Big Girls dont Cry – פרק 1

"לפעמים בלילות, אני נזכרת באותו יום.
היום שגרם לחיים שלי לקבל משמעות אחרת, איך אפשר לשכוח יום כזה?
אני גם לא רוצה לשכוח, אלו הזיכרונות המתוקים שלי מימנו,הזיכרונות שלעולם לא יעלמו.
אני מנסה לא לבכות,באמת שאני מנסה.'בנות גדולות לא בוכות' אז אני מאושרת. " -26/12/2019

ה1/9/2014, לא האמנתי שהיום הזה הגיע כלכך מהר. זה היה היום הראשון של כיתה י"א.
התעוררתי במצב רוח טוב במיוחד.
לבשתי את החולצה האהובה עלי ואת הג'ינס שאמא שלי קנתה לי כמה שבועות לפני שברחה מהארץ. ירדתי למטע ושם ראיתי את אד. אד היה "החבר" שלי, כלומר לא באמת אהבתי אותו. הוא פשוט היה בחור שאבי הכריח אותי לצאת איתו.
"את רוצה שאני יסיע אותך מותק,?" הוא שאל אותי כשאר ידע שהתשובה שלי תהיה כן.
נכנסו לאוטו היוקרתי שלו, הוא נעל את הדלתות והתחיל לנסוע במהירות של 180 קמ"ש.
"תעצור משוגע! אתה רוצה שנמות?" צעקתי לו, וניסיתי להאט את הרכב.
"תשתקי" הוא צעק ונתן לי מכה חזקה בראש.
לאחר כמה דקות מצאתי את עצמי שוכבת על המיטה בחדרו.
"אני מצטער שפגעתי בך. הייתי מאוד עצבני" הוא אמר ונתן לי נשיקה שהייתה מאוד קרובה לשפתיים שלי.
"למה לא לקחתה אותי לבית הספר?" שאלתי אותו בחוצפנות.
"אבא שלך הסכים לי לתת לך יום חופש " הוא ענה לי.
התעצבנתי עליו נורא אך פחדתי לדבר. אני מכירה את אד, הוא מסוגל אפילו לדקור אותי!
אד נשכב לידי במיטה, הוא שם את היד שלו על הבטן שלי.
הוא העלה את היד לעט לעט וניסה להוריד לי את החולצה. הרגשתי כלכך רע. לא רציתי את זה אבל פחדתי לומר לו להפסיק.
הוא התחיל להגזים, הוא היה מאוד קרוב להוריד לי את החולצה ולנשק אותי.
" תעצור! " צעקתי לו,
אני לא יודעת מאיכן בא לי האומץ להוציא מילה מפה, אבל אני בטוחה שזה היה לטובתי בלבד.
אלו היו כמה שניות של שתיקה.
הרגשתי כאילו הוא עומד לפגוע בי,לא היה לי דבר לעשות מלבד לשקר.
"אני אוהבת אותך אד, אבל לא עכשיו…" אמרתי לו ויצאתי מביתו במהירות.
הגעתי הביתה אך לא נכנסתי לדירה שלי. לא רציתי להיכנס כי פחדתי שאבי יגלה שאני לא אם אד.
ישבתי בדלת של הכניסה לביתי ופשוט בכיתי.
לפתע, יצאו מהמעלית שני אנשים מבוגרים. הם הרזיקו המון קרטונים וקופסאות,
"ילדה, את יכולה בבקשה לעזור לנו?" הם שאלו אותי.
"ברור, אגב קוראים לי אמה " עניתי להם ועזרתי להם לסחוב את כל הקופסאות.
הם אמרו לי שהם עוברים לגור כאן, ממש דלת לידנו!
בנוסף לזה, הם הזמינו אותי לכוס קפה.
נכנסתי אליהם הביתה ושתיתי את ההקפה שהם הכינו לי. "תודה, הוא מאוד טעים" אמרתי להם בנימוס.
לפתע, נכנס לדירה ילד גבוה. הוא היה לבוש בבגדים שחורים והוא הרזיק סקייטבורד ביד,
"סליחה שאיחרתי אמא " הוא אמר. ולכן הבנתי שהוא הבן שלהם.
הוא התיישב לידי ואמר" היי, אני אדם"
הסתכלתי בעניים הכחולות והמבריקות שלו ועניתי "הי אדם, אני אמה.".
אמא שלו חייכה אלינו ואמרה "אדם, למה שלא תיקח אותה לחדר שלך ותכירו?"
"בסדר אמא בסדר" הוא ענה לה בקול חלש ומבויש.
הלכנו לחדר שלו והוא שם לב שהפנים שלי היו קצת אדומות מאז שבכיתי.
"אמה, למה בכית" הוא שאל אותי.
"זה סיפור ארוך אדם"
"יש לי זמן" הוא אמר לי וחייך.
"בוא נשאיר את זה לאחר כך, בנתיים ספר לי על עצמך."
"קוראים לי אדם. עברנו לכאן מסיבות אישיות וממחר אני ילמד בבית ספר רוטשילד לאומניות."
"אני לא מאמינה, סוף סוף יהיה לי לפחות חבר אחד אמיתי בבית ספר המחורבן הזה" עניתי לו בהתרגשות רבה.
"מה עוד לא סיפרתי על עצמי? אני בן 17,אתמול היה לי יום הולדת"
"אתמול????אנחנו חייבים לחגוג לך!" אמרתי לו ומשכתי אותו לעבר היציאה של דירתו.
"לאן אנחנו הולכים?" הוא שאל אותי בהתרגשות.
עצמתי לו את העניים אם הידיים והובלתי אותו לעבר המסעדה שהייתה לנו מתחת לבניין.
"מוכן להפתעה? 3…2…1!" והזזתי את הידיים שלי מהעניים שלו.
"סליחה שהמקום לא הכי מפואר, זה המסעדה שאימי תמיד הייתה לוקחת אותי אליה" "תגידי השתגעת? זה נראה המקום הכי מגניב בעיר !" הוא ענה לי בחיוך רחב.
"יש לי כמה שקלים בכיס, את חושבת ש20 שקל יספיקו?" הוא שאל אותי בביישנות.
"מצחיק שכמותך. אתה לא הולך לשלם אפילו שקל! אתה ילד יום הולדת, במסעדה הזאת נותנים מנות חינם לילדי יום הולדת."
התיישבנו בשולחן והמלצר הביא לנו עוגת יום הולדת גדולה אם 18 נרות.
"תבקש משאלה ותכבה את הנרות" לחשתי לו באוזן.
"ביקשתי. שנתחיל לאכול?" הוא אמר לי וחייך את החיוך הרחב והמקסים שלו.
"הגיע הזמן שתספרי על עצמך, את לא חושבת?"
"טוב אם אתה מתעקש. קוראים לי אמה, אני לומדת איתך בבית ספר, אני בכיתה י"א ועוד כחודש אני בת 17. לפני כמה שבועות אמא שלי עזבה את הארץ מסיבות לא ידועות וכרגע אני גרה עם אבא שלי. "
"נשמע מעניין, אבל הדבר שאני הכי רוצה לדעת הוא למה בכית מקודם?"
ברגע זה , נכנסתי באמת ללחץ. האם לספר לו את כל מה שאני עוברת?
אבל אולי הוא יחשוב עלי דברים מוזרים, למרות הכל אנחנו מכירים רק שעה וחצי.
"טוב, החלטתי שאני רוצה לספר לך את כל האמת. אבל תבטיח לא לספר לאף אחד" אמרתי לו והתחלתי להצטער על כך שאמרתי לו את זה.
"אני מבטיח את יכולה לסמוך עלי".
התחלתי לספר לו ולפתע הטלפון שלו צלצל.
היה רשום 'הילדה שאני הכי אוהב' ומתחת לשם היה תמונה שלהם מתנשקים.
"אני מצטער אמה, זאת הייתה חברה שלי היא רצתה שאני אפגש איתה עוד חצי שעה"הוא אמר לי.
"זה בסדר אדם, אתה יכול ללכת גם עכשיו" אמרתי לו ובתוך הלב הרגשתי נורא לא בנוח.
"את לא מבינה כמה אני מודה לך על זה! היא זקוקה לי בימים האחרונים בגלל משהוא שקרה לה במשפחה והמרחק שלנו הורס את זה, אז אני צריך לבקר אותה מידי פעם. תודה אמה את חברה מדהימה!" המילים שלו גרמו לי להרגיש כלכך טוב. אולי אני באמת חברה טובה, חשבתי לעצמי.
אדם הלך לחברה שלו ואני עמדתי ללכת הביתה. בדרך הביתה מישהוא משך אותי לפינה כלשהיא. זה היה אד.
" מה קרה מותק, מצאת לעצמך מישהוא חדש? את רוצה שאני יספר לאבא שלך או שאני יטפל בזה בעצמי?" הוא שאל אותי בטון מאיים.
"אד! הוא רק שכן! וחוץ מיזה יש לו חברה." עניתי לו בקול חלש ומבוהל.
אד התעצבן, הוא משך לי בשיער וגרם לי ליפול לאדמה. כשנפלתי הוא בעט בי מאוד חזק. בכל חלקי הגוף. צעקתי לו שיפסיק, אך הוא התעלם ובעט חזק יותר. הרגשתי שהוא פשוט הורג אותי.