Blue Eyes-פרק 2

יום העבודה הסתיים ואני בדרך לדירה.
יוצאת מהאוטו והולכת לדירה עם הקלסר השמנמן של הדו״ח השנתי כי כדי שאני אתחיל עכשיו כי גם ככה יש עלי לחץ…
אני פותחת את החוברת הכנה לדו״ח ואז אני נתקלת במישהו וכל הדפים של הדו״ח שעשיתי עד עכשיו נפלו לי והתבלגנו מהסדר!
התקופפתי כדי להרים את הדפים וקול עמוק כנראה של האיש שנתקל בי דיבר אלי:
״אני ממש מצטער… זה נראה הרבה דפים..״
״וואלה באמת?״
״כן דיברתי בטלפון סליחה…״
״טוב זה גם באשמתי כי לא הסתכלתי אז מתנצלת…״
בדיוק באותו הזמן נגענו באותו הדף ואז הרמתי את מבטתי אל גבר בלונדיני שטני, עיניים כחולות, חטוב… בקיצור חתיך… (חחח :))
הוא נראה לי ממש מוכר אבל לא הבנתי אבל אז התחלתי להבין…
״אממ… את ממש מוכרת לי…״
״ואתה ממש לי..״
״אהמ..(גיחגוך בגרון) אני לויד..״ אמר והושיט את ידו אלי בחיוכו הבוהק וגיחוך נשמע משפתיו.
״לויד?״ שאלתי כשהתבהרו לי המחשבות
״כן?״
״אתה במקרה במקור מקנדה?״
״כן… איך את יודעת?״ הוא אמר מבולבל ופחד נשקף בעיניו
״ לויד מילדטון?״
״כן..״
״לויד! זאת אני קייט!״ אמרתי מחייכת ושמחה
״קייט אנדרסון?״ שאל כשעיניו הכחולות נצצו.
״כן! זאת אני!״ אמרתי
הוא חיבק אותי בזרועותיו החמות וצמרמורת עברה בי.
וזכרתי את הפעם שנסעתי לקנדה ופגשתי אותו.
והוא נהיה החבר הכי טוב שלי.
עד שחזרתי לארץ ולאט לאט הפסקנו לדבר בגלל המבחנים והמרחק וזה…
״וואו אני … בשוק ממך…״
״נשארת אותה ילדה שפגשת בקנדה..רק בלי הקוקו…״
״…״ חייכתי אליו
״אז אולי ניפגש מתישהוא לקפה?
אולי עכשיו?״
״הייתי שמחה אבל אני צריכה לעבוד…״ אמרתי ומראה לו את הקלסר השמנמן שלי.
״מחר?״
״מחר.״
״אוקי..״ אמר וגיחך
חייכתי אליו החלפנו טלפונים וחלפתי על פניו והרגשתי הרגשה מצמררת אבל ממש נעימה…
חזרתי הביתה לבניין שלי אבל לא הייתי מרוכזת מספיק כדי לעבוד כי הייתי. בשוק מלויד…
הוא היה נער כעוד פגשתי אותו.
ועכשיו לראות אותו גדל ככה…
פניו העגולות הפכו לבעלי צורה…
פעם כשעוד הייתי כמעט מגיעה אליו, היום אני צריכה להרים את הראש כדי להסתכל לו בפנים!
והוא נשאר אותו ילד נאה שהיה פעם למרות הגיל…
אני רק בת 23 והוא 24…
אולי… לא!
להתרכז!
אסור לי להפגש איתו לעולם!
גם פעם בקנדה אני והוא בילינו מלא והיה לנו משיכה כזאת בזמן שעוד הייתי תמימה ולא הייתי עובדת ומודעת לעולם האמיתי…
ואני יודעת שהוא עדיין נמשך אלי כי אני רואה את זה…
את העיניים הכחולות שלו שתמיד היו עלי וחייך תמיד שאני מדברת גם אם מה שאמרתי לא היה מצחיק…
תמיד ידעתי את זה…
אבל כמו כל בן, הוא לא הודה…
וזה למה זה בעיה… לויד הוא ממש רומנטיקן וזה ממש לא טוב…
אתן בטח שואלות את עצמכן מה המטומטמת עושה נכון?
טוב אני לא מטומטמת אני דואגת לעצמי כי בעולם האמיתי אם לא תדאג לעצמך אף אחד לא יעשה לך את זה!
לויד יסיח אותי מהעבודה (ותאמינו לי אין לי זמן לנשום!) ואז אני אהיה מפוטרת ואז לא יהיה לי שכר דירה ולא מים או חשמל ואז… נו טוב הבנתן… אהבת אמת לא קיימת כי גברים רוצים אישה לפי כסף או מראה או גוף וזה לא לפי אישיות!
כי תכלס, שגבר נכנס לחדר ורואה 2 נשים: אחת יפה ואחת קצת פחות יפה (אני לא משתמשת במילה מכוערת בכוונה… זה לא נעים…)
אז ברור שהוא ילך על היפה ועל הרזה עם הפרצוף היפה…
(אני בתור הכותבת, רציתי לומר שאני לא מאמינה בזה ודברים אלה נכתבו ממחשבות מפרי דימיוני ולא נעשה שום התערבות אישית שלי בדעותיה של הדמות-תודה)
לויד רוצה אותי… אני פשוט לא רוצה אותו.. אבל אני ממש מפחדת לומר לו את זה… זה יהרוס לנו את החברות..
יש לי נסיך מהחלומות ואני לא רוצה אותו… אחח… אני קשה…
יום למחרת הייתי במשרד ואז לפתע סיימון דיבר אלי דרך הטלפון (אתן מכירות את המזכירונים? שיש טלפונים במשרדים ומזכירים מבחוץ יכולים להגיד לך משהו מבלי להכנס לחדר? זה הדבר זה…)
״קייטי יש לך אורח..״
״מי זה?״
״מישהו שטוען להיות לויד.״