Be like snow, beautiful but cold-8

"בכית?" שאל לוקאס כשהתיישבתי לידו, כמה דקות לפני סוף ההפסקה.

"תגיד למה אתה תמיד ישן?" החלפתי נושא.

"תעני לי" האיץ בי.

"תענה לי אתה" החזרתי לו.

הוא נעץ בי את עיניו, זה שיתק אותי.

"אני לא מסוגל לישון בלילה" נאנח.

"סיוטים?" שאלתי.

"בערך" השפיל מבטו.

פתחתי את פי להגיב לו אך הצלצול קטע אותי.

"איך התוכנית מתקדמת" שאלתי את דניאל אחרי השיעור, כשהתקדמנו לכיוון המעגל.

"לא טוב.. לא יודעת איך לפתח איתו שיחה בכלל. בחיים לא דיברנו אבל הוא כזה מעניין"

"מלא בסודות" אמרתי, מזדהה איתו.

"אני שמעתי סודות?" מישל הצטרפה לשיחה ואחריה נגרר ניק.

"לא.. אמרתי יסודות. שמעת שהמורה לכימיה רוצה שנזכור את כל שמות היסודות והשם הכימי שלהם בעל פה??" אמרה דניאל, היא תמיד יודעת מה להגיד.

"באסה לכם" צחק ניק, למזלו הוא מרחיב מקצוע אחר, שמעתי בקולו שהוא היה לחוץ.

"סיפרת לה?" שאל אותי כשדניאל ומישל הלכו ללוקר.

"מה? אה על מישל?" היתממתי, הוא הנהן, "לא". עניתי, "הבטחה זו הבטחה" חייכתי.

"אוהב אותך בסטי שלי" נישק אותי במצח והלך, נשארתי לבד.

"אפשר להתחיל מחדש?" ניגחה קארה מהפינה, אלוהים יודע כמה זמן היא הייתה שם.

משכתי בכתפי.

"חשבתי על מה שאמרת. את צדקת" אמרה וחיכתה שאני אגיד 'אמרתי לך', כשלא עשיתי את זה היא המשיכה, "באמת קינאתי" כיחכחה בגרונה, "אני עדיין מקנאה".

"במה?" ניסיתי להשמע אדישה.

"אני רוצה חברות אמיתיות, כמו שלך. אני רוצה אותך. את זוכרת איך היה בחטיבה? אפשר לחזור לזה!" אמרה כל כך מלאת תקווה, אני לעומת זאת הייתי סקפטית.

"סנואו, אני מבטיחה לך שהשתניתי" אמרה.

"אנשים לא משתנים, הם רק הופכים למי שהם באמת" ציטטתי מישהו, ילד שהיה הידיד הכי טוב שלי, ופגע בי.

"סנואו, תנסי לא להיות דיכי לרגע" היה לי קשה לעשות זאת, המחשבה על אותו ידיד ריחפה עדיין בראשי.

"תראי סנואו, אם זה לא יותר מידי לבקש אני רוצה לנסות להיות חלק מכן, עם קים מישל ודניאל" פלטה לבסוף את כוונתה האמיתית.

"את יודעת לשנייה באמת האמנתי לך שאת מצטערת, אבל בשבילך זה הכל משחק. ומי שמנצח זה מי שהכי מקובל, את מנסה לכרות ברית עם השחקנחם הכי מצליחים וכל פעם עולה בדרגה לא כך? אני מייחלת ליום שבוא תביני שזה לא משחק, זה חיים של אנשים. ואין טעם לשוב להיות חברות רק בשביל סטטוס חברתי, לא מבקשים רשות להיות חברים, פשוט מתנהגים באדיבות ואנשים מתחברים בעצמם בלי מניפולציות". שפכתי את כל מה שאני חושבת, היא ישבה דוממת למספר דקות.

"סנואו אני יודעת שפגעתי בך וזה אנוכי ממני לדבר איתך על זה, על לעבור לחבורה שלכן אחרי שגרמתי לך לעזוב את החבורה שלנו." ראיתי בעינייה כאב, אמיתי.

"אז מה את רוצה ממני?" התנהגתי איך שהיא סיפרה לכולם שאני מתנהגת, כמו כלבה.

"אני רוצה עזרה" הביטה בי, מנסה להבין אם אני אשתף איתה פעולה, הייתי המומה מכדי להשיב, "אני צריכה עזרה בלנסות להסתובב איתכן" אמרה.

"קארה, אם זה נכון, ואת באמת בסך הכל רוצה חברות אמיתית, אני שמחה בשבילך. אבל אני מצטערת, אין מצב שבעולם שאני אעזור לך בעוד מניפולציה משוגעת שתעזור לך לעלות בסולם ההצלחה. אך רק בגלל הספק הקטן שיש לי שאולי את לא משקרת ואת באמת ובתמים מתחרטת, אני לא אפריע לך לנסות. אם תצליחי להתחבר אלינו אז יופי ואם לא אז חבל." ניסיתי לאגור את כל הכיסים שלי בפנים ומנעתי מהם מלפרוץ החוצה בצורת אגרוף בפניה העדינות.

"תודה" חיבקה אותי, לא החזרתי חיבוק.

"טיפ קטן ממני?לא תצליחי להתחבר לבנות עם כל המניפולציות והתוכניות שלך" אמרתי, נזכרת בעבר ואיך שגרמה לי להאמין שהיא לצידי בזמן שרק ריכלה עליי.

"את תראי שאני לא אאכזב אותך, תודה סנואו,  באמת" חייכה חיוך אמיתי והלכה.

מה עשיתי? תהיתי לעצמי ושקעתי במחשבות עד שהצלצול העיר אותי.

שיעור ספרות, עם ניק.

"אז מה את חושבת?" היה כתוב בפתק שהעביר לי ניק.
"בנוגע למה?" שאלתי חזרה.
"מה לעשות עם מישל? סנילית אחת" כתב בשרבוט.
"לדעתי.. זה מסוכן בינתיים לפנות אליה. הרבה לפנייך ניסו להתחיל איתה ולא הצליחו" זה היה נכון, חשוב שהוא ידע את זה בשביל שלא יפגע.
"מזלזלת ביכולות שלי?" כתב, לעזאזל!חבל שאי אפשר לדעת דרך פתקים אן הוא רציני או צוחק.
"פשוט תדע שאלא אם כן אתה לא בטוח במיליון אחוז שאתה מאוהב אז אל תיכנס לזה סתם" השבתי חזרה.
"אני לא יודע כבר מה לחשוב, זה למה אני שואל אותך."
"אני יכולה לפתוח עסק בתור יועצת זוגית" כתבתי לו.
"אל תעופי" החזיר לי.
"סיפרת לעוד מישהו על זה?" שאלתי מעוניינת
"לא" כתב, ואז זרק לי עוד פתק.
"רק לך וללבר הכי טוב שלי."
"שאני אתחיל לקנא?" כתבתי בצחוק.
"בטח, כולם צריכים לקנא בו" כתב.
"למה הם צרחכים לקנא?" שאלתי.
"כי הוא החבר הכי טוב שלי, מי לא היה רוצה להיות במעמד כזה?" כתב בצחוק.
"פיגור שיכלי" רשמתי
"אני יודע מה את,  ומה אני?" כתב
"כמה טימטום כמה" השבתי.
"די תפסיקי לדבר עלייך (;"

"מתי אני אפגוש אותו?" שאלתי את ניק כשארזנו את הדברים בסוף השיעור.

"את מי?" שאל.

"את החבר הכי טוב שלך" גיכחתי.

"בדיוק מדברים על החמור" חייך והסתכל על נקודה מאחוריי, על הדלת.

"אחי תכיר, זאת סנואו" הציג אותי,

"אני.." החל הקול לומר, הסתובבתי לראות אותו.

"לוקאס?"