Dark Translated דארק מתורגם פרק- 24

חייכתי ונפנפתי לשלום לפופי כשיצאתי מהעבודה. הואנס שלי צעדו לאורך המדרכה כשהלכתי בדרכי הביתה. פשפשתי בתיק שהיה תלוי על כתפי, הוצאתי ממנו את האייפוד ושיחררתי את האוזניות. הכנסתי אותן לאוזניי וחיפשתי שיר טוב עד שמצאתי אחד שהתאים למצב רוחי.

הסתכלתי מסביבי ברפרוף ולא לגמרי הבחנתי בפרטים השונים שברחוב. הרוח שנשבה העיפה את שיערי לכל הכיוונים. פניתי בקיצור הדרך שתמיד לקחתי, דרך החניון; עיניי נחו על מכונית גדולה ושחורה שחנתה שם. לרגע חשבתי שעיניי מטעות אותי אך המשכתי להסתכל בעניין. הורדתי אוזניה אחת והתקדמתי אל המכונית – זיהיתי חלק מהמספרים על לוחית הזיהוי וידעתי שזו המכונית שלו.

הסתובבתי במקום, סורקת בעיניי את הרחוב ומחפשת את הבחור המתולתל והגבוה שגרם לליבי לקפוץ. הופתעתי מעט כשהתאכזבתי שלא מצאתי אותו. עיניי נדדו לבניין שלו החניון היה שייך: זה היה סוג של מכון כושר. הסתקרנתי מעט והתקדמתי לכיוונו; פתחתי את הדלת בקושי רב וכשנכנסתי, הכנסתי את האייפוד והאוזניות בחזרה לתיק. הלובי הראשי היה ענק. המון דלתות שהיו פזורות לאורכו הובילו לחדרים שונים ומשונים. הקירות הלבנים עוטרו בפוסטרים של חיטוב הגוף. האישה בקבלה חייכה אליי ומיד חייכתי אליה חזרה.

"אפשר לעזור לך, גברת?"

סובבתי את ראשי ומצאתי בחור גבוה ושרירי. המראה החזק שלו מעט הלחיץ אותי והוא כנראה הבחין בזה כשפניו התרככו לחיוך.

"אני, אמממ… האם הארי כאן?"

הוא הסתכל עליי לשנייה ובחן אותי במבט מבולבל.

"סטיילס?" הוא שאל בקול עמוק.

הנהנתי.

"כן, הוא…" ראשו זז מצד לצד, "בואי איתי."

עקבתי אחרי הבחור אל תוך חדר אימונים ענקי. ריח טסטוסטרון מילא את נשימותיי. החדר היה עמוס באנשים שהתקבצו בכל כיוון והתאמנו: הרימו משקולות, הרביצו לשקי איגרוף או עשו שכיבות שמיכה. עיניי נדדו למרכז הרחבה, בה עמדה במת איגרוף גדולה במיוחד שהוחזקה ע"י חבלים שנקשרו לתקרה.

"הוא ממש כאן, לאב."

הוא הצביע על פינה מסוימת בחדר. הודיתי לו וציפיתי שיסתובב וילך אך הסיטואציה סיקרנה אותו מידי אז הוא נשאר במקום וצפה בי כשהלכתי לכיוון בו הצביע. שני בחורים עמדו על מזרונים כחולים; זיהיתי את תלתליו של הארי עוד מרחוק. בחנתי אותו מלמעלה עד למטה: עורפו המיוזע טיפטף, השרוולים של חולצתו האפורה קופלו עד למעלה ואת רגליו הארוכות עיטרו סוג מכנסיים קצרים וכחולים-כהים. הוא עמד עם גבו אליי כשהבחור השני רץ וקפץ במקום אל מולו.

"שוב!" הארי צעק בקולו המחוספס.

הבחור התחמק בקלות מרצף המכות שהארי שלח לכיוונו; הוא הרים את ידיו כמגננה והצליח לחסום את הארי.

לא רציתי להתערב ולהפריע לכן התיישבתי על השולחן שנשען על הקיר ושילבתי את רגליי. ישבתי וצפיתי בהם מתאמנים. הורדתי מעליי את התיק והנחתי אותו לידי. לא הורדתי את עיניי מהבחורים שהתאמנו מולי. שריריו של הארי נמתחו בהתאמה למכות שקיבל מהבחור השני, שהמשיך לאגרף את הכריות שבידיו של הארי.
הארי היה עם גבו אליי אך הבחור שנתן את המכות נעצר והסתכל עליי.

צחקוק נפלט מפי כשהארי חבט בזה שמולו בעורפו עם אחת הכריות.

"אל תוריד את העיניים מהיריב," הארי אמר לו.

הם צחקו ודחפו אחד את השני בשובבות.

"ומה אם זה בכדי להסתכל עליה?" הבחור השני שאל בחיוך.

הארי הסתובב בעדינות בכדי לראות על מה הוא מדבר. קמט של בלבול הופיע במצחו לפני שהוא מצא אותי. גומותיו העמוקות הופיעו על לחייו כשהוא חייך חיוך גדול. נפנפתי לו לשלום.

"בוא נעשה הפסקה," הארי אמר לבחור שהתאמן איתו.

הוא פשט את הכפפות והכריות מעליו והניח אותם על הרצפה; מיד לאחר מכן הוא התכופף להרים את בקבוק המים והתקרב אליי.

"שלום, יפהפייה."

"היי."

הוא נעמד מולי, גובהו הרב מצל עליי.

"איך מצאת אותי?" הוא שאל בחיוך.

"אה, ראיתי את המכונית שלך בחוץ. הלכתי ברגל הביתה מהעבודה."

הסמקתי כשהוא שתק ובהה בי. מספיק מבט אחד מעיניו הירוקות בשביל שבטני תתמלא בפרפרים. החלטתי לשנות את הנושא מפני שלא ידעתי כמה עוד אוכל להחזיק כשהוא הסתכל עליי ככה.

"אתה מאמן אישי."

"לא," הוא ניענע את תלתליו הכהים וחייך.

"לא?"

"אני מאמן איגרוף."

עיניי נפערו לרווחה.

"וואו," מלמלתי.

הוא ציחקק והרים את קצה חולצתו אל מצחו. לא הצלחתי לא להסתכל על שרירי הבטן הנוקשים שלו כשהוא חשף את הנוף הנפלא הזה בפניי; הייתה לי הרגשה שהפעולה הזו נעשתה יותר לטובתי מאשר לטובתו. הבנתי שצדקתי כשהוא השמיט את חולצתו בחזרה בחיוך רחב, מצחו כבר לא מטפטף מזיעה. חייכתי בביישנות כשהוא קרץ אליי. הארי לקח שלוק מים מהבקבוק שהחזיק וליקק את שפתיו כשסגר אותו עם הפקק.

"איך זה שאתה מאמן איגרוף?"

עיניי ננעלו על שלי וחיוכו התפוגג לאיטו. הוא התיישב על השולחן לידי וכשהוא לא ענה נתתי לו דחיפה קטנה. הוא ציחקק מעט והסתובב אליי.

"העבודה הזו עוזרת לי לשלוט בבעיות העצבים שלי," הוא אמר בשקט. "היא אמורה, בכל מקרה."

ישבנו ודיברנו קצת בזמן שהארי נח מן האימון. שמתי לב שהמון אנשים מסביב זרקו אלינו מבטים פה ושם. המבטים המבולבלים שלהם גרמו לי לתהות אם הם אי פעם ראו את הארי בסיטואציה כזו עם מישהי. ידעתי משמועות ששמעתי שהעבר שלו עם בנות לא היה הכי מזהיר בעולם. קולו המחוספס קטע את מחשבותיי.

"רוצה לנסות?" הוא חייך.

"אה… אני…"

"בואי." הוא צחק.

הארי נעמד מולי והניח את הבקבוק לידי. ידו נשלחה את הרוכסן של הג'קט שלו ופתחה אותו לאט לאט; הוא הפשיט אותי ממנו ואז רכן והוריד גם את נעליי. ציחקקתי קלות כשהוא הוריד ממני את גרביי ותפס אותי במותניי בשביל להוריד אותי מהשולחן. רגליי נגעו ברצפה הקרה ואצבעותינו השתלבו כשהוא הוביל אותי אל רחבת האיגרוף. הארי טיפס על הקצה שלה והושיט לי יד בכדי לעזור לי לטפס גם; הוא משך אותי אליו והחבלים שהחזיקו אותה נפתחו כדי שאוכל לעבור.

הסתובבתי ברחבה ותהיתי כמה קרבות כבר נערכו עליה. תשומת ליבי נדדה בחזרה אל הארי שעמד וחייך כשבהה בי. גופו נשען על החבלים.

"אתה נלחם?" שאלתי.

הארי ניענע בראשו.

"הם, אה… הם אמרו לי שזה מסוכן מידי בשבילי להילחם. בגלל זה אני רק מאמן."

הטיתי את ראשי הצידה, לא ממש מבינה למה הוא התכוון. הוא שם לב לזה.

"מסתבר שאני חזק מידי בשביל קבוצת המשקל שלי. אני יותר חזק ממה שאני אמור או צריך להיות… ליריב שמולי לא יהיה סיכוי. זה לא בטוח בשבילו."

פי התעגל מרוב הלם; לא ידעתי מה לענות על זה. הנחתי שרק כשהוא היה עצבני הוא יכל להרביץ כל-כך חזק לאנשים. חשבתי שרק האגרסיה שלו היא מה שהניעה אותו להרביץ ולהצליח לגבור על כל אחד מולו אבל לא היה לי מושג שזה משהו שהוא יכל לבצע גם בכל מצב אחר, גם בלי שיעצבנו או יכעיסו אותו. נזכרתי בלילה שבו לקחתי אותו לביתי; הוא היה שיכור ולכן ג'ייק הצליח לפגוע בו. הארי לא היה מרוכז או מפוכח מספיק בשביל להגן על עצמו.

החזקתי בחבלים שמסביב כשהתקדמתי אל הארי. לא הצלחתי להוריד את ידיי מזרועותיו – הסקרנות שלי בערה בי. השטתי את ידי ותפסתי את זרועו העליונה. ידי הקטנה בקושי הצליחה להקיף את הזרוע השרירית. הצלחתי, כמעט, להרגיש את הכוח שפרץ ממנו. העוצמה מאחורי כל אגרוף שנתן. לא הצלחתי שלא להרגיש מאויימת; גופו היה גדול בהרבה משלי וגובהו הרב תמיד הצל על שלי מלמעלה. אם הוא אי פעם יתהפך עליי – לא יהיה לי שום סיכוי. המחשבה המלחיצה הרעידה כל שריר בגופי. הוא כאילו קרא את מחשבותיי; ראשו צלל אל אוזני ומצחי הוצמד אל כתפו. אחזתי בכתפיו בחוזקה.

"אני לעולם לא אפגע בך," הוא לחש.

עצמתי את עיניי ונתתי למילים שאמר להזרים בי ביטחון והגנה. קול כחכוח גרון הפריע לנו והרמתי את ראשי בכדי לראות את הבחור שהוביל אותי להארי מעט זמן לפני. הוא חייך בקלילות והארי רמז לו, קצת בבוטות שיפסיק להפריע. הבחור צחק והלך לכיוון היציאה.

***

"עשית פעם משהו כזה?" הארי שאל ועזר לי ללבוש את הכפפות תוך כדי.

"לא, אבל אני כבר מרגישה קשוחה יותר."

הארי צחק למשמע ההערה שלי.

"טוב, אני חושב ששנינו יודעים שאת מסוגלת לקרוע את הצורה גם למישהו פי שניים מהגודל שלך."

"היי," אמרתי כשצחקתי.

נתתי לו מכה קטנה בצחוק בכתפו עם הכפפה והוא העמיד פנים שזה כואב. הוא שיפשף את האיזור ואני צחקקתי ומשכתי אותו אליי כדי שיפסיק. הוא נעמד מולי.

"טוב, אז זו הגנה פשוטה. את מרימה את הזרועות שלך כך בכדי לעצור אגרופים. זה נקרא חסימה."

צפיתי בהארי מצמיד את זרועותיו ומרים אותן אליו.

"ככה?" ניסיתי לחקות אותו.

"כן, אבל תנסי לא להרים אותן גבוה מידי. את מסתכנת בלחשוף את הבטן שלך."

הוא תפס בבטני בעדינות בכדי להוכיח את טענתו. צחקתי והארי התקדם על מנת לעמוד מאחוריי. הייתי מודעת בהחלט לעובדה שזוגות רבים של עיניים צפו בנו בסקרנות אך תשומת הלב שלי הייתה נתונה להארי בלבד. גבי נגע בחזהו כשהוא הביא את ידיו אל ידיי ועטף אותי מאחורה. הוא החזיק במרפקיי וייצב אותם מחדש.

"ככה."

נקודת המבט של טום:

בחורים רבים המשיכו להסתכל כשהארי לימד את הבחורה איך לחסום. זה היה מוזר; אף אחד מאיתנו לא ראה אותו ככה אף פעם. הוא היה זהיר מאוד, אפילו מעט יותר מידי והוא חייך אליה. היא הזיזה את ראשה בכדי להזיז את השיער שחסם את שדה הראייה שלה. הארי צחק בכבדות לפני שהתכופף אליה והסיט את המעט שנשאר אל מאחורי אוזנה.

"זו היא?"

הסתובבתי וראיתי את דני שהחווה אליהם במבט שואל.

"הבחורה? אה… בו?"

"נראה לי שכן."

כשהארי היה נשאל אם יש לו מישהי הוא היה מנענע בראשו וצוחק בכבדות. הוא מעולם לא היה טיפוס של מערכות יחסים. למען האמת, אני לא חושב שאי פעם ראיתי אותו במשהו שאפילו רק דומה למערכת יחסים מסודרת; אך כשנשאל את אותה השאלה לפני כיומיים, הוא הגיב אחרת. הוא נעשה מעט נוקשה ומתגונן – ללא ספק, בחורה מסוימת עברה בראשו כשניסה להתחמק מלענות. המידע היחיד שהצלחנו להוציא ממנו היה שמה, בו, וגם לגבי המידע הזה הוא הגיב בהתגוננות יתרה.

עמדנו וצפינו בהם משתעשעים יחד. מעולם לא ראיתי את הארי כל-כך מאושר; הוא עמד וצפה בה כשהיא הרימה את ידה אליו.

הארי תמיד היה הראשון להצליח עם בחורות כשישבנו בבר. אני מניח שהמראה האפל שלו משך אליה הרבה מאוד בנות; תדמית הילד הרע הוסיפה להצלחתו הרבה עם המין השני.

נשענתי על הקיר בסקרנות ולגמתי מבקבוק המים שלי. דני חזר לאימון שלו ואני המשכתי לצפות בהם. בו ללא ספק לא הייתה הטיפוס שלו, מה שגרם לי לחשוב היכן הם הכירו. איך זה הגיוני ששני אנשים כל-כך שונים אחד מהשני נפלו בשבי זה של זו? בכל מקרה אחר הם לעולם לא היו מסתדרים

הדרך היחידה בה יכולתי לתאר את מערכת היחסים שניצבה מולי הייתה: האור והאפלה.

הארי רכן ולחש משהו באוזנה. היא מיד הסמיקה והשמיטה את מבטה לרצפה; הוא ציחקק ונשק ללחיה. היא נתנה לו אגרוף עדין בבטן. הוא הספיק להרים את ידיו בשנייה האחרונה כשבו קפצה עליו – הוא אחז בירכייה, אך ידעתי שהוא הופתע מן הפעולה כי הם מעדו אחורה.

נקודת המבט של בו:

הארי מעד והפיל את שנינו כך שהייתי שכובה מעליו. ציחקקתי והתנצלתי והוא פלט אנחה כבדה ועצם את עיניו. זזתי מעט והוא תפס בזרועותיי.

"תישארי במקום," הוא צחק.

אצבעותיו הארוכות שלפו את הכפפות מעליי וברגע שידיי היו משוחררות, תפסתי את זרועותיו והצמדתי אותו לרצפת הרחבה. עיניו הירוקות נצצו לכיווני ושפתיו המושלמות התעגלו לחיוך.

"אני נכנע," הוא התבדח.

אצבעותיי נלחצו אל עורו הרך.

"ניצחתי?"

חיוכו נמחק בפניו והוא המשיך לבהות בי בעיניו הירוקות. מבטו האינטנסיבי החליש אותי ואפלה מסוימת בערה בו כשהוא הסתכל אך ורק עליי.

"ניצחת." הוא לחש.

השקט שלנו הופר במהרה והסמקתי כשהזזתי את ראשי והסתכלתי הצידה. עדיין הייתי מעל הארי – כל ברך שלי בכל צד של גופו. שכחתי שהיינו באמצע האולם. הרחבה, שעמדה בדיוק באמצע, גררה המון מבטים ותשומת לב, בעיקר כשהצמדתי את הארי לרצפה.

"הוי, הוי!" בחור אחד צהל. "כנס לזה, סטיילס!"

"זהו." הארי אמר בקשיחות.

צווחתי מעט כשהוא גילגל אותי מעליו והתרומם. הוא נעמד ומיד התכופף בכדי להרים אותי ממותניי ולהניח אותי על כתפיו.