4 change your life

-בבקשה תגיבו, זה כל כך מחזק אותי!-

"למה עשית את זה?" הוא שאל, לאחר שסטרתי לו בחוזקה על הלחי.
"סליחה?! למה ניסית לנשק אותי??!" שאלתי אותו, טון הקול שלי היה גבוה משלו במקצת.
"באמת, אני יודע שרצית את זה." הוא חייך חיוך גאוותני ושילב את ידייו.
"גם לא בעוד מיליון שנה." עניתי לו, נהיית עוד יותר עצבנית מלראות את החיוך הזה שלו. אני לא יודעת בדיוק למה, אבל כל דבר שהוא עשה עצבן אותי כרגע. הסתובבתי, מנסה ללכת לכיוון הכיתה, אך הוא תפס בידי ומנע ממני להסתובב.
"יש לך חבר?" הוא שאל אותי, מסובב אותי לכיוונו.
"אה?" שאלתי אותו, פרצוף מבולבל התלבש על פניי.
"שאלתי אם יש לך חבר?" הוא חזר על שאלתו.
אחרי בערך 5 שניות של שתיקה,הצלחתי לפתוח את פי.
"א.." התחלתי לומר, אך הצלצול עצר אותי. למזלי. לא ידעתי מה לענות לו.. נכון, אין לי חבר, אבל אני כן מאוהבת בו וכן יש לי הרגשה שזה הדדי, למרות שיש לו חברה.
ובעצם, גם למה אני צריכה לספר לו. החיים שלי הם החיים שלי.
"תקשיב לי ותקשיב לי טוב. אני עכשיו הולכת לחברות שלי, אתה תלך לחברים שלך, ואף אחד מאיתנו לא מוציא מילה על מה שקרה פה, כי אין לזה בכלל משמעות בעיניי. קלטת, או שאני צריכה להסביר לך לאט יותר?!" אמרתי בקרירות, הסתובבתי והלכתי לכיוון הכיתה, רותחת מעצבים ממה שקרה כאן הרגע. הדין הזה יכול להיות חוצפן יותר?!

הגעתי לכיתה, רואה את נועם. רוז לא הייתה שם, שזה היה די מוזר. רוז תמיד נמצאת בכיתה, היא פשוט טיפוס שאוהב תמיד להיות בפנים. שלושתינו תמיד נמצאות בפנים.

"אמ, סקיי.. אני צריכה לספר לך משהו." נועם אמרה, קמה ממקומה בדיוק כשאני התיישבתי במקומי. "אני בטוחה שאת לא ממש תאהבי את זה.."

"לא עכשיו, נועם." נאנחתי, מנסה להירגע.

"אבל.. את חייבת לשמוע.. זאת.."

"תקשיבי , אין לי כוח עכשיו. אל תנסי לבאס אותי בכוח." אמרתי לה, כרגיל עצבנית.
"את בטוחה?" היא שאלה אותי, והנהנתי.
"יש יותר חופרת ממך? תני לי קצת להירגע." אמרתי לה, והיא יצאה מהכיתה, משאירה אותי לבד.
ואז.. בדיוק אז.. רוז נכנסה, עם האדם שהכי פחות רציתי לראות עכשיו.