Be like snow, beautiful but cold-5

"התגעגעתי אלייך" חיבקתי את קים מאחור, כשסוף סוף הגיעה ההפסקה.

"לא הספקתי לספר לך את ד" כיווצה את עיניה, "ד. הוא סטוציונר.. ואני אפילו לא.. אפילו לא התנשקתי" הרכינה את ראשה.

"גם אני לא, אז מה?" חייכתי אליה מנסה לנחמה.

"אנחנו בכיתה י'.. חשבתי שבתיכון הכל יקרה אבל.. אבל כלום" התבאסה.

"יודעת מה," עלה בי רעיון איך לשמח אותה "אם עד סוף השנה אנחנו לא מתנשקות, אנחנו הולכות למסיבה ומנשקות שם את הילד הכי חתיך שנראה. הולך?" הלכנו אל עבר המעגל.

"תעשי את זה בשבילי?" עיניה נצצו.

"בשבילך הכל".

"אומיייגדדד" דניאל קפצה עלי.

"מה ימשוגעת"

"לוקאס דיבר אלייך" התלהבה.

"לא הוא לא?" הייתי מבולבלת

"ראיתי את הפה שלו זז אל תשקרי" הציקה.

"רק אמר לי את שמו".

"תקשיבי, הילד הזה לא מדבר בחיים"

"בסדר אל תתלהבי, הוא שונא אותי"

"אני לא שונא אותך" בא מייקל מאחוריי.

"לא הכל קשור אלייך" עקצתי.

"לא, אבל כל מה שקשור אליי מעניין. שכחתי לרגע שאת יכולה לדבר רק על דברים משעממים" התיישב מולי ב'מעגל'.

גלגלתי עיניים.

"ניקקקקק בוא ינקניק" מייקל לפתע צעק, הם מכירים?

"סאני" חיבק אותי ניק, ככה הוא קורה לי.

"איכס" פלט מייקל, בכונה שאני אשמע.

"מה קורה גבר" ניק התעלם מההערה שלו ונתן לו חיבוק גברי.

"הכל טוב נשמה" הם החלו לדבר.

"מה קורה פה?" לחשה לי מישל, משכתי בכתפי.

מאז המעגל כבר לא היה  יותר רק של ארבעתנו…

"יש לך עיפרון?" שאל לוקאס באחד השיעורים.

"קח" הגשתי לו עם חיוך.

הוא הנהן בראשו, היה לו מבט קשה בעיניים.

"הכל בסדר?" הבטתי בו ברכות.

הוא פתח את פיו לדבר, התחרט ואז הרכין את ראשו והלך לישון. ילד מוזר, מוזר בהחלט…

"ניקקקקקק" צעקתי לו במסדרון.

"מה קורה אהובה" נתן לי חיבוק.

"אתה יודע.. חשבתי על זה הרבה ו" התחלתי לצחקק.

"מה?" שאל מסוקרן, בחיי הוא הילד הכי סקרן שאני מכירה.

"עזוב לא משנה" שיחקתי בו.

"נוווו" התענה.

משכתי בכתפי

"לא רוצה" שילבתי את ידיי.

"סנואו אני לא צוחק איתך. מה??"

"אני רק רוצה שתדע ש" אמרתי והתחלתי ללכת, הוא רדף אחרי.

"ש מה?" היה עצבני.

"שאתה הידיד הכי טוב שלי" אמרתי בכנות, לא היה לי ידיד הכי טוב כבר הרבה זמן, לפחות לא אחד טוב..

"גם את שלי יפהשלי. חשבתי שזה ברור" חיבק אותי שוב, וממבט מרוחק יכולתי לראות את לוקאס ומייקל מדברים, ולוקאס נתן בי מבט מאוכזב וכועס. ידעתי שהוא יפנה את כולם נגדי.

"אתה חבר של מייקל.. נכון?" התקדמנו לקיוסק.

"כן. למה?"

"הוא מדבר איתך.. עלי?" שאלתי.

ניק הרים גבה וחייך חצי חיוך.

"נו אתה יודע למה אני מתכוונת" הקשתי ברגלי ברצפה בעצבנות.

" הוא אמר עלייך דבר אחד או שניים" אמר ושילם למוכר עבור שני בקבוקי נסטי.

"מה?" פערתי את עיני.

"עזבי" שיחק בי כפי שאני שיחקתי בו, והגיש לי אחד מבקבוקי הנסטי.

"נווו ניק" התעצבנתי.

הוא משך בכתפו ופשוט לגם מהנסטי שלו.

"ניקי"אמרתי בקול חמוד ועשיתי פרצוף עצוב.

"אני לא רוצה שתדעי מה הוא אמר.. את לא תאהבי את זה" הרכין את ראשו.

"הוא אמר שאת.." החל כשהבין שאני לא אעזוב את הנושא.

סימנתי לו להמשיך.

"ילדה מגעילה, מכוערת, מעצבנת, לא מצחיקה, מטומט-" עצר את עצמו כשראה שעמדתי לבכות.

לא! סנואו דניאלס לא בוכה! למה המילים שלו כל כך פוגעות בי?

"מצטער" אמר בכנות, "הוא ילד דביל" משך אותי לחיבוק.

"אז למה אתה חבר שלו?" שאלתי והוא פלט אנחה.

"אני צריכה ללכת" התנתקתי מהחיבוק.

"אני באמת מצטער" צעק לי כשכבר התרחקתי.

"אני מאוד אעריך אם תפסיק לדבר עליי מאחורי הגב שלי" התפרצתי לשיחה של מייקל ושל לוקאס.

"עכשיו מי עפה על עצמה?" גיכח.

"אני רצינית. תפסיק" הסתובבתי והלכתי.

ורק אז, זלגה לי דמעה במורד לחיי…