Blue Eyes- פרק 6 (יש בכלל קוראים?!)

הלב שלי פועם כל כך חזק שאני חושבת שאני עומדת להקיא אותו..
אד (מר סטנלי) סימן לי עם האצבע לבוא איתו.
קמתי לאט לאט מהססת אם לבוא או לא..
בסופו של דבר קמתי וניסיתי לנשום עמוק ככול האפשר וכמה שיותר בשקט כדי שלא יחשבו שהשתגעתי..
כי זה יראה די מוזר…
סיימון מסתכל אלי במבט של ׳תרגעי׳
ואני מסמנת לו ׳מתחרפנת!׳ עם הידיים פורעת את שיערי.
חלפתי על פניו וסידרתי אותו שוב.
הוא פתח לי את דלת המשרד שלו שהיה כפול בגודלו משלי ועל הדלת בלוחית קצת פחות מבריקה ומרשימה משלי כתוב :
____________________
| מנכ״ל חברה |
| אד סטנלי. |
|___________________|

הוא סימן לי להתיישב על הכיסא וסגר את הדלת.
התיישבתי וכך גם הוא.
הוא נשם עמוק והתחיל לומר:
״קייט זה לא קל לי להגיד את זה..
אבל צריך לעשות מה שצריך לעשות..״ הוא אמר נאנח אבל איכשהוא משהו פה לא הסתדר לי…
משהו בהבעת פנים שלו לא נראה טבעי.. לא יודעת מה..
אבל ניגש לעניין ואני אומר לכם שאני פשוט הוצאתי החוצה את מה שחשבתי:
״אני יודעת אד.. אני אפנה את המשרד ובעוד שעה אני מחוץ לבניין… לפי הנוהל..״ נאנחתי והתחלתי לקום מהכיסא אבל אד עצר אותי:
״קייט את לא מפוטרת את כמעט…״
הוא אמר מהסס באופן מוזר
״מה זה כמעט? יש מפוטרת או לא..
אני מפוטרת או מועסקת?״
״את עדיין סגנית אבל המשרה שלך בסיכון…״
״למה?״ התיישבתי בנינוחות על הכיסא למרות שהייתי בלחץ
״אני ראיתי את הבחור הבלונדיני שהביא לך פרחים באותו היום.. מה שמו?״
הוא בהה באוויר
״לויד?״
״כן לויד!, אני קצת מודאג לגבי יעילות העבודה שלך בסביבתו…״
״מה? אד תיגש לעניין…״ זירזתי אותו כי בעיקרון רק רציתי להבין מה לעזאזל הוא כבר רצה ממני?
״קייט מה לימדתי אותך ביום הראשון לעבודה?״
״לא.. לא..חר?״ היססתי לומר
״לא זה! אהבה ועבודה הם דברים נפרדים שיש בהם בחירה. או זה או זה… כאת לקחת את המשרה את בחרת עבודה על פני אהבה ולכן אני לא מאשר שהלויד הזה יראה בקומה הזאת!״ הוא הרים מעט את קולו
״אין ביני ובין לויד כלום…״
״קייט את אשת עסקים טובה אבל שקרנית מאוד גרועה.. לא משנה…
מה שמשנה זה שאת תתרכזי בעבודה שלך או שלא תהיה לך כזאת וגם לבלונדי לא יהיה! ורק אז תעשו מה שאתם רוצים!״ הוא קם מכיסאו ואיים עלי
״זה איום שאני מריחה?״ אמרתי בטון מאיים ומבט חודרני
״חוש ריח מצוין..״ הוא לגלג
״גם אם לויד ימשיך לבוא, הוא לא עובד כאן, לא תוכל לעשות כלום!״
״כן אני כן, הוא עובד אצל אח שלי, אז או שתתחילי להתאפס על עצמך או שתשאי בתוצאות של המעשים שלך.״ אמר וסימן לי ללכת.
אני הלכתי קצת חיוורת במסדרון וסיימון קם עוצר אותי ואומר לי:
״את צריכה הפסקה בואי…״ הוא אומר לי נכנס למשרדי מביא לי את התיק ונועל את דלת המשרד ומוציא אותי מהבניין.
תוך כדי שאנחנו במעלית יורדים למטה אני שואלת אותו במבוכה:
״אתה שמעת את זה?״
״איך לא יכולתי? נדמתי לזכוכית ממש חזק יחסית למשהו כל כך גדול ומרשים הוא לא מדבר חזק כול כך..״
דבריו הצחיקו אותי והעלו בי חיוך שלא יכולתי לעצור.
״מה זה?!״ הוא אומר לי מרים את פניו אלי מופתע.
״מה?״ אמרתי עדיין מחייכת חיוך קל ועם הגבה מורמת
״זה!״ הוא הצביע על החיוך שלי והבעתו הרצינית הייתה סרקסטית
צחקקתי והוא איתי ואז הוא שבר את הרגע ואמר:
״את יודעת קייט אני לא אשכח את היום הראשון שלך בעבודה, שבאת עם הג׳ינס השחור והחולצה הורודה אוי אני בחיים לא אשכח את זה…״
הוא צחק
״ומאז היה לי לקח לחיים:
לא-לבוא-עם-ו-ר-ו-ד-לעבודה-!
כי אז אני אראה כמו מטומטמת שלא יודעת כלום מהחיים משלה…״
״אוי נו באמת את היית נראית חמודה!״ סיימון אמר בקול של ילד ופרע את שיערי
״הייתי נראית כמו ילדה!״
״את באמת ילדה את כולה בת 23..״
״ואתה זקן!״
״אני בן 40!״
״נו?!״
״מאוד מצחיק…״ הוא גיכך
יצאנו מהמעלית ולצערי היום הזה פשוט הולך לי מצוין ונחשו את מי ראיתי בכניסה לבניין?
את לויד מחפש אותי…