Could this be love? פרק 8 ( תגיבו ;))

מצטערת שלא המשכתי הרבה זמן ( 7 ימים שבשילי נראו נצח) פשוט היה לי הרבה לחץ
ואתמול בכלל היה התעלפתי בתחנה שלי והיום בדיקות אז הקיצור.. סורי על הפרק הקצר והמשעמם :(
פרק 8:
-נקודת מבט של אפרת-
קמתי בבוקר על חזהו השרירי של ינון, חייכתי שראיתי אותו מתעורר הוא כל כך חמוד שהוא במצב הזה.
קם ואמר בקול צרוד ״בוקר טוב מלאך״ ואני ישר הסמקתי לא ידעתי מה להגיד או לעשות, הסתכלתי ואמרתי חלושות ״בוקר טוב גם לך״ רציתי להגיד משהו יותר מזה אבל הפה פשוט לא אומר.
קמתי והלכתי להתארגן וינון הלך לבית שלו להתארגן, נפגשנו שוב בדרך לבית ספר וינון חייך יותר מהרגיל, ״מה יש?״ שאלתי והוא הסתכל אליי במבט תחמני ״יוצאים בחופשת חנוכה עוד יומיים לחופשה״ .
״מה? לאן?? מתי??? איך????״ הוא צחק וענה ״טסים לאיטליה עוד יומיים וקניתי לנו ל-….״ הוא נקטע ע׳י הנשיקה שהבאתי לו והוא הפך אותה ליותר עמוקה, הוא הסתכל עליי במבט מופתע שניתקתי את הנשיקה וסימנתי לו על דלת הכיתה שלו,הוא הבין את הרמז והלך לכיתה לא לפני שהוא הביא לי עוד נשיקה.
חשבתי וחשבתי על ההפתעה שהוא עשה לי וכל הזמן חייכתי והחיוך לא ירד מהפנים, היום עבר מהר ואני הייתי בדרך חזרה לבית {ינון חוזר מאוחר יותר :( } , פתאום התחלתי להרגיש סחרחורת והתחלתי לראות שחור …..

-נקודת מבט של ינון-
איזה מעצבן אני צריך להישאר עד מאוחר ואפרת כבר הלכה !! אוףף!!
לא יכולתי יותר לשבת על הכיסא אז יצאתי מהכיתה והתקדמתי לכיתה של אפרת, מרחוק ראיתי את אפרת באתי לקרוא לה וראיתי אותה צונחת לרצפה.
רצתי אליה בספרינט והתקשרתי לאמבולנס שיבוא לקחת אותה, הדמעות איימו לצאת מעיניי ודמעה בוגדנית אחת נפלה מעיניי.
האמבולנס בא ונכנסתי ביחד איתה היא שכובה על האלונקה ואני יושב לידה מקווה שכל זה סיוט אחד גדול, שהיא תתעורר ותחייך את החיוך המלאכי שלה.
זה לא קורה היא עדיין איך שהיא ככה?, מה היא עשתה שהיא עכשיו ככה?.
הגענו לבית חולים והיא עדיין לא התעוררה הרופאים הכניסו אותה לחדר ואני נישארתי בחוץ מנסה להבין מה קרה לה, אחרי שעה הרופא יצא הסתכל אליי ואמר ״אתה קרוב של אפרת?״ , ״כן אני חבר שלה איך היא?״
הוא נשם עמוק (היה לי דה ז׳ה וו עם המקרה של שרון) ואמר : ״ היא בסדר איבדה הרבה סוכר ולא אכלה בבוקר בגלל זה היא התעלפה״ נרגעתי לפחות זה לא גרוע ״אתה יכול להכנס לראות אותה״ הוא אמר כאילו קורא את מחשבותיי.
נכנסתי וראיתי את אפרת יושבת עם מלא מכשירים מחוברים אליה היא פתחה את עינייה וחייכה אלי חיוך קטן באתי לידה וישבתי ליד מהמיטה, היתה שתיקה ואף אחד לא ידע מה להגיד מה לעשות איך להתנהג פשוט ישבנו דוממים.
״נו מה נהנה ככה בשקט כל היום?״ שאלתי בסוף והיא כתגובה רק צחקה, ״על מה יש לדבר?״ היא שאלה בתמימות אין אין על הילדה הזאת ״ואוו תודה מאמי״ היא אמרה מה?? אמרתי את זה בקול ״אמרתי את זה בקול נכון?״ שאלתי והיא רק הינהנה בחיוב עם ראשה ״את יודעת דחיתי את הטיסה
שלנו ביום אחד בגלל המקרה הזה״ , ״מה באמת?״ היא שאלה באכזבה ״כן אבל הוספתי לנו יומיים״ אמרתי בקריצה והיא רק חייכה וחיבקה אותי אין מת על החיבוקים האלה!!.
אחרי שעה הלכתי לבית שלה והבאתי לה בגדים, ישבנו שנינו בחצר של הבית חולים בספסל היא הסתכלה על הכוכבים ואני הסתכלתי עליה, באיזהו שלב היא שמה לב שהסתכלתי אליה וחייכה.

-נקודת מבט של אפרת-
אחרי שינון הביא לי בגדים יצאנו לבחוץ וישבנו בספסל אני הסתכלתי על הכוכבים והרגשתי את ינון בוהה בי, הסתובבתי וזה לא היתה הפתעה שצדקתי חייכתי חיוך קטן שנזכרתי שאנחנו נבלה ביחד שבוע ויום לבד באיטליה.
הנחתי את ראשי על כתפו החזקה, והוא שם את ראשו על ראשי ישבנו ככה כמה דקות בשקט עד שהוא שאל ״מתרגשת לנסיעה?״ חייכתי שוב והנהנתי בראשי לחיוב, והוא חייך ביחד איתי.
אחרי שעתיים שישבנו בחוץ ינון הלך הביתה לישון ואני הלכתי למיטה שלי בבית חולים , עמדתי להירדם עד שקיבלתי הודעה ׳לילה טוב נישמתי האחת והיחידה 3>׳ חייכתי לעצמי ושלחתי לו ׳לילה טוב גם לך אוויר לנשימה 3> ׳ , וכך המשכנו להתכתב כל הלילה עד שנרדמתי.

-לאחר יומיים (יום הטיסה) –
-נקודת מבט של אפרת-
״אפרת את מוכנה?״ ינון צעק לי מהקומה למטה ירדתי עם המזוודות וינון ישר בא לעזור הוא הכניס הכל לאוטו והתחלנו לנסוע לכיוון שדה התעופה.
הגענו לקחנו את המזוודות ינון התעקש לשלם לנהג, עלינו על הטיסה שלנו שמתי את האוזניות שמעתי שירים וניסיתי להירדם…. והצלחתי…