Crying is weak so I yell instead – הקדמה.

' כסף.
הכל תמיד סבב סביב הכסף.
תמיד יש מעמדות.
תמיד יש את הכאב.
תמיד יש את הקושי, הביתי והחברתי.
אבל לאף אחד לא אכפת.
לכולם אכפת רק מהכסף.
לי אין כסף.
לא.
אני חיה עם אמי המדוכאת ואחי שבורח אל עולם התחתון.
אלו החיים שלי.
אבא שלי? איפה הוא?
לא פה, זה כל מה שאתה צריך לדעת.
זה כל מה שכולם צריכים לדעת.
אבל מסתבר שחברי לשכבה יודעים יותר.
יותר מידי.
למה? גם אני שואלת.
תשובה? יש לי, נשאיר אותה לעצמי.
בטח מי שיקרא את היומן יחשוב שאני אידיוטית – וכן, אני יודעת שיקראו אותך – אך תמיד העדפתי לשמור את חיי לעצמי, אתה רק סתם משהו לפריקת עצבים, אז אני משערת שתיגמר עוד איזה שבוע.
אז איפה הייתי? בכסף… כמובן, הרי הכל תמיד סבב סביבו.
כמו שהבת זונה סבבה סביבי בשביל אחי.
כלבה.
אין לי כסף.
ובגלל זה אני עובדת בתור מלצרית, אחלה עבודה. לפחות הייתה עד שהם הגיעו.
אוחח'.
נראה לי שאני רק מתעצבנת ממך יותר יומן.
יותר טוב, ככה אולי הצעקה היומית שלי תתחזק וככה אולי אמא תשם לב שקשה לי.
אבל מתי בדיוק אמא שמה לב למישהו חוץ מעצמה?
טוב נראה לי שאני אלך, היד שלי כבר בצורת אגרוף וכולי מלאת אנרגיות. אנרגיות שליליות.
נתראה בעוד שעה יומן.'