?Can I Hold You || פרק שלישי ||

לפעמים היא עוד חשבה על זה.
על כמה שזה אירוני.
מכל השמות בעולם, הוריה בחרו בשבילה את השם הכי לא הגיוני וקשור עבורה.
תום.
תום זה תמימות, תום זה נאיביות. טוהר.
והיא?
היא בהחלט לא עונה על אף אחד מהקריטריונים.
אפשר לומר על תום הכל, היא דיכאונית, מוזרה ודי פריקית.
היא מרבה להתחרפן מהר, וקשה לה לשלוט בעצמה.
אך בדבר אחד היא בטוחה.
תום היא בהחלט לא תמימה, נאיבית.

אך ככל שהתעמקה במשמעות שמה,
היא החלה להבין.
ובכן, היא הייתה כזאת עד לפני שנתיים.
היא הייתה טהורה, חייכנית, תמימה.
אך מאז אותו מקרה שריסק את ליבה התמימות חלפה לה,
והשתנתה בתוקפנות.
היא השתנתה.

אך מלבד תמימות וטוהר,
היה לתום עוד משמעות.
עצם המחשבה על כך עשתה בה בחילה.
תום זה סיום. תום זה קץ.
תום זה סוף.

"תום!" צעקה חדה הבליחה את השקט שנוצר במוחה.
היא התנערה, מושכת את ראשה מעלה, מגלה שהשיעור נגמר, הכיתה ריקה.
היא נותרה לבד, יחד עם המורה.

צעדיה הנוקשים קרבו לעברה, ותום הזקפה בהפגנתיות.
"כבר הרבה זמן שאני רוצה לדבר איתך". היא פתחה, מתיישבת בזהירות לצידה.
תום הנהנה לעברה בשקט, מחכה .
"אני לא יודעת אם את מודעת לכך, אבל כבר זמן רב שבית הספר וההנהלה בפרט מנהלים ישיבות עלייך, ועל מצבך". המורה כחכחה.
"מקסים, אף אחד לא חשב להזמין אותי למסיבה?" תום לחחה שפתיים בעייפות.
המורה בתגובה נעצה בה מבט זועף.
"המצב שלך לא מזהיר, יקירתי. ואנחנו, בית ספר ´אביבים´ – השואף למצוינות, לא יכול להרשות לעצמנו תלמידים ביינונים.. אם את מבינה למה אני מתכוונת.." היא דיברה ברצף.
"כלומר, בית הספר מתכוון להעיף אותי מכאן?" היא רצתה להיות בטוחה.
"ובכן, הכיוון הזה בהחלט עלה.." עיניה של המורה זגגו.
"אך בסופו של דבר הוחלט לתת לך הזדמנות אחרונה". היא אמרה לבסוף.
"את יודעת הרי איך בית הספר דואג לתלמידים היקרים שלו". היא הוסיפה במהירות בטון אצילי.
"ובכן, תודה. אני חושבת". תום מלמלה, והחלה להתרומם.
"לא לא, יקירה. עוד לא סיימנו, ובכן, יש תנאי. הספקת להכיר את מר עידן כרמל המקסים שהצטרף היום לבית הספר?" המורה חייכה בעונג.
"כמובן, איך אפשר שלא". תום גלגלה עיניים בעצבים.
"ובכן, כחלק מהשתלבות שלו בכיתה ובבית הספר, הוא ייקח אותך תחת חסותו ויעזור לך להשלים את החומר ולשפר את ציונייך". המורה חייכה בצביעות פעם נוספת.
"לא לא, זה לא יכול להיות. ומה אם אני אתנגד לכך?" תום התקוממה.
"ובכן, זה התנאי לכך שתשארי, אם תתנגדי – בית הספר ינקוט בצעדים חמורים, הכוללים גם בן היתר להעביר אותך בית ספר". היא חייכה פעם אחרונה, וחמקה מבעד לדלת החומה, לפני שתספיק לשמוע את מטר הקללות שתום התכוונה להטיח בה.

לפחות אם הוא היה שוכח.
אז אולי הייתה לה טיפת נחמה.
כשהוא זוכר, כשהוא יודע שזאת הייתה אז היא במסיבה,
זאת שבלי למצמץ השפיל בכזאת פשטות ומהירות,
היא לא הייתה מתייסרת כלכך.
אך זה פשוט חסר הגיון.
איך תוכל לתת לו להרגיש זאת שוב, שהיא הקטנה והמושפלת,
שהוא זה שצריך ללמד אותה.

"תום דנר, נא לגשת לחדר המנהל". הכריזה רעמה.
היא התרוממה, בועטת בכיסא שלצידה, מתנשפת ארוכות כשקול החבטה שלו הכה באוזניה.
"מה עשיתי הפעם?" היא צרחה לעצמה.
איש לא שמע.

היא פתחה את הדלת בתנופה זועמת, נכנסת בצעד עצבני ובוטח לחדר שהפך לבית שני בעבורה,
מרוב הפעמים שנאלצה ל´בלות´ בו.
"ובכן..שלום לך שוב, תום". המנהל כחכח, הוא היה נבוך מעט.
היא הסיקה שהוא לא לבד.
היא הרימה את עינייה, פוגשת בנער שרק ממבט קצר הצליח לגרום לה לאבד עשתונות,
ובו בעת להחסיר פעימה.