Be like snow, beautiful but cold-15

קמתי בבוקר עם חיוך על הפנים, כמה ייחלתי לעצמי להרגיש משהו למישהו ועכשיו זה קורה, ועוד לבן אדם מדהים כמו ניק. התמתחתי על מיטתי ואז ניגשתי לאאון הבגדים שלי, לבשתי ג'ינס סקיני עם קרעים בברכיים בצבע אפור וחולצת בית-ספר לבנה, שילבתי את זה עם כפכפי האוויאנס השחורות שלי. הבטתי בעצמי במראה, ושוב החיוך עלה. שמתי מסקרה ואייליינר, התבשמתי קצת והלכתי לצחצח שיניים. כשסיימתי את ארגוני הבוקר לקחתי תיק וצעדתי לעבר בית הספר, זה היה יום חמים והעתיד נראה היה ורוד.
הבטתי בפלאפון שלי ועל המילים שהיו כתובות על צג המסך:
'התווספת לקבוצת ווצאפ חדשה'

קיוויתי בכל ליבי שזה לא ניית'ן והקבוצות שלו, מאז שסיפרתי לניק עליו לא שמעתי ממנו יותר, ככה העדפתי את זה.
הסקרנות גברה אלי והלכתי לבדוק את פשר הדבר.
"האמפריה של שמש" קראתי בקול רם את שם הקבוצה, לא הבנתי בהתחלה למה חבורת אמפריה צריכה עוד קבוצה, עד שראיתי את השמות החדשים שהיו בקבוצה גם כן: גוון, קארה, דין, שון ואנדרו.

שמחתי שהוסיפו אותם, למרות שלא הבנתי מה אנדרו קשור. אנדרו היה חבר ממש טוב של הבנים של האמפריה, הוא היה הנער הכי חזק שהכרתי, הנימוסים שלו היו נוראיים והוא נהג להשתכר עם מייקל בסופי השבוע. את אנדרו הכרתי בחטיבה, למרות שקיימנו אולי שלוש שיחות לאורך כל ההיכרות שלנו.

כשהגעתי לבית הספר הלכתי כהרגלי למעגל, מישל הייתה שם, השמחה שריחפה בגופי נהייתה לפתע מעיקה וכבדה.
"מה יש?" שאלה מישל אחרי שהתחבקנו.
"אני צריכה לספר לך משהו.." התיישבתי לידה, היא לא אמרה כלום אז המשכתי את דברי "אני.. אממ.. א.. אני.." ניסיתי לדבר אבל המילים לא יצאו.
"סנואו הכל בסדר?" הביטה בי בחשש.
"מה את מרגישה לניק?" בלעתי את הרוק שחנק את גרוני.
"ניק? הוא ידיד שלי, אבל כבר אמרתי לך ששום דבר מעבר. למה? הוא אמר משהו?" הסתכלה עלי, הנדתי בראשי.
"ניסיתי בזמן האחרון להתרחק קצת ממנו, זה קשה כשאנחנו יושבים אחד ליד השני.. אני באמת לא רוצה לפגוע בו." היא הוסיפה.
"אני חושבת שאני מרגישה.. אליו… משהו.." הרכנתי ראשי.
"באמת?" היא שאלה כתגובה ראשונית, " מזל טוב אהובתי" חיבקה אותי.
"אני חושבת.. הוא פשוט בן אדם כזה טוב ומדהים ומצחיק וקשוב וטוב לב.." חייכתי תוך כדי שתיארתי אותו, הוא עשה לי טוב.
"זה היה ברור שזה יקרה מתישהו, שאחד מכן יתאהב." אמרה,
"למה?" הסתכלתי אליה מבולבלת.
"הרי אתם החברים הכי טובים, תמיד אחד מתאהב" הסבירה.
"נקווה שגם השני" קרצתי לה.

יום הלימודים עבר מהר, את כולו העברתי בחלומות בהקיץ על ניק.
"את קלטת?!" צעקה לתוך התנוך שלי קארה, מעירה אותי מהמחשבות שלי.
"מהה??" נבהלתי.
"הם הוסיפו אותי לקבוצה!" היא התרגשה,
"כן! אמרתי לך שהם אוהבים אותך" סיפרתי לה והיא חייכה.
"זה מדהים" היא אמרה, קארה באמת השתנתה, זה מגיע לה.
"נקווה רק שתשרדי את סקסי.." אמרתי, נזכרת במה שסקסי עשו לי כאשר אני התחלתי להתיידד עם האמפריה בגלל היחס המגעיל שלהן.
"את חושבת שגם לי הן יעשו את המוות?" שאלה בחשש.
משכתי את כתפיי, מה שבטוח הוא שעכשיו קארה מבינה אותי, למה עזבתי את סקסי.
"את באה אליי היום?" שאלתי, "יש מפגש אמפריה אצלי ב8".
"אני לא יכולה.. אני אבוא בפעם אחרת" הבטיחה והלכה לאוטובוס שלה הביתה.

"ההסעה של דפני מוכנה לצאת?" שאלה אותי מישל, לידה עמדו מייקל, ניק ודניאל.
"מוכנה" צחקתי ויצאנו מהשער.

"אז אתם באים היום?" שאלתי את מישל ניק ומייקל אחרי שדניאל כבר פנתה לביתה.
"ברור" חייכה אלי מישל.
"בטח" אמר ניק, הרגשתי פרפרים.
"לא יכול" אמר לוקאס.
רציתי לשאול למה אבל הגיע כבר הזמן שלי לפנות הביתה אז ויתרתי, חיבקתי את מישל ואז את ניק וכשבאתי לחבק את לוקאס הוא כבר המשיך ללכת.
"אתה לא רוצה חיבוק?" שאלתי אותו.
"לא." אמר והמשיך ללכת.
"יום יבוא ותתחנן לחיבוק מסנואו" התלוצצה מישל, ואני המשכתי ללכת לביתי…

כשהאמפריה הגיעו היה מדהים, למרות שלא כולם באו. ראשונה הגיעה דניאל, אחריה ניק ודין, ואז גוון ומישל. היינו הרכב קטן, אבל הצחוק היה גדול.
 "יאללה אני זז" אמר דין לפתע,
"מההה כבר???" התבאסה דניאל, את האמת גם אני התבאסתי, דין התגלה כילד ממש נחמד.
"אני פה כבר שלוש שעות.." אמר מובך.
"אז תשאר עוד קצת" הציעה מישל.
"אני חייב לזמור על אחותי" חיבק אותנו וקם מהספה, נפרדנו ממנו.
"חכה אחי אני אלווה אותך החוצה" אמר ניק ושניהם עלו במדרגות לכיוון דלת היציאה בזמן שאנחנו נשארנו לשבת במרתף.

"בנות אני חייבת לספר לכן משהו" לחשתי, מנצלת את העובדה שהבנים לא פה.
"מה?" שאלו ביחד כמקהלה.
"אני חושבת שאני בקראש על מישהו" הסמקתי מעט.
"תני לי לנחש, על ניק?" שאלה דניאל.
"איך ידעת??" הופתעתי.
"זה היה ברור, אבל בכל זאת מזל טוב" ציחקקה גוון.
"מה פספסתי?" לפתע שמתי לב שניק עמד על המדרגות והסתכל עלינו מלמעלה.
"כמה זמן אתה פה??" שאלתי נלחצת, לא בטוחה כמה הוא שמע.
"שלוש שעות ככה" המשיך לרדת במדרגות והתיישב לידי בספה.
"לא משנה" החלטתי שעדיף לי לא לדעת מה הוא יודע.

היו כמה רגעי שתיקה, הרגשתי איך סומק ממלא את פניי.
"בואו נשחק משחק" הציעה גוון, שלחתי לה מבט תודה.
"מה?" שאל ניק עם פיהוק.
"משחק השאלות זורם?" שאלתי.
"יאללה" אמר, משחק השאלות כשמו: שואלים שאלה ועל מי שנשאל החובה לענות, בשיא הכנות.

הבנות התחילו לשאול אחת את השנייה שאלות, זה היה נראה לי מיותר הרי אנחנו יודעות אחת על השנייה הכל, ואז ניק מצא שאלה והפנה אותה אלי,
"מה הדבר הכי רחוק שעשית עם מישהו?" שאל אותי, הסומק שכבר הספיק להיעלם חזר לפניי.
"אמממ.. כלום.." השפלתי את ראשי.
"אפילו לא נשיקה?" שאל מופתע.
"בוסה נחשב?" שאלתי,
"לא" אמר, "אז לא" עניתי.
שוב פעם היה שקט מביך והפעם דניאל הצילה אותי, "אבל לא לעוד הרבה זמן, אל תשכחי את ההתערבות עם קים! אם עד סוף השנה אתן לא מתנשקות עם מישהו אז אתן הולכות ומנשקות מישהו זר במסיבה של סוף השנה" אמרה.
לא אהבתי את הרעיון הזה, הסכמתי לזה רק כדי לתמוך בקים…
"מה איתך?" הפנתי את השאלה חזרה לניק שכבר הספיק להניח את ידו סביבי, כמעט נמסתי.
"מה איתי?" שאל.
"מה הדבר הכי רחוק שעשית עם בחורה?" שאלתי.
"כלום" ענה בביטחון.
"אפילו לא נשיקה?" החזרתי לו.
הוא הניד ראשו בשלילה.

לאט לאט משחק השאלות מאס, וכולם התחילו להתעייף, התחלנו לשכב על הספות. מכיוון שהיו רק שלוש ספות ישנו כפיות, כל שניים על ספה. כמובן שהייתי עם ניק, הרגשתי בעננים.

"מישל נרדמה?" שאל אותי לפתע,
"כולם נרדמו" לחשתי לו בחזרה.
"רעיון טוב" אמר.
"תגיד.. אתה עדיין בקטע של מישל?" שאלתי, מקווה שהוא יחשוב שזה חלק ממשחק השאלות ולא יחשוב על השאלה שלי כמוזרה.
"יאללה אני נרדם" התחמק מהשאלה שלי, מה זה אמור להביע?
"נו ניק" האצתי בו"
"קחי תתעסקי בזה, תעירי אותי עוד חצי שעה" הגיש לי את הפלאפון שלו וסגר את עיניו.

בהתחלה שיחקתי לו קצת במשחקים בפלאפון, ואז עברתי לתמונות, ואחרי זה לווצאפ.
דיפדפתי לי בין השיחות שלו כשלפתע ראיתי את- המספר של ניית'ן!
נכנסתי לשיחה, הסקרנות הרגה אותי.

ניית'ן: מצטער לא ידעתי שיש לה חבר, אני אעזוב אותה.
אני (ניק): באמת כדאי שתעזוב אותה ואולי אפילו את הארץ, אני אפוצץ אותך. אני לא חבר שלה אבל זה לא משנה את העובדה שאתה בחיים לא תהיה החבר שלה! היא שונאת אותך, אתה לא מבין? ילד נואש ומסריח, תוותר עכשיו יאפס.

הייתי בשוק, איך ניק מדבר בשפה כזאת, והכי חמור איך הוא מערב אותי ואומר שאני שונאת את הילד המסכן? מי בכלל נתן לו רשות לסמס לניית'ן?! הכעס שבתוכי בער, שכחתי את כל הרגשות שהיו לי אליו עד רגע קט, והחטפתי לו סתירה…