Could this be love? פרק 6 ( תגיבו פרק ארוך… נראה לי ^_^)

– נקודת מבט של אפרת-
״היא גוססת״ ראם אמר מודאג ושמעו את קולט החנוק מדמעות שמאיימות לצאת, אני וינון רצנו לבפנים ושוב פעם כל הפזדורים, הרופאים, רצו לכיוון אחד…לכיוון החדר של שרון.
הגענו לחדר וראינו את ראם עם עיניים אדומות, אני התחלתי ישר לבכות וינון חיבק את ראם ( חיבוק גברים כזה), חיבוק מנחם כי ינון לא יבכה כי הוא יותר מידי מאצ׳ו.
שמענו את הרופאים מדברים, מתלחשים, אחרי 5 דקות שאני בכיתי וינון בא לחבק אותי וראם היה עם עיניים אדומות בוכה בשקט, שמענו צעקות חזקות, צעקות צורמות, שמענו ששרון סובלת, מאד.
הצעקות לא הופסקו, אלא כל רגע הם התגברו, ונהיו צורמות יותר וגורמות לנו לבכות יותר.
פתאום הצעקות הופסקו הרופאים יצאו עם פנים חתומות , באתי לראם ולחשתי לו: ׳אל תדאג הכל יהיה בסדר היא חזקה היא תשרוד׳ , ראם הינהן באילוץ ראו שהוא רוצה רק שהיא תצא והכל יהיה כמו בקדמותו.
הרופא בא אלינו לקח נשימה ואמר:״אנחנו מצטערים להודיע אבל היא לא שרדה״ רק שמעתי את זה ובכיתי יוצר חזק, ראם בכה ומרוב עצבים/צער/מתח הרביץ לקיר ועשה שמה חור, וינון עמד חסר אונים עם דמעות בעיניים וחיבק אותי מאחורה.
התקשרתי לאמא של שרון
״היי אילנית״ אמרתי בעצב עם דמעות בעיניים ויבש בגרון
״ היי מתוקה, מה קרה? איך את? איך שרון?״ , לא ידעתי איך להגיד לה את זה התחלתי לבכות.
״ אפרת מתוקה למה את בוכה?״ ינון ראה אותי ולקח לי את הטלפון והתחיל לומר:
״אילנית אני מצטער אבל שרון….״ הוא לקח נשימה ואמר בלחש ״מתה״ שמעתי את הצרחה הצורבת אוזנים מהטלפון, אילנית התחילה לבכות וישר אנחנו יצאנו משמה ובאנו אליה ( אני וינון ראם רצה להשאר לכמה דקות עם שרון) פתחתי את הדלת וישר חיבקתי אותה.
שתינו בכינו אחת על השניה וינון חיבק את שתינו מלמעלה ( אני והיא באותה גובה , נמוכות כאלה..) .
ראם בא וחיבק את אילנית חזק , חזק ולחש לה:״ אני ממש מצטער אילנית מי כמוני יודע איך את מרגישה מי כמוני מבין איך זה לאבד אדם יקר היא היתה הדבר הכי חשוב לי בחיים הסיבה שקמתי בבוקר שחייכתי ועכשיו היא הלכה…״ אמר והתחיל לבכות.
ראינו את אילנית עומדת ליפול וישר תפסנו אותה והושבתו אותה על הספה ,היא התיישבה על השלט והטלוויזיה נפתחה על הערוץ Mtv על השיר let her go וכולנו ( חוץ מינון ש״הלך לנשום אויר״) התחלנו לבכות ראם יצא כדי לעשן סיגריה , ואני ואילנית נשארנו.
התחלנו לדבר על שרון, ועל כל הרגעים שהפכו לזיכרונות מתוקים, ינון נכנס עם עינים אדומות וראו שהוא בכה…. הרבה.
גם ראם נכנס והעיניים שלו היו אדומות ונפוחות, אילנית עלתה לישון וראם החליט שהוא יושן בחדר של שרון , ואני וינון הלכנו עם האוטו שלו , שנינו היינו בשקט אף אחד לא דיבר , היתה הרגשה שמשהו חסר.
אפילו שהם לא דיברו כל כך הרבה ראו את העצב על הפנים שלו.
ואני בטוחה שראם יהיה שבור מזה , ואני וינון נצטרך לעלות אותו למעלה ולהיות איתו עכשיו בתקופה הכי קשה שלו.
ינון עצר לי בפתח הבית הסתכל אלי ואמר בלחש:״ אל תדאגי יהיה טוב אנחנו נעבור את זה״ , הנהנתי בעצב וניסיתי להאמין למה שהוא אמר באמת ניסיתי , אבל פשוט לא הצלחתי.
״ אתה יכול להיות איתי עד שאני יירדם?״ שאלתי והוא הסתכל אלי בבילבול/ מופתע מבט לא מובן, ״ כי אני מפחדת הלילה לישון לבד״ , הוא הסכל אלי במבט מבין ויצא מהאוטו , הייתי מופתעת פתאום הרגשתי את גופי מורם וינון אוחז בי בסגנון כלה, נועל את האוטו ועולה איתי במדגרות לבית, שמתי את יידי על עורפו וראשי היה בשקע בין הכתף לראש, ו..נירדמתי….

-נקודת מבט שלי ינון-
היה כל הנסיעה שקט מעצבן כזה הרגשתי כאילו חסר חלק, נכון אני ושרון לא כזה הכרנו/דיברנו אבל עדיין… , הרגשתי שהדבר הנכון להגיד לה זה ״ אל תדאגי יהיה טוב אנחנו נעבור את זה״ אבל אמרתי לה את זה בלחש.
ראו שהיא מהנהנת אבל בכלל לא חושב ככה, הגענו לבית שלה והיא אמרה : ״אתה יכול לבוא איתה עד שאני ירדם?״ הסתכלתי אליה מבט מבולבל ומופתע בו זמנית, באתי להגיד כן אבל היא אמרה ״ כי אני מפחדת הלילה לישון לבד״ הסתכלתי אליה במבט מבין אני ממש רוצה לישון איתה הלילה, כל הזמן!.
יצאתי מהאוטו והרמתי אוצה בסגנון כלה , איזה קלה היא נוצה!.
היא שמה את היידים שלה מסביב עורפי , והיתה לי צמרמורת קלה, אני לא יודע למה זה קורה ולמה איתה?, למה רק ממנה אני מתרגש ככה?.
הגענו לחדר שלה וראיתי שהיא כבר ישנה שמתי אותה על המיטה והורדתי לה את הנעליים , ואני נישארתי עם בוקסר .
נכנסתי למיטה והיא היתה נראית כמו מלאך, כמו…אין מילים לתאר יופי כזה, היא הסתובבה וידעתי איך זה יגמר, היא כרכה את הרגליים שלה סביב גופי, ככה שהיינו ממש ממש צמודים אחד לשני.
ואת היידים שלה היא שמה מסביב לצווארי, לפני שנרדמתי ועצמתי את העיניים הרגשתי את אפרת שוב זזה וגיכחתי, היא לקחה את הידיים שלי ושמה אותם על המותניים שלה,פתאום הגיכוח הפסיק.
לא שמתי לב עד עכשיו איזה רזה היא, היא פתחה את העיניים אחרי 10 דקות , ופיהקה ״ מה קרה?״ שאלתי בלחש.
״ לא נוח לי אני רוצה להחליף בגדים״ .. היא לחשה בקול אלוהי ישנוני הזה שלה.
״טוב קומי רצית להחליף בגדים לא??״ אמרתי בציחקוק.
״ כן…״ היא מילמלה ואמרה בעייפות.
״ אתה יכול ללבוש אותי?״ שאלה והסתכלתי אליה בהלם!, ״כ…כ…כן…״ אמרתי בגימגום.
הרמתי אותה מהמיטה גם שהיא ישנה היא נראת כמו מלאך, היא נעמדה אבל כמעט נפלה הרמתי אותה הורדתי ממנה את החולצה והמכנס ופשוט וואו!! , נשארתי ללא מילים למראה הגוף שלה שמתי אליה את המכנס הקצר והגופיה שהיו על הכיסא שם, השכבתי אותה על המיטה ואחרי 2 דקות היא התחילה למלמל דברים לא מובנים.
״ינון..״ שמעתי אותה אומרת , ״כן?״ אמרתי בלחש מנסה לא להעיר אותה.
״מה את רוצה?״ מה היא רוצה עכשיו? איך אני יכול לעמוד בעוד משהו כזה שהיא מבקשת?
״ לא נוחה לי החולצה אתה יכול להוריד לי אותה?״ היא מילמלה בלחש ולא הבינה מה היא עושה לי .
אדוניי מה אתה עושה לי? הורדתי לה את החולצה והחזקתי את עצמי למראה הגוף שלה, ״ ינון…״ היא לחש שוב נו מה עכשיו? אני ימות בסוף….