Dark angel-פרק 1

אני לא מבינה איך מצאתי את עצמי כאן, באמצע המועדון הרועש הזה, כל אחד פה נצמד אליי מצד אחר, הבל פה של אלכוהול, כל אחד פה שיכור על כל הראש, אני מצד שני פיכחת רואה איך אפריל רוקדת עם מישהו שמוקדם יותר הציג את עצמו בתור נאש נדמה לי. "סליחה!" אני צועקת בחוסר נעימות ומפלסת את דרכי מחוץ לקהל השיכור, סופגת שריקות ומשפטי פתיחה גרועים.

יצאתי החוצה נושפת ומחליקה על הקיר, איך אני חוזרת הביתה עכשיו? אפריל הביאה אותי לכאן בטענה של 'קדימה בת'אני צאי מהבועה הקטנה שלך! את לא יכולה לשבת כל היום בבית וללמוד! קדימה צאי! תהני!' אני בהחלט יכולה לשבת וללמוד, אני צריכה ללמוד אם אני רוצה להתקבל לאוניברסיטה, שאת כל זמני הפנוי השקעתי בניסיונות להתקבל אליה.

"לעזאזל," פלטתי בשקט, מקרבת את ברכיי לחזי קוברת את פניי בין ברכיי, זעקת כאב הרימה את ראשי, עיניי נתקלות בשני אנשים מרביצים למישהו אחר, הוא נראה מרתיע, הוא לפתע קם מהרצפה וגבר עליהם, נותן לאחד אגרוף היישר לפנים, לאפו, לאחר עוד כמה מכות הוא נפל על הרצפה, בזמן שהשני ברח. הוא התנשף למשך דקה בזמן שאני בוהה בו, על רגליו נח טרנינג אדום, וחולצה לבנה שעכשיו מוכתמות בזיעה.

עיניו נתקלו בעיניי לפתע מתוך החושך, השפלתי את ראשי, "היי את!" הוא צעק. פאק, שיט, לא. הרמתי את ראשי נתקלת בתווי פניו שהתקרבו אליי, עיניו כחולות עמוקות, שפתיים דקות אך מלאות וורודות שנמשכות לחיוך שחושף שורת שיניים לבנות.

"כן?" לחשתי.

"את צריכה עזרה?" הוא שאל,מושיט לי את ידו במטרה לעזור לי לקום.

מה? למה שאני אצטרך עזרה בכלל? הא, כן, אולי בגלל העובדה שאני יושבת על רצפה מלוכלכת נשענת על קיר של מועדון ובוהה בחבורת אנשים הולכים מכות, כן, כן אני צריכה עזרה.

לקחתי את ידו קמה ומנקה את בגדיי, "חברה שלי גררה אותי לכאן, אין לי איך לחזור אני פשוט מחכה לה." השפלתי את ראשי מרגישה את לחיי מתחממות בזמן שהוא מגחך, "איך קוראים לך?" הוא שאל.

"בת'אני." פלטתי. "רוי," הוא החזיר באותו משקל. "בואי אני אקח אותך."

לעזאזל, לא, ממש לא.

"זה בסדר, אני בסדר." הבטחתי בקול רועד.

הוא צחק בקול, "זה בסדר אני לא נושך." הוא אמר עינינו ננעלו, בהיתי בעניו ושתקתי לכמה רגעים, אלוהים, הן כחולות, הן הדבר היפה ביותר שראיתי בחיי, הן כמו הים, יש בהן משהו שבור ואפל, ואפשר בכנות לשקוע בהן, "כן בסדר." פלטתי בלי לשים לב אפילו, מהופנטת.

נכנסנו לרכב שלו, "איפה את גרה?" הוא שאל, "בלונדון." עיניו נפערו. "את צוחקת נכון? זה שעתיים מכאן." ברגע זה קיללתי את הרגע שאפריל החליטה שניסע למועדון היוקרתי ביותר שהיא מכירה, כאילו אין מספיק מועדונים בלונדון.

"כן, אני מצטערת זה בסדר, אני אחכה לה." אמרתי ושמתי את ידי על ידית הדלת וניסיתי לפתוח אותה לפני שיד חמה תפסה בידי, "זה בסדר, בואי אליי." מה? לא מה עובר לבחור הזה בראש? "אתה יודע, אתה יכול להיות רוצח, או פדופיל, אתה תמיד לוקח טרמפים אנשים שיושבים מחוץ למועדונים?" פלטתי במהירות מילה אחר מילה את כל מה שהיה לי בראש.

הוא צחק, "תנשמי," הוא פלט והתניע את האוטו בלי לחכות לתשובה ממני.

זרקתי את ראשי על מושב האוטו ותוך כמה דקות המכונית נעצרה ושמעתי את רוי מודיע שהגענו.

נכנסנו לבית שלו שהיה גדול, הוא גר כאן לבד? למה? הוא נראה צעיר לא גדול ממני ביותר משלוש שנים, ואני לא רואה את עצמי גרה לבד בעוד שלוש שנים, כלומר, אם אני לא אלך לקולג'. "אתה גר כאן לבד?" פלטתי בלי לחשוב, מטומטמת! "כן." הוא השיב בקצרה. "למה? בן כמה אתה?" לא, אני צריכה לשים פלסטר על הפה נכון? זה מה שיפתור את הבעיה.

"יש עוד חדר שינה למעלה את מוזמנת ללכת לשם, לילה בת'אני." הוא אמר ועלה למעלה בלי להוסיף מילה נוספת.

מה קרה לו? מה יש לו בעיניים? רוי….