Blue Eyes- פרק 3

מה לעזאזל?!
איך הוא ידע שאני עובדת פה?!
מה אני עושה?!
אממ…….
״סיימון תדחה אותו״
״מה למה?״
״שמעת אותי! תדחה אותו!״ אמרתי בלחץ…
״נו טוב…״
בדרך כלל שאני דוחה משהו סיימון אומר לבן אדם שאני עסוקה או משו כזה…
״קייטי הוא הלך…״
״פיוו! תודה לאל…״
״אבל הוא השאיר לך משהו..״
״מה?״
סיימון נכנס עם זר פרחים אדומים ורודים לבנים יפייפה לטעמי ומצורף פתק.
״יש למישהי מאהב…״ סיימון אמר עם הגבות… (למי שמבינה חח:)
״שתוק הוא כלום…״
״זה כלום? אני גם רוצה כלום!״
״שו שו!!״ גירשתי אותו.
הנחתי את הזר באגרטל שהיה לי בארון ושמתי אותו לצד השולחן אבל לא בפינה שלא ייפול…
הייתי מסוקרנת… מה כתוב בפתק?
פתחתי אותו והיה כתוב בכתב מעוגל ומחובר:
קפה בהזדמנות? אולי היום? לויד
Coffee By A Chance?
Maybe Today?
Lloyd
הייתי צריכה לצפות את זה…
תכונה משותפת לי וללויד… שנינו עקשנים.. מאוד!
חייכתי לדקה אבל מחקתי אותו כשהבנתי שאני מחייכת בגללו..
אני אפילו לא אוהבת קפה… יש לזה סתם טעם מגעיל..
אוף….
אוי שיט! הטלפון מצלצל וזה בטוח לויד! הוא יודע שניפנפתי אותו…
הוא מכיר אותי יותר מידי…
כל כך לא רציתי לענות אבל לא הרגשתי נעים… נו על החיים ועל המוות…
״הלו?…״ העמדתי פנים שאני לא יודעת מי זה
״קייט זה אני לויד..״
״היי לויד משהו דחוף?״ העמדתי פני עסוקה
״אממ לא כול כך.. פשוט אם תוכלי תבואי לסטארבקס בשתיים…״
״נראה כבר ביי לויד.״ אמרתי בקרירות
״ביי קיט..״
ניתקתי. לא יכולתי להפסיק לחשוב עליו..
ברבע לשתיים יצאתי מהמשרד לסטארבקס. נכנסתי לסניף ואני רואה לויד בשולחן צדדי קורא לי.
אני באה ומתיישבת.
״קיבלת את השי הצנוע?״
״אתה קורא לזר פרחים גדול שי ׳צנוע׳?״
״אפשר להגיד.. כן…״
״אתה כל כך לא רציני..״
״כן אני כן״ אמר בפרצוף רציני וצחק
המלצרית הגיעה.
כמובן כשראתה את לויד היא עשתה לו עיניים ומשכה את החולצה טיפה למטה (למי שמבינה)
״מה תרצה?״ אמרה בקול פלרטטני
״קפה רגיל..״
המלצרית הלכה אפילו בלי לשאול אותי.. חצופה.
״היי היא לא שאלה אותך.. רגע אני אקרא לה..״
״לא צריך אני כבר אכלתי ושתתי.. באתי רק בגלל שהתעקשת…״
״בטוח?״ הרים לי גבה
״כן אל תגזים שתוק!״
המלצרית הגיעה עם הקפה ולידו כפית ושוקולד עטוף במשהו שנראה לא כעטיפה מקורית של חברה אלא של פתק כנראה שלה.
לויד התחיל לשתות את הקפה והתעלם מהשוקולד.
״איך אתה שותה את זה? איכססס גועל נפש יא מגעיל!!״
״ממש לא רוצה לנסות?״
״לא תודה אני אוותר על ׳התענוג׳…״
אחרי שלויד גמר את הקפה הוא שילם ויצאנו מהסניף מבלי לשים לב לשוקולד.
בדרך ליציאה שמתי יד על הצוואר של לויד והוצאתי לשון למלצרית הסתומה הזאת.
לא ראיתי את התגובה כי כבר סובבתי את הראש.
״מה זה היה?״ לויד שאל מחוייך
״מה?״
״זה..״ הוא אמר ושם את ידו על הצוואר שלי כמו שאני עשיתי.
״כלום אתה לא תבין זה דברים של בנות…״
״זה בגלל שהמלצרית לא התייחסה אליך ונתנה לי את המספר שלה?״
״מה?! איך ידעת?״ אמרתי מופתעת ומחייכת באותו הזמן.
״תמיד עושים לי את זה… זה קצת מעצבן.. זוכרת מה היה פעם?״
פעם, בקנדה, אני,לויד, והמשפחות שלו היינו מטיילים ברחובות ונכנסים למסעדות ובחורים היו מתחילים איתי! לפעמים חתיכים לפעמים לא…
באיזהוא שלב זה התחיל לעצבן…
אז לויד העמיד פני חבר שלי ושם עלי תמיד את היד שלו או חיבק אותי והפסיק שהבחורים עברו על פנינו.
אבל תמיד הרגשתי שזה היה אמיתי.
״כן אני זוכרת… זה היה נראה כל כך מצחיק! עדיין יש לי תמונה שאמא שלי צילמה לי!״
״באמת איפה?״
״בדירה שלי רוצה לבוא?״
״בכיף…״
נכנסנו למכונית ונסענו לדירה שלי.
(לכול אחד היה רכב משלו)
״דירה ממש יפה… בעיקרון פנטהאוז אז ברור אבל עדיין חח..״
״הנה זה שם אתה יכול להסתכל אני כבר באה העקבים הורגים אותי…״
עליתי לחדר שלי והחלפתי לנעלי בובה וחזרתי למטה.
לויד התבונן התמונות על השולחן בכניסה לדירה.
במסגרת אחת: אני והמשפחה שלי לפני שעזבתי את ישראל
במסגרת שנייה: אני ועדן
במסגרת שלישית: אני ועוד שבע חברות
במסגרת רביעית: אני ואחותי הגדולה
במסגרת חמישית: אני במשרד ביום הראשון בעבודה כשסיימון צילם אותי
במסגרת השישית: אני ולויד כשהייתי בת 14 והוא 15.
״אני זוכר את זה…״ הוא אמר והרים את התמונה
״גם לי יש אותה אבל בדירה שלי..
מי זאת?״ הוא הצביע כל המסגרת הרביעית
״זאת אחותי הגדולה…״
״יש לה חבר?״ הוא צחק
״אאהה לויד! תזהר ממני כן?!״
״נזהר נזהר,..״ מרים ידים ומניח את התמונה במקומה.
״מי זאת?״ מצביע על המסגרת השנייה
״חברה הכי טובה שלי. היא מתחתנת ביוני…״
״שיהיה במזל טוב…״
״אני אגיד לה..״
לויד הניח את המסגרת וישב על הספה.
״בואי שבי…״
התיישבתי וראינו סרט.
אבל אחרי בערך חצי שעה שמתי לב שאני נשענת על הכתף של לויד וידו מונחת באלגנטיות על בספה ואצבעותיו נוגעות בכתפיי.
זזתי כדי שהוא יזיז את היד.
״הכל בסדר?״ הוא שאל
״כן רק לא הרגשתי בנוח…״ קמתי כדי לפתוח את החלון כי באמת הרגשתי לא בנוח.. לא בגלל הסיבה שלויד חושב, אלא בגלל שאני מפחדת שלויד יגרום לי להתאהב בו.
כי זה יכול לקרות.
חזרתי למקום שלי קצת יותר רחוקה מלויד.
אני מקווה שלויד הבין את הרמז.
היה לנו רגע מביך ואז למזלי צלצל הטלפון של לויד.
הוא ענה ניתק אחרי חמש דקות ואמר:
״תקשיבי אני ממש מצטער אבל יש לי משהו דחוף אז אני חייב לטוס יש מקרה חירום בעבודה הבוס קרא לכל העובדים..״ תוך כדי שקם וסידר את החולצה המכופתרת שלו.
״זה בסדר קורה….״
״יאללה בי..״ הוא אמר ומיהר לדלת.
פתאום קלטתי שלויד שכח את הז׳קט שלו.
״לויד הז׳קט שלך!״ קראתי לו אבל זה היה מאוחר מידי כי הוא כבר עזב.
אוף… אני לא יודעת איפה הוא עובד… והוא ממהר אז הוא לא יענה לטלפון שלו…
טוב נו אני אתקשר אליו מחר ואני אחזיר לו את זה כשנפגש…
אבל הייתי בשוק ממה שהיה בתוך הז׳קט…