change your life♥7

קמתי בבוקר עם כאב ראש מטורף,אדם כבר לא היה בחדר,כנראה הלך לעבוד
היום הולכים לקבור את רון או משהו בסגנון הזה ,הרגשתי גרוע,
אני לא יודעת אם זה בגלל זה או שסתם חטפתי וירוס.
עליתי לחדר ובדרך ראיתי את לידור הזה יוצא מאיזה חדר. למה ציפיתי?
למה שמישהו יתעניין בגמדה מסריחה שברחה לה כל השמחת חיים. אפילו אני מודעת לזה אז מי אני שאשפוט? מה אני אחזיק את אדם לידי 7\24 ? הוא לא ראה אותי,ילד עם בעיות ניראלי זה עמדתי מולו. יכול להיות שהוא בוחר להתעלם ממני?
נכנסתי לחדר וסגרתי את הווילונות. הרגשתי כמו קקי
– "לין צריך לצאת" מאיר אמר ונכנס לחדר שלי
– "אני לא מרגישה טוב" אמרתי לו מתחת לשמיכה
– "מספיק עם התירוצים לין זה אח שלך" הוא אמר לי כועס
– "אני נשבעת לך שאני לא משקרת מאיר!" ניסיתי לצעוק עליו אבל הגרון כאב לי.הרמתי את השמיכה מפניי
– "אני לא יודע למה להאמין,שלא תיהיה כמו פעם שעברה ששמת מייקאפ בהיר " הוא אמר וצחקתי,אחד הימים הטובים.
– "שאני אחטוף דלקת ריאות ואמות זה יהיה על מצפונך" אמרתי וקמת להתארגן

לבשתי מכנס עור צמוד שחור (ארוך) וחולצה שחורה שכתוב עלייה בלבן " FUCK OFF"
יצאתי מהחדר והתקדמתי אל עבר אבא שלי (יש לה סוויטה עם דלת מקשרת לעוד סוויטה)
-"תלכי להחליף,מיייד!" הוא צעק עליי
– "מה הבעיה שלך?" אמרתי לו. די נו שייסתום! עם כל הכבוד שלי אליו(שבאמת יש לי ממש קצת.אל תמתחו ביקורות) אני .פאקינג.לא.מרגישה.טוב.
איך אומרים? יש את הסיפור הזה 'זאב זאב',זה בדיוק מה שקרה לי.
-" אח שלך-"
-"החורג" התפרצתי לדבריו
-"יתהפך בקבר" הוא השלים את המשפט ונאנח
– " מצחוק" אמרתי בהתרסה
– "אני באמת לא מבינה את הבעיה שלך מאיר. כואב לך שהוא השאיר לי מכתב ולך לא?" שאלתי אותו בכעס
– "זהו נמאס לי.את מקורקעת!" הוא והווריד שלו שיצא לו מהמצח צעקו עליי
– "יופי,תהנה" אמרתי לו וחזרתי למיטה
– "אחריי זה." הוא אמר והרכין את ראשו
– "ואם איך שהתנהגת את חוזרת ברגל הביתה" הוא אמר לי
-"למה גם לא עכשיו?" שאלתי אותו
– "כי אני יודע שאם זה ייקרה את "תאבדי את הדרך"." הוא אמר וצחקתי. כמה שזה עצוב זה נכון.
– "אדם מגיע נכון?" שאלתי אותו כדי להיות בטוחה.אם הוא לא הזמין את אדם אני לא יודעת מה אני אעשה..
הוא התעלם ממני ונכנס ללימוזינה,החמצתי פנים ונכנסתי אחריו.
אם כל הריב שהיה לנו "שכחתי" שהייתי צריכה להחליף חולצה. מאיר מתנהג כמו זקן. סנילי וטיפש.
הגענו לקבר היה את כל הקטע המרגש חברים של רון חברה שלו מורים וכל החרא הזה.
אדם לא היה. שונאת,פשוט שונאת הדבקת תוויות!
כשאני עושה את זה זה בסדר כי אין לי חברים,אז זה המחשבות שלי לעצמי. שאחרים עושים את זה.. זה פשוט נורא..אדם הוא לא משוגע,הוא כן אבל במובן הטוב נו..אתם מבינים.
זה לא שיגעון זה פשוט "ראיית העולם בצורה שונה"..
נגמר כל הטקס המוגזם הזה וכולם חזרו הביתה.במכונית.
התחלתי ללכת ברגל. אנחנו פאקינג באמצא החופש הגדול,באילת.וקר.
למה?!
קפאתי מקור,ממש רעדתי. יכול להיות שזה בגלל שאני עם חום אז קר לי ואני סתם חושבת שלכולם קר. בשעה טובה הגעתי למלון. כוסעמק אני עוד שנייה התעלפתי !
עליתי לחדר. יופי. פשוט יופי
"אתה פאקינג מנהל מלון אבל לזכור להביא לי את הכרטיס של החדר שכחת!" צעקתי בייאוש ונשענתי על הדלת.
ירדתי לקבלה וביקשתי כרטיס,ניסיתי לבקש אבל בגלל כל העומס המחורבן הזה לא הצלחתי.
עליתי בחזרה למעלה ו"נתקעתי" בלידור,הוא נתקע בי ועשה כאילו זה בלי כוונה
– "וואי לידור אין לי כח לזיבולי שכל שלך" אמרתי בהתרסה.
אנשים אני חולה כאן!
– "מה קרה?" הוא שאל כשראה שאני,באמת חולה.
– "תן לי לעלות אלייך לחדר" ניסיתי לקצר במילים.