Blue Eyes- פרק 8 תגיבו

זה היה לויד.
אוףףף לא רוצה לשמוע אותו!
סיננתי.
לא רוצה לשמוע את הקול שלו שיזכיר לי את מה שאמר לי…
הטלפון צלצל שנית ורציתי לזרוק אותו דרך חלון וחשבתי שזה לויד ופשוט עניתי והוצאתי את כל העצבים על הטלפון:
״מה?! מה אתה כבר יכול לרצות?!״ צעקתי עליו בכל הכוח
״קייט הכל בסדר?״ קול שונה דיבר אלי מהצד השני שהוא הרבה יותר שונה מלויד והוא נשמע די מבוהל..
טוב אין חוכמה ממש צעקתי עליו..
״מי זה?״ הקול שלי נרגע
״סיימון. קייט הכול בסדר?״
״כן אני בדרך ביי…״
״ביי…״
כול כך התעצבנתי שהרגשתי את הגוף שלי מתחמם.
למה אני חושבת עליו אפילו?!
אחרי שהגעתי לבית של סיימון יותר נכון ביניין עליתי במעלית לקומה השמינית.
כשהייתי שם ראיתי בחור צעיר קצת יותר מבוגר ממני בעל שיער חום ערמונים ועיניים ירוקות בהירות משולבות עם אפור.
הוא היה חתיך אבל לא הטיפוס שלי..
ראיתי בזווית העיין שהוא הסתכל עלי במבט חודר ומוזר…
ולפני שהגענו לקומה 8 הוא נתן לי פתק ביד ולחש משהו לא מובן..
דחפתי את הפתק לתוך התיק הקטן שלי ששם נמצא רק הפלאפון שלי שכמעט ניפצתי מרוב עצבים.
נכנסתי לדירה של סיימון שקיבל אותי בברכה למרות שממש צעקתי עליו…
אני אף פעם לא צעקתי עליו אפילו שממש כעסתי עליו.
נכנסתי לדירה שלו באי נוחות ואישתו החייכנית באה לברך אותי.
״קיטי כמה זמן לא ראיתי אותך!״ היא אמרה וחיבקה אותי חיבוק חם
״תודה אנג׳י טוב לראות אותך….״
אמרתי בחיוך כול כך מזויף בחוסר הנוחות שלא עזבה אותי.
ראיתי את שני הבנות החמודות של סיימון רצות אלי שמחות.
ג׳ולי בת ה-10 ודניאל בת ה-7
הן נראו כול כך מתוקות עם שיערן הבלונדיני שקיבלו מאנג׳י ועיניהן הירוקות שקיבלו מסיימון.
שיגדלו הן יהיו ממש יפות…
חיבקתי את שתיהן והרגשתי את הידיים הקטנות של דניאל עוברות לי בשיער.
״בואו בנות צריך לאכול!״ אנג׳י קראה לנו.
התיישבנו ליד השולחן והם דיברו על דברים של משפחה וכו׳…
דיברנו קצת על עבודה ואנג׳י התעצבנה באופן מצחיק ופשוט לקחה מפית ותקעה אותו בפה של סיימון!
התחלתי לצחוק ולא יכולתי להתאפק שלא!
״לא מדברים על עבודה בזמן הארוחה!״ אנג׳י אמרה ברוגע עם חיוך כובש.
״טוב…״ סיימון חייך אליה ונשק לה ללחי.
״אוווווו….״ אני והבנות אמרנו.
״אז זוהי אהבת אמת…״ אמרתי בחיוך מתוק
״אהבת אמת תמיד הייתה קיימת פשוט יש את לא רואה אותה…״ סיימון אמר בכוונה. ידעתי שהוא התכוונן ללויד..
״מצחיק…. אני לא רוצה ולא מעוניינת לראות אותה….״
״איך הוא נראה?״ דניאל אמרה בקול תמים
״מי?״ שאלתי כאילו אני לא יודעת
״החבר שלך.״ דניאל אמרה מילה כול כך רצינית בכול כך הרבה אדישות
״סיימון למה אתה ממלא את הראש של הילדה בשטויות?!״
״זה לא שטויות זאת האמת!״
״סיימון תרד ממנה!״ אנג׳י הרגיעה אותו לפני שהתעצבנתי מול הבנות.
היא לקחה אותי למרפסת שם ישבנו על כיסא ושולחן שותות יין (אלכוהול)
בזמן שסיימון השכיב את הבנות לישון.
״קיטי אני רוצה להיות איתך כנה… אני רק רוצה לעזור לך.״
״במה?״
״קייט יש לך מישהו בחיים?״ המשפט הזה גרם ללב שלי לקפוץ מהחזה לתחתונים וחזרה לחזה. לא מרוב האירוניה אלא דווקא הפתעה. למה שתשאל את זה?
״אנג׳י…״ נאנחתי
״קיטי כן או לא?״
״לא.״
״אולי מהצד שלך אבל אני יודעת שלויד אוהב אותך..״
״אני יודעת את זה אז מה?! תחדשי לי משהו!״ הרמתי את הטון ולגמתי מהיין הצורם בגרוני.
״שאת מבולבלת וכועסת כי את חושבת עליו כל הזמן כשאת יודעת שאת לא רוצה… אבל איכשהוא זה מרגיש נכון?״ היא אמרה וזה נשמע מניסיון.
״זה קרה לך.״ קבעתי עובדה.
״לפני שהכרתי את סיימון, היה לי עוד מאהב צעיר שהתנהג כמו לויד.
בחור צעיר שמו ליאם.
הוא אהב אותי מאוד וידעתי שעמוק בפנים, אהבתי אותו וידעתי את זה רק אחרי שידעתי שהוא נוסע למדינה אחרת כי הוא קיבל הצעת עבודה חדשה.״
״אם ליאם היה פה את היית מרגישה אותו דבר כמו פעם?״
״אני בעצמי לא יודעת.
אני אוהבת את סיימון אבל כבר שחכתי את המראה שלו… קייט זה כבר מאוחר… אני נשואה עם ילדים.. זה נגמר בשבילי אבל לא בשבילך…
את בת 23 את צעירה…
לכי תגשימי את החיים שלך…״
״אני עצבנית עליו הוא הסתיר משהו מאחורי הגב שלי…״
״משהו חשוב?״
״מאוד!״
״תקחי את הזמן בסוף את תגיעי להחלטה הנכונה….״
״תודה על הכול אנג׳י…״
״אין בעייה תקחי את המספר שלי אם תרצי להתקשר את מוזמנת..״
לקחתי ממנה את המספר והגעתי הביצה מותשת ונזכרתי בפתקון שהבחור הצעיר דחף לידי.
פתחתי את הפתק המקומט וראיתי בכתב עקום וחודרני:
אם את רוצה לדעת מה קורה,
תבואי לחדר צילום בשלוש.