Can you love me again?

אני לא ממש יודעת איפה טעינו, אולי בדרך שבה כל אחד התעסק עם רגשותיו אחד של השנייה?
אולי בדרך שבה הצתנו את הלבבות של שנינו?
השנאה, האהבה, השמחה, העצב, הכאב, הלהט, התשוקה והגאווה הזאת גרמו לבלגן אחד שלם, לשני צדדים קיצונים לקחת חלק במשחק.
כשאני מתבוננת בך בעיניים, אני רואה אש, הדרך שאתה נוגע לא נוגע בי, מטריפה אותי, והחיוך המתגרה שלך מחרפן אותי כשאני מתחננת ממך להפסיק.

והאמת שנמאס לי מכול המשחקים של שנינו, כל המסכות שאנו עוטים כאשר האור נדלק, שחס וחלילה אף אחד לא יחשוף בטעות את אשר הוא מרגיש.
אז במקום לרקוד אתך, באמצע רחבת הריקודים, אני לוקחת נער שאין לי בכלל מושג מה שמו, ורוקדת אתו, צמוד, צמוד, צמוד.
ואתה לוקח בחורה אחת, שכל מה שאתה יודע זה את מידת החזייה שלה, ומקרב אותה אליך כשבקושי ניתן להבחין מהם האברים שלך ומה הן שלה.
ואתה אוהב איך אני מקנאה כל כך ובכדי להסתיר זאת, אני מקרבת את פני לאותו נער אקראי.
ורק בסופו של הלילה אנו מדברים, ליד הבר, אתה מחמיא לי שאני נראית כל כך סקסית בשמלה הזאת, ואני אומרת שגם אתה לא נראה רע בעצמך.

כל כך בא לי אותך עכשיו.
בסופו של דבר אני אוכלת את עצמי בבית על זה שלא התקרבתי רק טיפה.
לחוש בשפתיך.
כי אחרי הכול אני כל כך רוצה אותך.

אבל אחרי שפתחת לפני את הלב, שחשפת את רגשותיך, לקחתי צעד לאחור כי פחדתי, כל כך פחדתי לאהוב. ולמרות שאתך אני מרגישה הכי מדהים בעולם, אני חושבת שאני אאבד את שפיותי ממנת יתר, ואני לא רוצה להיות מאותן הבנות האובססיביות, הקיצ'יות שמאבדות את עצמיותן בכך שהן הופכות להיות למה שהבן זוג שלהם רוצה.
את שלושת המילים שכל כך רציתי לשמוע, לא יכולתי להוציא מפי,
ונטשת את חדרי, פגוע ונכלם.
לא דיברנו כבר הרבה זמן, הידידות הזאת כל כך חסרה לי…
ורק עכשיו הבנתי שלא אכפת לי מכלום, אני רוצה להתמסר אליך, אני רוצה שתחייה אותי ותכניס צבע לחיי.

אז….
האם תוכל לאהוב אותי שוב?