Be like snow, beautiful but cold-3

"ניק… ניק פיטרסון?" הרהרה אימי בשם שנתתי לה כתשובה לשאלה שלך-איך קוראים לנער המסתורי שאני כל הזמן הולכת אליו.

"כן.. איך לעזאזל את יודעת??" רצו מחשבות בראשי, היא עוקבת אחרי?

"אוי. אני זוכרת אותו מ'גן קסם'. הוא היה כזה ילד חמוד! איזה עולם קטן, לא להאמין שאתם יוצאים עכשיו.."

"אנחנו לא יוצאים אמא" גילגלתי עיניים.

"אוקי… זה פשוט שאתם מבלים הרבה זמן יחד.. כבר חודשיים אם לא יותר." אימי היתממה.

"זה מה שעושים ידידים. אנחנו רק ידידים, מבטיחה". נישקתי את אימי ויצאתי מהדלת.

"זה מה שהיא אמרה? שהייתי חמוד???" צחק ניק כשישבנו במרתף ביתו וסיפרתי לו מה קרה רבע שעה קודם לכן, במרחק 3 רחובות בלבד, בבית שלי.

"כן, משום מה היא זוכרת אותך" משכתי בכתפי.

"איך אפשר שלא?" קרץ, "חוץ מזה, היא לא טועה- באמת הייתי חמוד לאללה".

"אתה עדיין" צבטתי את הלחי שלו, "יודע למה אתה חמוד?" שאלתי, מעבירה את ידי בשיערו.

"למה?" כיווץ את עיניו, כפי שנהג לעשות כשהיה מסוקרן.

"כי" התקרבתי אליו הוא שכב על הספה עם רגליו פתוחות ואני הייתי על הברכיים בין רגליו, ידיו על כתפיו ופנינו במרחק שערה, "אתה הולך להביא לי עכשיו מים, ושיהיו קרים" לחשתי באוזנו.

"חיה בסרט" העיף אותי ממנו, נפלתי אחורה על הספה.

עשיתי פרצוף עצוב, "טוב טוב יקרצייה" נתן לי כאפת שטות ועלה להביא לי מים.

"כבר חזרת?" צעקתי כששמעתי צעדים, כחמש שניות אחרי שניק הלך.

"את יפה" קול חמוד הפתיע אותי, "יותר יפה ממה שניק סיפר לי." ילדה קטנה, בערך בת שבע עמדה מולי וסרקה את כולי בלי בושה.

"ניק דיבר איתך עליי?" שאלתי במבוכה.

"כל הזמן, סנואו פה וסנואו שם… כל מה שהוא מדבר זה עלייך והוא גם אמר שהוא חושב שאת ממש אבל ממש אבל ממ-"

"ליאההההה" קטע אותה ניק, הרים אותה כך שריחפה באוויר בין ידיו, והעלה אותה במדרגות.

"יפה!" צעקה ליאה מלמעלה.

"שאני אשאל?" חייכתי לניק שירד מובך מן המדרגות, הוא החזיק בידו את עורפו, דבר שהבליט את שריר היד שלו.

"זאת ליאה, אחותי.." מבטו היה שקוע ברצפה.

"אליסון זאת אחותך.." אמרתי, מנסה לאשר.

"כן, יש לי גם אח יותר צעיר.. ההורים שלי חושבים שילדים זה שמחה".

"ילדים זה באמת שמחה" חייכתי.

"לא הילדים האלה" פלט אנחה.

"מציקים?" שאלתי.

"סנואו וניק לנצח סנואו וניק לנצח שתי נשיקות במצח, סניק! סניק! סניק!" ליאה ישבה על המדרגות ושרה בקולי קולות.

"מאוד" אמר ניק, שנייה לפני שרדף אחרי ליאה במדרגות והחל לדגדג אותה כשתפס אותה."

חייכתי ולגמתי מכוס המים שלי.
 

"אז קורה בינכם משהו?" שאלה מישל כשישבנו ארבעתנו  במעגל.

"מה את אמא שלי? את יודעת שלא. הייתי אומרת לכן!"

"זה פשוט ש.. אתם מבחים הרבה זמן ביחד ו-" החלה דניאל לומר, הפסיקה לרגע, "אנחנו פשוט רוצות שתדעי שאת יכולה לספר לנו הכל." המשיכה לבסוף.

"אין מה לספר. אם היה הייתי מספרת." הרגעתי אותן, בדיוק כשהושמע הצלצול.