Bridge to her heart-פרק 3

שיניתי את השם של אנתוני לג׳סטין
פרק 3- משלוח
האולמות היו כל כך שקטים שקלאו יכלה לשמוע את הרעש של הצעדים שהיא עשתה. צעדיה הדהדו במסדרון, והגיעו אל אזניה בעודה צועדת עם מטרה, אבל בלי יעד. היא ידעה שזאת טעות להבריז משיעורים. הציונים שלה היו בסכנה, והעתיד שלה היה תלוי בזה. אבל קלאו לא מצאה שום דבר כיף בבית הספר.
למרות שהיא אהבה ספרות והיסטוריה, אבל היא כל הזמן הייתה מסוקרנת ממקצועות כמו, מתמטיקה ומדעים, שהותירו אותה המומה ונסערת.
קלאו השעינה את כל כובד משקלה על דלתות המתכת הכבדות, כשסוף סוף הצליחה לפתוח אותן, יצאה לחצר בית הספר. ספסלים ושולחנות אוכל היו מפוזרים שמה, לילדים שרצו לאכול בחוץ. עצים מוצלים בכל פינה , הרוח מעיפה את העלים ויוצרת רשרוש נעים, וגם מלטפת את הפנים. זה המקום היחיד שקלאו מרגישה בו בנוח בבית הספר. היא התחילה ללכת במורד שביל האבנים המפותל שהוביל לפינה המוקדשת לזכרונם של הבעלים הקודמים של בית הספר, ונגמר באיזור אחר של החצר. בחלק החלק בצבע ברונז׳ה שנוקתה כל יום, היא נעצרה מכיוון שהריחה משהו. אפה תפס את הריח שלו ברוח. קלאו מתחה את צווארה ועקבה אחר הריח המוכר של העשן.
עשן סיגריה.
ואכו, ישוב מתחת עץ, כשעיפרון בידו והמחברת שלו בחיקו, היא מצאה את ג׳סטין.
למה אני תמיד נתקלת בו? שאלה את עצמה ומיששה בעצבנות את רצועת התיק שלה.
״את יכולה לשבת״ אמר לפתע ג׳סטין, וקלאו קפצה בהפתעה, ״את ממלא לא מתכוונת להסתלק.״
קלאו העבירה משקל מרגל לרגל בזמן שג׳סטין כיבה את הסיגריה שלו, וקבר אותה באדמה. לאחר ויכוח סוער בראשה של קלאו, היא התקרבה אליו והוא ישב נינוח, רפוי, וחסר דאגות. היא התישבה מהוססת מולו אך הוא נשאר מרוחק. טבעותיו נוצצות באור.
״מה אתה מצייר הפעם?״ היא שאלה בעודה מוציאה את הפנקס שלה ומניחה אותו בחיקה. ג׳סטין הרים אליה את מבטו, אך הפעם הוא לא הראה לה, הוא רק גיחך.
״הוו בחייך, למה אתה לא יכול להראות לי?״ שאלה שוכחת מהפינקס שלה ונישענת מעט קדימה, לעברו.
״אמן לא חייב לחשוף את העבודה שלו אם הוא לא רוצה.״ אמר בפשטות וסובב את העיפרון כדי למחוק משהו, ואז חזר לצייר.
קלאו קימטה את מצחה, ״נו, טוב, זה בסדר, אני לגמרי מבינה למה אתה מתכוון.״ אמרה וקיפלה את רגליה מולה, והשכינה עליהן את הפנקס. היא מצאה את עצמה משרבטת דברים על אנתוני. איך הוא התנהג, איך הוא נראה ואיך הוא מגיב לעולם הסובב אותו. היא תהתה אם תוכל לבסס את הדמות שלו באחד הרומנים שרצתה לכתוב.
״את כותבת,״ אמר ג׳סטין כיודע כל, וגרם לקלאו להציץ עליו מעל לברכיה.
״כן.״ היא אמרה בפשטות, שמה לב רק עכשיו, לפירסינג שיש באוזנו.
״על מה?״
קלאו הרימה גבה והסתכל על האדם שפתאום החליט לשאול כל כך הרבה שאלות. הוא לא סיפר לה מה הוא מצייר, למה שהיא תספר לו מה היא כותבת?
סופר אף פעם לא חושב את הטיוטה שלו,לפני שהוא מראה את הסיפור המלא.״ היא ענתה במהירות, מרכינה את ראשה מאחורי הדפים המלאים של פנקסה. היא יכלה לשמוע את ג׳סטין מצחקק צחוק קליל לעצמו. הקול שיצא מפי האדם הקשוח שישב מולה נשמע זר.
״אאוץ׳״ הוא מלמל.

~*~

השקיות שקלאו החזיקה הזכירו לה שהיא יכלה להביא יותר היום.
היא עבדה בחנות הספרים של נעמי שלושה ימים בשבוע והיום לא היה אחד מהם, אז במקום לעבוד היא לקחה עשרים ושניים דולרים והלכה למכולת.
הקול של שקיות הפלסטיק עורר את האנשים כשקלאו התקרבה לגשר, צל מנחם עטף אותה. ״משלוח, משלוח!״ היא קראה בשמחה, קולה נשמע כמו פעמוני רוח בסתיו.
חבריה חסרי הבית, מתחו את צוואריהם מהשמיכות הקרועות ששכבו עליהם, כדי לראות מה ליאו הקטנה קנתה הפעם. ״שמיכה לקרלה, ומיץ תפוזים לטומי החולה,״ היא מסרה את הדברים אליהם והם חייכו אליה בחום. קלרה היתה בת עשרים ואחד, בצער רב זונה לשעבר, וטוני היה אחיה הקטן של קלרה שהיה רק בן אחד עשרה. ״שתי פחיות של אפונה לגברת טסה, ולך ניק, איטריות שיכולות להתבשל מהר בסיר שלך.״ גברת טסה היתה אישה מפוארת לשעבר שלא הייתה רגילה לסגנון החיים של חסרי הבית, אך היא העריכה את המתנה של קלאו. ריק חייך במבוכה לקלאו, כולם ידעו שהוא היחיד שיש בבעלותו סיר. ״יש לי בישבילך חפיסת שוקולד טיה הקטנה, הו ושק דגים…״ קלאו הביטה מעבר לקבוצה שהתאספה סביבה כדי לראות את הזקן הכפוף שתמיד אהב דגים, הוא החזיר לה מבט. היא חייכה ונתנה לו את השקית, ״בישבילך.״
טיה הקטנה חייך חיוך חסר שניים, ומיהרה לאמא שלה, דרלה קליב. קלאו חיטטה בתיק והוציאה כיכר לחם וקצת בולוניה, ״הנה דרלה, לך ולטיה הקטנה.״ האישה האדיבה חייכה וטיפסה עם טיה במדרון התלול, לאוהל שלהם.
״הנה, זה בישבילך, ראלף,״ היא אמרה והושיטה לאיש בן החמישים ושתיים חבילת קרקרים, והוא חייך בחמימות. ״הנה מרלה, מגיע לך את זה.״ אמרה ומסרה לילדה את דובוני הגומי שהיא הכי אוהבת.
״ומרפי״ היא אמרה לבסוף כשראתה אותו יוצא מהצללים. ״הנה, ההתמכרות האולטימטיבית שלך, רביולי.״
״ מרפי, אני נהנית לקנות לכם, חוץ מזה אתם יודעים אני חוסכת כל יום שני דולרים, מאז שהתחלתי לעבוד בחנות הספרים, ׳יום אחד׳.״
הוא משך בכתפיו והיסס אם לקחת אוכל מקלאו. ״קח את זה מרפי, אתה יודע שאתה רוצה.״
מרפי לבסוף לקח את השקית וחיבק אותה חיבוק קצר לפני שטיפס בשיפוע. ״אה, ואני ביקרתי במוניטין היום! לחפור ולבחור את מה שמתאים!״ היא צעקה, תפסה את השקית האחרת שהביאה ושפכה את תכולתה. כולם הריעו והחלו לפשפש בדברים.
קלאו לקחה כפפות ישנות וכובע בצבע קרם
לעצמה, היא מצאה גם כמה כלי כתיבה וטי שרט יפה וצמודה.
היא החליטה שהיא צריכה ללכת למרפי ועלתה במדרון. היא הניחה את הכפית החומה הישנה בפתח אוהלו בזמן שהתעורר. היא דילגה לאוהל שלה ולקחה את חתיכת הזכוכית שהיתה לה למראה, שתמיד השאירה לצד האוהל שלה. היא החזיקה מולה את הזכוכית בעוד שמדדה את הכובע בצבע קרם, מתאים בצורה מושלמת. כשהניחה את חתיכת הזכוכית היא זחלה לתוך האוהל, ולפתע חשה עייפות, למרות השעה.
היא חשבה על ג׳סטין.
היא חשבה על מרפי.
היא חשבה על החיים.