Change your life 2

-לא ממש היו שתי תגובות, אבל ממש ממש רציתי להעלות כבר את השני! –

"אז מה קורה איתכם?"רוז שאלה, מפריעה לי לבהות. זאת הייתה השעה 10:00,השעה שאנו אוכלים ארוחת צהרים בקפיטריה, או יותר נכון בשבילי שעת ה´להסתכל על מאט´. רוז ונועם, ובייחוד רוז, ידעו שזה דבילי.אבל הן לא עצרו את ההתאהבות הזאת כי הן ידעו שזאת פעם ראשונה שאני מתאהבת.
מאט היה ידיד טוב שלנו, ולכן ידענו שלמרות שמדברים עליו שהוא מנייאק עם בנות , אנחנו יודעות שזה לא נכון.
רק לאחר כמה שניות, קלטתי שרוז שאלה אותי שאלה.
"מה קורה עם מי?" שאלתי בתמימותי,והיא גיחכה.
"איתך ועם מאט, אז עם מי?" היא שאלה.
"לא יודעת…" אמרתי, פרצוף מדוכא על פניי.
"מה את לא יודעת?" נועם שאלה אותי, וראיתי שהיא ורוז מנסות להבין.
"היום הוא היה חמוד,כמו כל יום. גורם לי להסמיק כמו תמיד, אומר לי את כל המשפטים הנכונים.." סיפרתי להן עם חיוך על הפנים.
"וקרה משהו קצת יותר אינטימי?" נועם שאלה,מרימה גבה בשובבות, ואני הכתי אותה בכתף בצחוק.
"לא!!" אמרתי, צוחקת. "טוב, אנחנו סוג של החזקנו ידיים.." אמרתי להן, מתלהבת.
"כל הכבוד, ילדה!" נועם אמרה, מחייכת.
"את חושבת שהוא מחבב אותך?"רוז שאלה אותי, וחזרתי לפרצוף המדוכא.
"לא יודעת.." עניתי, נאנחת. "אני מקווה שאני אדע בקרוב, זה אוכל אותי."

"היי, מאט." תפסתי את מאט אחרי שהשתחררנו מבית הספר. אני ומאט גרנו די קרוב, והיינו הולכים כל יום אחרי בית הספר ביחד. זה היה כיף להיות קרובה אליו, להיות בחברתו. למרות שמידי פעם זה היה די מביך, אבל גם על המצבים האלו התגברנו ביחד.
"או, היי." מאט חייך אליי חצי חיוך,חיוך שמסביר שמשהו קרה.
"הכל בסדר?" שאלתי אותו.
"למה שלא יהיה בסדר?" הוא שאל, חושף עוד יותר שמשהו קרה.
"אני מכירה אותך יותר מידי טוב, מאט." אמרתי לו, מסתכלת עליו."אני יודעת שמשהו לא כשורה."
"את מכירה אותי יותר מידי טוב, סקיי.."הוא חייך טיפה יותר. "פשוט.."הוא התחיל לומר,ויכולתי לראות שהוא מהסס טיפה.
"מאט…" עצרתי במקומי,הוא עצר אחרי. "אתה יודע שאתה יכול לספר לי הכל." אמרתי לו, מנסה לחייך טיפה, אך לא יכולתי כשראיתי אותו מולי,נראה מדוכא קצת. לא יכולתי לחייך כשהוא לא מחייך,לא מגיע לו להיות עצוב..
"פשוט.. קרה משהו.." הוא השפיל מבטו. "משהו עם..מישהו, או מישהי" הוא אמר,ולמרות שיכולתי לקרוא את מאט כמו ספר פתוח, לא ידעתי מה הוא אומר. לא הבנתי.
"לפעמים אני חושב על לברוח, לבד.. אני רוצה להיות חופשי ולברוח מכולם. להיות קצת לבד, להתנתק מכולם.." הוא חזר על מילותיי מהבוקר, גורם לי לחייך מעט.
"להתנתק גם ממני?"חזרתי על מילותיו, והוא חייך מעט.
"אני כל כך צריך אותך עכשיו.. אין אחד שיעזור לי יותר ממך." הוא אמר לי,משפיל מבטו. "ואני מצטער שאני ככה עכשיו.. אני מבטיח לך שכשאני אוכל לספר לך באמת,אני אספר לך הכל." הוא אמר לי, מחייך.
"אני שמחה שזה המצב." אמרתי לו.
"אז אני חושב שאני אלך." הוא אמר, ובלי שקלטתי בכלל הוא חיבק אותי. אבל החיבוק הזה לא היה כמו כל שאר החיבוקים שלנו, משום מה הוא הרגיש לי אחרת. מאט הסתובב, והלך.
"ביי.." אמרתי לאוויר, למקום שבו עמד מקודם מאט.

"היי, אבא!" נכנסתי הביתב כשחזרתי מבית הספר,עם חיוך רחב.
"היי,סקיי, איך היה היום?" הוא שאל אותי.
"היה כיף." עניתי, ורצתי ללמעלה.
פתחתי את הלפטופ החדש שלי, שקנו לי לפני יומיים, ונכנסתי לפייסבוק. פי נפתח לרווחה כשראיתי את הסטטוס הזוגי החדש של מאט.