Crying is weak so I yell instead – פרק שישי.

"אתה לא מתחרטת לפעמים?"
"על מה יש לי להתחרט?"
"אתה יודע על מה.."
"לא. עשיתי את הדבר הטוב ביותר בשבילם."
"ובכל זאת, אתה לא מתגעגע? אפילו לא קצת?"
"הגעגוע כבר הפך להיות חלק ממני – אבל אני לא חוזר.
אסור לי לחזור"
"אתה בן אדם חזק"
"אני בן אדם שבור שפשוט מתמודד עם זה"
–
"אחח'" אמר מיכאל ברגע שקירבתי את הקרח אל לחייו האדומות.
"תשתוק! אם לא היית מתערב כל זה לא היה קורה" אמרתי באדישות והמשכתי להחזיק את הקרח על לחייו.
"אני מנסה להבין – אני הצלתי אותך ויש לך תלונות?!" אמר בקול עצבני מעט. נאנחתי.
"אני רגילה לזה מיכאל. ברצינות, לא אכפת לי כבר מהם עכשיו סתם הסתבכת בגללי" אמרתי מעט עצובה.
'הוא רצה לחפש עבודה ועכשיו פוטר בגללי' חשבתי מעט בעצב.
"את לא אמורה להיות רגילה לזה" אמר עם אותה נימה עצבנית. נתתי לו להחזיק את הקרח על לחייו והתחלתי לחטא את הפצע של ידו.
"אבל אני רגילה" אמרתי והסתובבתי בכדי להביא את התחבושת מהמגירה.
ישבנו כעת בשירותים המזוהמים של הקניון, לקחתי את הערכת עזרה ראשונה מהמסעדה והתחלתי לחטא את פצעיו.
מקודם תום החל לקלל אותו והוא החזיר לו עם לקסיקון שלם – משהו שאף פעם לא הוספתי לדני דין – ומשם התחילו המכות. כל הבנים שמה החלו לעודד והתכוונו להצטרף לולא דן – שאני לא יודעת אם זו יותר ברכה או ביש מזל – הגיע והחל להפריד ומיד אמר שהוא יפצה אותם ופיטר את מיכאל.
החיוך שעלה לתום אחר כך לא עזב את מוחי וגרם לזעם רב להיאגר בי.
"אני לא מבין אותך. זה דבר אחד להיות אמתית וזה דבר שני לשתוק" אמר וגרם לכעסי – שעוד לא ממש נרגע ממקודם – לפנות אליו.
" בשביל מה להתחיל מלחמות מיותרות? גם ככה זה בדיוק מה שהם רוצים – הם ממש ניזונים מזה" אמרתי וניסיתי להסתיר את הנימה העצבנית שהתחמקה לקולי. בהצלחה מרובה, יש להוסיף.
"אוי תפסיקי להקשיב לבולשיט הזה של כל המורות והיועצות האלה. הם נהנים מזה שאת לא מגיבה – ככה הם יודעים שהם יכולים להוציא עלייך עצבים כאילו היית שק חבטות, אף פעם לא משיבה מלחמה, סופגת את הכל ודוממת. את צריכה להראות להם שאת לא שק חבטות שהם לא יכולים לדרוך עלייך ככה, ואני הולך לעזור לך בזה" אמר והסתכל לי בעיניים.
לקח לי מספר שניות לקלוט את הנאום הזה שהוא דפק.
הוא צודק.
הוא צודק אבל אין לי כוח להילחם.
בשביל מה?
גם ככה עוד כמה שנים אני נפטרת מכל זה.
אבל משהו אמר לי שאני חייבת להתחיל להילחם אחרת אני אתחרט על זה.
ואיך אמרו בבוב ספוג? פעם חבר תמיד חבר?
אז פעם שק חבטות תמיד שק חבטות.
ואני לא רוצה להמשיל להיות כל החיים שק חבטות.