Dangerous – פרק 5 – יתרון של גובה

את שאר היום ביליתי בחדר שלי עד שהפעמון של הדלת צלצל, וזה הפתיע אותי לגמרי כי לא ציפיתי לאף אחד.

גלגלתי את גופי מהמיטה עד שרגלי מצאו את הרצפה וסחבו אותו אל הדלת, השיער הבלונדיני שלי נפל על כתפי בבלאגן שלם וכולו היה סורר ומלא קשרים.

״סקוט טאן, העונג הוא לי.״ חיוך מתנשא וזחוח נמתח על שפתי הורדרדות והדקות והוא צעד בכבדות אל עומק הדירה. ידיו היו שריריות וחשופות לעיני, הוא לא היה לבוש במראה הרשמי של מרצה באוניברסיטה והוא בהחלט נראה טוב.

״מקום נחמד יש לך כאן.״ רגליו הוליכו אותו עד לאחד מכסאות השולחן החום שהכנסתי לחלק ריק המחבר בין הסלון למטבח, ידיו משכו את הכיסא לאחור וגררו אותו.

דווקא כשציפיתי מסקוט לשבת על הכיסא שהוא דאג למשוך ברעש צורם הוא הניף אותו באויר והעיף אותו על הדלת שסגרתי ישר אחרי שנכנס, המבט ששלחתי לו היה מתרשם למדי ובתוכי התחוללה סערה ענקית שמגנה אותי על טיפשותי ומודה על המזל הענק שהיה לי.

״אני אצטרך לתקן אותו אחר כך.״ השנינות והחריפות שהיו בקולי גרמו לו לפרוץ בצחוק רם ולהתקרב אלי בצעדים נוקשים ורועשים.

כשגופו היה צמוד לגופי וידו לחצה על גרוני והצמידה אותו לקיר הבנתי מהו פחד, אותו אחד שהחלטתי להדחיק ולהחליף בהתגרות כשהוא הטיח את הכיסא בדלת.

״משפחת נוקס מחוץ לתחום, אני מציע לך לשנן את זה טוב מאוד לשיעור הבא,״ הוא לוחש באוזני והאוויר אוזל מראותיי, הלחץ שהוא מפעיל על גרוני גורם לי לינוק את האוויר הדל שעוד מצליח לחמוק ולחדור לאפי.

באותו רגע שהוא הסיר את ידו מצווארי והצבע חזר לפני נשבעתי שאני ארדוף את סקוט טאן עד שהוא יחפור את הקבר של עצמו.

הדלת נטרקה אחריו והצעדים שלו כבר לא היו קרובים אלי וכך גם הפחד, כל מחשבותיי היו מרוכזות בתהליך הנשימה שנלקח ממני לכמה רגעים.

בחנתי את צווארי שחלקו נצבע בגווני ארגמן בהירים והסתרתי אותם מתחת לצעיף דק, הסתיו היה בפתח והרוח שנשבה לא הייתה חודרת לעצמות ומקפיאה אותן.

השיער שלי עדיין היה נוראי להחריד, גם כשאספתי אותו לקוקו גבוה ומתוח. הנשימה שלי הספיקה להתייצב ופעימות לבי האטו ונחלשו, החולשה שעטפה את גופי היתה כמעט משתקת והזמן שלקח לי להתארגן ולהתעשת על עצמי היה הזמן שלקח לאד להגיע.

העברתי מבט אחרון במראה הארוכה שבחדרי, שערי נכנע לגומיה לאחר שהברשתי אותו אין ספור פעמים. ג׳קט העור שלי השלים את המשחק האפור-שחור של הבגדים שלי והמגפיים כבר היו נעולות על רגלי.

כשיצאתי מחדרי אל הסלון הכיסא עדיין היה מרוסק על הריצפה וידעתי שכל ניסיון לתקן אותו רק יהרוס אותו יותר, פתחתי את דלת ביתי וסחבתי את החלקים אל הכניסה לבית.

דלת ביתו של אד הייתה פתוחה למחצה וניצלתי את העובדה שהוא רוב הזמן בבית כדי לבקש את המכונית שלו, לא יכולתי להסתכן בכך שליאם יראה את המכונית שלי וידע שאני זו שחיסלה את התואר הנשגב שלו, זה היה הורס את כל מה שלא התחיל בנינו.

״אד?״ קולי הדהד ברחבי הבית לאחר שדפקתי על הדלת וראשי הציץ פנימה. הדירה של אד הייתה מרווחת יותר משלי, והאיבזור שלה היה דל יחסית לדברים שהצלחתי לדחוס לשלי.

״מרגו, צריכה משהו?״ הפנים המוכרות של אד נגלו לפני כשהוא יצא מהמסדרון והתקדם אלי. נכנסתי לדירתו וסגרתי את הדלת אחרי, ידי היו משולבות זו בזו על חזי.

״זה יהיה נורא לבקש ממך את המכונית?״ שאלתי בהיסוס, עם ליאם זה היה הרבה יותר קל, הכל יותר קל איתו. הפוני החום שלו נפל על מצחו וידו נחה על סנטרו.

״תשמרי עליה,״ הוא מלמל בזמן שהסתובב והתקדם אל המטבח. תחושת עילוי עברה בי ברגע שהוא הסכים לתת לי את המכונית שלו, אני ידעתי שלא הייתי נותנת את המכונית שלי לאף אחד.

״אני אשמור.״ הנהנתי לעברו ולקחתי את המפתחות מידיו, ״אני אחזיר אותה מאוחר יותר.״

תמיד פעלתי על פי האינטרס שלי, הוא היה מה שהניע אותי עד עכשיו וגרם לי לנצל את היחס הטוב שקיבלתי מאנשים שלא הכירו אותי.

לאד הייתה שברולט קטנה שהספיקה לנסיעות המועטות שלו, התיישבתי בתוכה וחגרתי את עצמי. התנעתי את המכונית ויצאתי מהחניה ברוורס, כשבראשי תכננתי את הסירוב החד משמעי שלי לליאם.

את הנסיעה העברתי בזהירות, נסעתי במהירות המותרת ונהנתי מהרוח הנעימה שהגיעה מהחלון שפתחתי. הכבישים מחוץ לאוניברסיטה וסביבתה היו כמעט ריקים והמרחק בין עיר לעיר היה מטורף, ועדיין הייתי צריכה למצוא דרך שדרכה אוכל לדעת איפה כלוא האדם שנתפס על ידי סקוט והואשם ברצח.

המחשבה על סקוט מניע את העולם כפי שהוא רוצה הייתה כבר מעבר למסתכלת, הייתי צריכה יותר מפה מלוכלך כדי להפיל את האימפריה שהקים. הוא היה תעלומה חסרת פיתרון, הוא ידע להחביא את הסודות שלו ולקבור אותם עמוק באדמה.

החניתי את מכוניתו של אד בחניה הלא מוגדרת ויצאתי מהמכונית, האדמה שלפני יומיים הייתה קשה ויבשה נהפכה לבוצית בעקבות הטיפטופים שהיו אתמול.

דדיתי אל המסלול והתיישבתי על אחד הסלעים שהיו שם, המסלול לא היה כביש מסומן אלא שביל עפר מעוגל שסימנו את ההתחלה והסוף שלו בסרטים. המכונית של ליאם דהרה על המסלול והאבנים שגלגליה העיפו נחתו על האדמה לידי.

בכל פעם שהוא עבר לידי עם המכונית יכולתי לראות את הכעס שעבר לידיו, הוא היה אוחז בהגה אחיזת מוות שכמעט תלשה אותו מהמקום והמהירות שלו הייתה מהירה מידי בשביל מסלול קטן כמו זה.

במשך זמן לא ארוך ישבתי וצפיתי בליאם נוהג בזעם, הוא היה מרוכז כולו במסלול ועבר מנתיב אחד לשני במפתיע.

לא לקח יותר מידי זמן עד שהוא שם לב אלי, אני חושבת שאולי בהתחלה הוא התעלם ממני. המכונית נעצרה לידי והקסדה ירדה מפניו של ליאם וחשפה את טיפות הזיעה שהתגלגלו על צווארו.

״ברגע זה המילה שלך איבדה כל משמעות,״ הוא הכריז ונרגזת קפצתי מהסלע והתקדמתי אליו, לא התכוונתי להיראות כל כך נסערת על המשפט שלו אלא רק רציתי להוציא אותו מהמכונית ולסטור לו על הטיפשות שלו.

״אתה פשוט נוגד את כל חוקי הטבע.״ גלגלתי את עיני והוא פתח את הדלת של המכונית, מאפשר לידי לאחוז בחוזקה בחולצתו ולמשוך אותו מהרכב. הוא לא התנגד לכוח שהפעלתי עליו כך שהוא מצא את עצמו צמוד למכונית כשידי מקיפות אותו.

״הפעם אני לא שיכור,״ הוא ציין והתרחקתי מגופו, מתחילה להתקדם ליציאת המסלול עם תקווה שהוא ילך אחרי.

הוא צמצם את הפער בנינו וצעד צמוד אלי, כשריח הזיעה המהול בבושם המתוק שלו אפף אותי. המשכתי להוביל אותנו לביניין שנמצא לא רחוק מהמסלול וליאם שתק אחרי שהבין שאני לא מתכוונת לענות על השאלות שלו שהמוזרה מהן הייתה;״את מתכוונת לחטוף אותי?״

״את רוצה להגיע לגג?״ הוא שאל כשנעצרתי מול הביניין וניסיתי למצוא את הסולם שמוביל לגג. שלחתי לעברו הנהון קטן והוא תפס בידי והוביל אותי לתוך הביניין, ועלינו את כל המדרגות עד לקומה האחרונה.

״הכניסה לגג היא מהקומה האחרונה.״ הוא הצביע על סולם שירד מפתח הגג אל אמצע המסדרון של הקומה האחרונה והתחיל לטפס עליו. הוא נעצר לפני הדלת המתכת והרים אותה בעזרת מרפקו ומזיז אותה לצד.

״אני עדיין לא מבין למה לקחת אותנו עד לכאן.״ הוא התיישב על ברכיו והושיט לי את ידו כשטיפסתי בסולם עוד שלב, הושטתי את ידי והוא משך את גופי מעלה.

״אל תשכח שסיכוי טוב יש רק לגבוה,״ הזכרתי לו משפט ששמעתי די הרבה מאבי כשישב לראות כדורסל בסוף השבוע.

שפתיו נמתחו בקו ישר ודק שגרמו לי להבין שהוא לא הבין דבר ממה שניסיתי לרמוז, גלגלתי את עיני והתרוממתי מרצפת הגג, מתקרבת אל הקצה שממנו אפשר להשקיף על המסלול.

״זה כמו בכדורסל, לגבוהים תמיד יש יותר סיכוי. הם רואים יותר טוב את המגרש ובזכות כך הם מצליחים למסור למי שהם רוצים בדיוק.״ ניסיתי לפשט את הדברים שלי תוך כדי חיבור לספורט שהוא מכיר ואולי גם אוהב.

הוא שלח לעברי הנהון קצר והמשכתי בדברי, ״מתי התחרות הבאה שלך?״

״מחר.״ הקול שלו מחוספס ועמוק, וקרוב כל כך למרות שהוא עמד רחוק ממני.

״והסגנון שלה?״ שאלתי והוא הבריש את שיערו עם ידו ופרע אותו בחזרה, עיניו הכחולות היו שקועות על המסלול שנראה בשלמות מהגג.

״נהג כאילו אין לך אלוהים,״ הוא הסביר ונשף אוויר שגרם לשיערו להתעופף וליפול על מצחו ברישול, והסקס אפיל שהוא שידר גרם לי להרגיש חולשה אפילו יותר.

״התחרית כבר מול הנהגים?״ השאלות שלי לא נבעו מהתעניינות אלא כדי לכוון אותו למטרה שלי, ידעתי שאבא שלי לא יסכים לטפח נהג שניצחתי ולכן החלטתי לעבוד עם ליאם בעצמי.

״כן, ומה זה משנה בכלל. את לא נראית כמו אחת שמבינה.״ הזלזול נשמע בקולו העמוק ונחרת צחוק נפלטה מבין שפתיי.

״עד עכשיו לא אמרתי משהו שלא היה נכון, זה אומר שאני קצת מבינה,״ הוכחתי את הניסיון שלי והוא שתק ונתן לי להמשיך לדבר.

״התחרית בהם בעבר, אתה יודע איך הם פועלים. עכשיו תדמיין הכל על המסלול שמולך ותכין את האסטרטגיה שלך.״ הנחמדות שלי כלפיי ליאם לא הייתה יותר ממשיכה מינית לא הדדית והרצון למצוא יריב שיהיה טוב כמעט כמוני וכדי שאנצח אותו אצטרך להתאמץ יתר על המידה.

״הראשון מתמיד במסלול שלו ככה שהוא אף פעם לא מהווה בעיה. הנהג השני תמיד חותך בלי התראה,״ הוא סיפר על היריבים שלו וידיו ציירו מסלול דימיוני שבו הוא מראה את האסטרטגיה שלו.

״אני צריך תמיד להוביל כדי שהוא לא יחתוך אותי, ואני יכול להשיג עליו יתרון אם אני אחתוך אותו, את פשוט גאון!״ שפתיו נחו על לחי כהרף עין והוא מיד חזר לעמוד במקומו, רחוק ממני.

״אני מקווה בשבילך שזה יציל רבע מהתחת שלי מחר, אנשים כבר כמעט הפסיקו לדבר על הכישלון שלי באוניברסיטה.״ לרגע שכחתי שהוא הפסיד לי את התואר שלו ושהוא צריך לעבוד קשה כדי לקבל אותו בחזרה, וכאן אני נכנסת בכל הכוח, כדי להפוך את ליאם ליריב האולטימטיבי בשבילי.

״באת עם המכונית של אד?״ הוא שואל ומסיח את דעתי מהנשיקה שזעזעה אותי, המהמתי והוא המשיך להיות בשקט.

״אין לך מכונית?״

״יש. שמתי אותה בתיקון לא מזמן,״ שיקרתי והוא חזר על צעדיו, מתיישב ליד הסולם ויורד בו.

ירדתי אחריו בסולם והוא הניח את ידיו על מותני לפני שהספקתי לרדת עוד שלב ומשך אותי למטה, רגלי נחתו על הרצפה וידיו עדין היו מונחות על מותני.

״תתחילי לרדת,״ הוא הורה לי וטיפס בחזרה על הסולם, התחלתי לרדת במדרגות הרבות שהיו בבניין והבנתי שהוא קרוב אלי כשנקישות רגליו במדרגות התחזקו.

״סיבוב אחרון במסלול ונחזור לאוניברסיטה?״ הוא שאל ונצמד לקצב ההליכה שלי, הצמדתי את קצוות הג׳קט שלי לגופי והמשכתי ללכת למסלול. השמיים נעשו כהים יותר וזמן הדימדומים הגיע, השמיים נצבעו בכוון סגלגל והשמש שקעה והסתתרה מאחורי הים.

״זה יהיה נחמד,״ הסכמתי והוא רץ אל המכונית ונעלם משדה הראיה שלי. המשכתי ללכת על האבנים הקטנות עד שטרטור מנוע של מכונית נשמע קרוב אלי.

״תכנסי.״ ליאם עצר את המכונית לידי ונכנסתי אליה, מתיישבת לצידו וסוגרת את הדלת אחרי. חגרתי את עצמי וקירבתי את ידי אל המזגן שעבד וחימם אותן.

״ראיתי שהיה לך קר,״ הוא מלמל ונכנס עם המכונית למסלול, מד המהירות התחיל לעלות והמכונית האיצה, גופי נזרק אל הכיסא ונצמד אליו בעוד רגלו של ליאם ממשיכה ללחוץ על דוושת הגז.

״אם את מפחדת אני יכול להאט.״ המבט שהיה על פני היה מופתע, פי לא נע לרגע מאז שהמכונית התחילה לדהור על המסלול וההנאה נראתה בעיניי.

״אני אשמח אם תאיץ.״ חייכתי אליו ותחבתי את ידי בכיסי מכנסי הצמוד, גופי נדבק למושב והמכונית הסתובבה במהירות כשהגיע זמן הסיבוב.

בשבילי זה היה פחות מרגש מלשבת במושב הנהג וללחוץ על דוושת הגז עד שהמכונית תטוס על הכביש במהירות מטורפת, פניו של ליאם היו מוסתרות מאחורי הקסדה השחורה והקנאה ניקרה בלבי, הלוואי שזו הייתי אני במקומו.

המכונית נעצרה בחריקת גלגלים וידו של ליאם נחה על ירכי, ״את תבואי לראות אותי מחר?״

כמעט כאב לי לסרב לו שוב וכמעט הסכמתי, אך ידעתי שיש לי דברים חשובים יותר מלצפות בליאם מנצח. הייתי חייבת למצוא את הבחור שיכול לתת לי את הכיוון החסר בחקירה שלי כנגד סקוט טאן.

״לא.״ המבט ששלחתי לו היה מתנצל ומיהרתי לצאת מהמכונית לפני שהוא יספיק לשאול שאלה נוספת.

התקדמתי אל המכונית של אד כשטרטור המנוע המוכר ליווה אותי כל הדרך אליה, ביטלתי את הנעילה והתיישבתי במושב הנהג, סוגרת את הדלת ומתניעה את המכונית.

בחיים שלי לא מיהרתי לעזוב כך גבר או מסלול מרוצים, אבל כמו שעם ליאם היה כל כך קל, קשה היה אפילו יותר.

צפירה אחת גרמה לי לפתוח את החלון בצד שלי ולקור לחדור למכונית, ״אל תשכחי שזה מה שאמרת אתמול.״

–
ליאם כזה וואו וסקוט כזה וואוו ואני אפילו לא יודעת את מי אני אוהבת יותר.

את מי אתן אוהבות יותר?