שהחולצה תעלה יותר ממה שכבר עלתה. מעשיה השאירו אותי מבולבל. הזזתי את ידה עם ראשי אך היא נשארה דבוקה לחולצה ונשקתי לעורה הרך.

"למה?" קימטתי את מצחי.

כבר ראיתי אותה ערומה בכל מקום אחר. ליטפתי את בטנה אך לא קיבלתי תשובה מפורשת בקול, רק ניענוע של הראש.

"זה יעזור אם גם אני אוריד את החולצה? נהיה חסרי חולצה ביחד," חייכתי אליה בניסיון לעודד אותה.

גופה נלחץ מתחתיי. הנמכתי את ראשי אליה והחלשתי את קולי ללחישה.

"אני רוצה להתייחד עם כל חלק וחלק בגופך היפהפה," ידיי נשלחו אל החלק העליון של גופה, "כולל עם אלה."

היא נאנחה כשהרגישה את ידיי תופסות בשדיה, לוחצות וממששות. אפילו דרך החולצה יכולתי להרגיש את פטמותיה מזדקרות עם מגעי הזהיר. היא נשארה שקטה אך נעשתה רגועה יותר. עיניה מצאו את שלי בנואשות; לא לגמרי יכולתי לקרוא את הבעתה. פחד ממני? אני לא חושב.

"אפשר?"

היא הנהנה חלושות. התחלתי להרים את החולצה האפורה ונעצרתי קצת מתחת לחזה שלה בהיסוס לפני שהמשכתי להרים. הברשתי את שדיה וחייכתי כשהיא זזה מעט.

מלמלתי בהערכה כשהסתכלתי על גופה העירום למחצה. עורה היה חלק וחיוור ונשמתי לרווחה כשהבנתי שהיא מעולם לא מצאה לנכון להשתזף ללא חלק עליון. לא רציתי שאף אחד יראה את מה ששייך לי.

היא נלחצה ונשימותיה החלו להיות מהירות יותר תחת מגעי; שלחתי את ידי אל השד השמאלי שלה. העור שלה היה כל-כך חלק. היא עצמה את עיניה בחוזקה כשרכנתי הצידה על מנת לנסות ולבחון את הסימן על עורה היפהפה. זה למה היא כל-כך נמנעה מלתת לי לראות אותה ככה. קימטתי את מצחי לאור הצלקת שעיטרה את החלק שבו שדיה התעגלו. כאב לי לראות את עיניה נעצמות בחוזקה כזו. שכבתי על צידי לידה וידיה הונחו בצידי גופה על מנת לתת לי להמשיך במעשיי.

"מה קרה?" שאלתי בשקט.

היא הזיזה את ראשה, לא מסוגלת להסתכל עליי. נשענתי על מרפקי וסובבתי את סנטרה אליי. אצבעי הברישה דמעה שנזלה מעינייה.

"ה-הייתי במכונית עם אבא שלי," היא לחשה, "במושב האחורי. אני שרדתי. הוא לא." קולה רעד כשאמרה את שתי המילים האחרונות.

הזכרונות הכואבים שנחרטו במוחה נראו בבירור על פרצופה.

"זה מכוער, אני שונאת את זה," היא משכה באפה.

ליבי כאב כשצפיתי בבחורה שכל-כך אכפת לי ממנה מנסה למנוע מעצמה לבכות. ניענענתי בראשי ורכנתי את הצלקת בכדי לנשק אותה. היא נאנחה בהפתעה והניחה את ידה על ראשי. כשהתרחקתי, היא משכה את חולצתה מעליה בחזרה, מסתירה את האיזור שכנראה לא הראתה לאף אחד אחר מלבדי. שנאתי לדעת שהיא חושבת ככה. היא הייתה יפהפייה. בעיניי, חוסר השלמות שלה רק הוסיף לה יותר.

היא עדיין נראתה כאילו היא עומדת לבכות; פעלתי במהירות והורדתי את חולצתי מעליי כשרכנתי אליה. מעולם לא הראיתי לאנשים את הסימן שלי. חלק מהבנות שהייתי איתן גילו אותו במקרה בזמן פעולותינו, כשחקרנו את הגוף זה של זו, אך מעולם לא החרבתי פרטים או התעמקתי בזה. בחרתי להסתיר את זה.

תפסתי את ידה הקטנה והובלתי אותה אל צד גופי. היא נראתה מבולבלת, עדיין עם דמעות שמאיימות לפרוץ בעינייה, אך המשכתי בכל מקרה. עיניי נעצמו כשהובלתי את אצבעותיה אל קצת מתחת לבית השחי שלי. היא נגעה בשיערות והרמתי את ידי; הובלתי את אצבעותיה אל הצלקת הארוכה שעיטרה את עורי. היא התיישבה במהירות וניסתה לבחון את הסימן מקרוב.

"מ-מה…"

היא הסתכלה עליי בסקרנות, ידה החופשייה נאחזת בי בשביל להחזיק את עצמה ישובה.

"ניסיתי להגן על אמא שלי… לאבא שלי היה בקבוק."

היא נאנחה בהפתעה והתיישבה במלואה לידי כשהסתכלה עליי עם פחד בעיניה. עזבתי את ידה אך היא השאירה אותה שם, מלטפת את הצלקת שוב ושוב.

"אוי, הארי," היא לחשה.

היא נשענה אליי ונשקה לאיזור הפצוע שוב ושוב. נאנחתי וגילגלתי את ראשי אחורה כשנאבדתי במגעה. לפני שמצאתי את בו, זה תמיד היה קשוח; אף אחת, מעולם, לא התייחסה אליי ככה.

תפסתי את סנטרה ונשקתי ללחיה. היא חייכה כשהשכבתי אותה חזרה על הכרית בעדינות. ידה הורמה והסיטה קבוצות שיער הרחק ממצחי.

"אולי אנחנו לא אוהבים אותן, אבל הן חלק ממי שאנחנו," אמרתי.

אצבעותיה מצאו את ידי בנואשות; ידה השניה הרימה את חולצתה וחשפה אליי את החזה שלה שוב. חייכתי לנוכח האומץ שלה. היא באמת הייתה מדהימה. החזה שלה עלה וירד במהירות כשבחנתי אותו. היא צפתה בי רוכן אליה ומנשק את הצלקת שלה שוב.

"זה לא מכוער… כי את יפהפייה," לחשתי.

שפתיי עטפו את פטמתה. מצצתי ותפסתי את האיזור בניסיון לעורר ממנה תגובה כלשהי. היא זזה מעט וידי עלתה בכדי לתפוס את שדה הימני. חייכתי כשידה הונחה על ידי, נשמתינו נעשות מואצות יותר ויותר מרגע לרגע.

בו קפצה בעדינות כשתפסתי את הפטמה בין אצבעותיי וליטפתי את האיזור העדין. התרחקתי מפטמתה רק בשביל להשאיר שובל רטוב עם לשוני על החזה שלה.

"ה-הארי," בו התנשמה במהירות.

אצבעותיה תפסו באחורי ראשי; נהמתי חלושות כשהיא נאחזה בתלתליי. אהבתי כשהיא תפסה בשיערי, זה היה אחד מהדברים שהכי משכו אותי. אולי זו הייתה המחשבה עליה שולטת עליי, מובילה אותי לפי רצונה האישי. המשכתי לשחק עם החזה שלה בעדינות בידיעה שלא היה לה שום ניסיון בסקס או כל דבר שקשור לזה.

הסתכלתי על בו; עיניה היו עצומות ופיה היה פתוח. הייתי מודע לעובדה שאני הראשון שזוכה לגעת בה ככה ולא הצלחתי להתמודד עם המחשבה על מישהו אחר שייגע בה ככה גם, שיראה אותה במצביה הפגיעים ביותר. היא סמכה עליי. תפסתי את פטמתה עם שפתיי שוב ומצצתי ומשכתי. תלתליי דיגדגו את עורה, מה שגרם לה לצחוק.

התרחקתי ממנה בקול פצפוץ קטן והסתכלתי עליה. שמעתי אותה נושמת עמוקות כשהמגע אבד ואצבעותיה חיזקו את תפיסתן בשיערי. היא חייכה בביישנות חיוך שהאיר את פניה היפות.

"מה את רוצה?" שאלתי, משועשע.

היא משכה אותי בחזרה לחזה שלה והצחוק שלי הידהד בעורה. השארתי שובל נשיקות לאורכו. תפסתי את פטמותיה שוב ואז עברתי לקו בין שדיה. לא יכולתי לעצור את עצמי והמשכתי לצחוק כשמיקמתי את פניי בינהם. הצחקוק שלה היה מדבק והיא משכה אותי מעליה, גילגלה את החולצה בחזרה למקומה ונשכבה על צידה.

נהמתי בהתנגדות כשמיקמתי את גופי מאחוריה.

"הארי," היא לחשה.

ידי טיילה אל מתחת לחולצתה ותפסה באחד משדיה. לחצתי עליו בעדינות לפני שדיברתי.

"הגודל המושלם," אמרתי בקול שקט ומפתה.

בו ציחקקה, תפסה את ידי והרחיקה אותה הרחק מגופה. החזקתי אותה קרוב אליי, ידיי עוטפות אותה בהגנה כששכבנו בשקט, צמודים, במשך דקות ארוכות. השאלה ששאלה מקודם במקלחת עוד הדהדה בראשי. באמת רציתי שהיא תדע.

נקודת המבט של בו:

שיחקתי עם אצבעותיו הארוכות של הארי, נרגעת אל תוך גופו החזק. חייכתי חלושות כשהרגשתי אותו מנשק את עורפי ומשלב את רגליו קרוב יותר אל גופי.

"אלו אמא שלי ואחותי," הוא אמר לתוך שיערי.

"מ-מה?" מלמלתי, גופי מנסה להסתובב מבין אחיזתו החזקה.

פנינו היו קרובים כששכבנו זה מול זה, מקבילים, על צידי גופינו.

"טוב, זו בדרך כלל אחותי. היא עדיין כאב ראש אחד גדול," הוא חייך וגומות הופיעו על לחייו.

פתחתי את פי בכדי להגיד משהו אך כלום לא יצאה; נותרתי חסרת מילים. בטח נראיתי מופתעת במיוחד והארי המשיך וניסה להסביר את עצמו.

"א-את שאלת אותי מקודם במקלחת… אלו אמא שלי ואחותי בפלאפון."

"אומיגאד," אמרתי בקוצר נשימה והרמתי את ידי אל פי.

הארי חייך חיוך גדול כשהסתכל עליי. ידי נלקחה בידו ונשיקות הושארו על העור הרך.

"זה בזכותך," הוא הסתכל עליי בעיניו הירוקות והגדולות.

"א-אני?" שאלתי בהפתעה, מוחי רץ במהירות ולא מצליח לחשוב יותר מידי לאור המידע המפתיע שאליו נחשפתי מספר שניות לפני.

"את היית זו שעודדה אותי להתקשר אליהן… א-אני לא יכול להודות לך מספיק, בו. קיבלתי את המשפחה שלי בחזרה בזכותך," הוא כמעט ולחש.

נשארתי שקטה ולגמרי חסרת מילים.

"את לא כועסת, נכון? על זה שלא סיפרתי לך קודם?" הוא שאל בנואשות.

"לא, לא," מיהרתי להגיד, "ברור שאני לא כועסת, הארי…. אני כל-כך שמחה בשבילך."

חייכתי ותפסתי את הבחור המתולתל בידיי. הוא גילגל אותי מעליו כשצחקתי; רכנתי אליו ונשקתי ללחיו לפני שהברשתי את אפי באפו. ראשו נחת על הכרית והוא בהה בי.

"לא אמרתי לך," הוא ניענע בראשו, "ל-לא אמרתי לאף אחד כי משהו תמיד קורה. אני תמיד דופק את זה, בו. ל-לא רציתי לבלגן את זה. רציתי לגרום לזה לעבוד."

ראשי נח על חזהו ושאף את ריחו הטוב. חייכתי אליו והוא תפס את ידי.

"תודה לך, בו," הוא לחש.

פלאשבק

נאנחתי בשקט, עיניי ממצמצות על מנת להסתגל לאור השמש החזק. גופי הרגיש חם מתמיד והבנתי שזה בזכות הבחורה שהייתה פרושה על גופי. שיערה הארוך הסתיר את פניה בהצלחה מרובה כשהיא נמנמה בתוך צווארי. חייכתי, מנסה להיזכר אם אי פעם הרגשתי כזה מאושר על הבוקר. מעולם לא הייתי טיפוס של בוקר, במיוחד לא כשהייתי צעיר יותר. כשהייתי נער, זה היה נס אם הייתי יוצא מהמיטה לפני אחר הצהריים. אצבעותיי הברישו את גליה הכהים הרחק מפרצופה בעדינות.

מוחי נדד אל הזיכרונות שחלקתי עם בו. היא הראשונה שאי פעם התעניינה בי; לא באיך שאני נראה, אלא באמת בי.

תפסתי את שפתי התחתונה בין שיניי בריכוז כשהתאמצתי לא להעיר את הבחורה היפהפייה ששכבה מעליי. הרמתי אותה בעדינות והתגלגלתי הרחק מגופה החם. היא זזה בעדינות לפני שמלמלה משהו בהתנגדות; צחקתי כשראיתי אותה טופחת על המיטה ונאחזת בכרית ששכבה היכן שאני שכבתי מספר שניות לפני כן. היא נשמה עמוקות ונשימותיה מיד חזרו לקצב השינה הרגיל שלהן.

היא נראתה כמו מלאך. המלאך שלי. ישבתי בקצה המיטה והברשתי את אצבעותיי על לחייה כשהיא ישנה. שיערה הארוך נפל מסביבה כשהיא הצמידה את פניה לכרית בהיותה שכובה על בטנה. השמיכה כיסתה אותה והיא נראתה קטנטנה ביחס למיטה הגדולה.

כשבהיתי בה, מחשבות על מה שאמרה לי מספר ימים לפני כן רצו בראשי. כעסתי עליה. לא רציתי להפחיד אותה למרות שידעתי שהיא פחדה. "הן עדיין המשפחה שלך… הן אוהבות אותך". המילים שלה הדהדו במוחי. אולי זה היה הזמן לנסות שוב. אני אנסה בשבילה.

התגעגעתי אליהן מאוד, אבל לא חשבתי שיכולתי להתמודד עם דחייה נוספת מפניהן, במיוחד לא מאמי. המבט שהתנוסס על פניה כשראתה אותי מרביץ לחבר של ג'ס היה משהו שלעולם לא אשכח. פחד. פחד ממני.

בלעתי את הרוק לאור המחשבות אך בו קטעה אותן. פניה זזו כנגד ידי והיא התקרבה אליי בשנתה. הרמתי את הפלאפון מהשידה במהירות והתרוממתי כך שנעמדתי ליד קצה המיטה. אצבעותיי עברו על רשימת אנשי הקשר לפני שמצאתי את האיש אותו חיפשתי. עיניי ננעצו בגופה הישן של בו – רגליה שהורמו אליה מתחת לשמיכה בזמן שחיכיתי לבחור שיענה.

"הלו?" הוא אמר בישנוניות מהצד השני.

מיד הבנתי שהערתי אותו משנתו.

"לואי, זה הארי. אני צריך את העזרה שלך… אני צריך למצוא מישהו."