Be like snow, beautiful but cold-14

"על מה את מדברת?" היא שאלה מבולבלת.
"מישל, ניק לא רוצה אותי, הוא בקראש עלייך" הסברתי לה לאט, היא בחנה אותי בעינייה, ניסתה להבין אם זו מתיחה ואני צוחקת עליה. כשהיא הבינה שאני רצינית היא לקחה נשימה גדולה ושיחקה באצבעותיה.
"הבטחתי לו שאני לא אגיד לך. פשוט לא רציתי שתפגעי בו בטעות או משהו" הסברתי את עצמי.
"עשית את המעשה הנכון" היא הרגיעה אותי, "אני לא אגלה לו שאני יודעת".
"תודה" חייכתי אליה.
"כמה זמן כבר?" שאלה.
"בערך שבועיים" עניתי.
"איך לא עליתי על זה" היא אמרה לעצמה.

רטט קל במכנסיי אשר הגיע מהפלאפון שלי עצר את השיחה.

ניית'ן: אני רוצה שניפגש.

"מי זה?" שאלה מישל, הסברתי לה.

אני: לא הפגשת עם זרים.
ניית'ן: חייב לפגוש אותך.
אני: סורי.
ניית'ן: את לא מבינה, אני חייב.

"הוא נשמע אובססיבי", אמרה מישל כשקראה את ההודעות.

אני: למה אתה חייב?
ניית'ן: כי אני אוהב אותך.
אני: אבל אנחנו לא מכירים….
ניית'ן: זה לא משנה.

"מלחיץ" אמרה מישל, ואז היא החזירה את השיחה בחזרה לניק, אבל הראש שלי נשאר נעול על השיחה עם ניית'ן.

אחרי שמישל הלכה לביתה, צילמתי מסך ושלחתי לקארה.
קארה: אומייגד אני בשוק, איזה נואש.
אני: זה מטריד אותי.
קארה: אז תחסמי.

אני לא אוהבת לחסום אנשים, אבל הנחתי שבמקרה הזה היא צודקת, חסמתי אותו והלכתי להתקלח.

אני אוהבת את המקלחת, המקום המושלם לנקות את הראש, ולא רק במובן הפיזי. לשכוח מהעולם, להתנתק מהמציאות מתחת למים הזורמים.

כשיצאתי מהמקלחת לבשתי שרוול של בוב מרלי, וגופית ספגטי שחורה. לקחתי את הפלאפון שלי והוא היה רותח.

"וואטדפאק" מילמלתי לעצמי, הווצאפ שלי נתקע. אחרי כמה דקות הפלאפון חזר לעצמו, חיכו לי 585 הודעות מקבוצה לא ידועה.

אני: מה זה???
מספר לא מזוהה: אה זאת חברה שלך?
ניית'ן: שתוק
מספר לא מזוהה2: יפה יפה
מספר לא מזוהה3: איך קוראים לך?
אני: מי אתם?
מספר לא מזוהה2: מי את?
ניית'ן: בבקשה תסירי חסימה
אני:למה?
ניית'ן: נו תסירי
אני – יוצא/ת מהקבוצה

בסופו של דבר הבנתי שזה קבוצה עם 3 חברים של ניית'ן והוא, הם הוסיפו אותי שוב ויצאתי וחוזר חלילה לפחות עשר פעמים.

"אז מה לעשות?" שאלתי את קארה בשיחת הפלאפון. "תצאי שוב" אמרה, "את לא מועילה.. זה לא עוזר הם מוסיפים אותי שוב וניית'ן חופר לי עוד להסיר חסימה." ייבבתי לה בפלאפון. "אז תסירי חסימה, תראי מה הוא רוצה" ייעצה לי. "בטוחה שזה רעיון טוב?" שאלתי, "תנסי ותראי" השיבה. "על החיים ועל המוות" אמרתי, תוך כדי שהסרתי חסימה…
"אה ותוסיפי גם אותי לקבוצה" הוסיפה קארה, "למה?" שאלתי בזמן שהסתכלתי על המילה הירוקה 'מקליד/ה…' שניצבה מתחת למספרו של ניית'ן בהודעות הפרטיות. "שאני אשגיח עליו, וחוץ מזה.. ממש משעמם לי" נאנחה.

ניית'ן: אל תחסמי! נכון שאנחנו מכירים קצת פחות משבוע, אבל את הראשונה שאני מרגיש אליה משהו.. את צריכה להבין, אני איבדתי את האמונה שאני אי פעם אמצא אהבה, התייאשתי מזה. ואז את הגעת… סנואו תתני לי צ'אנס אני מאוהב בך!!!!
אני:אנחנו לא מכירים.
ניית'ן: אז בואי נכיר.
אני: מעדיפה שלא…

השבתי לו בקרירות, מבחינתי הוא יכול להיות פדופיל.

בינתיים, הוספתי את קארה לקבוצה, היא דיברה שם עם כמה ילדים ולא יותר..

ניית'ן: אני מאוהב בך
אני: לא אתה לא
ניית'ן: אני כל כך כן
אני: אתה לא יודע מה זאת אהבה
ניית'ן: אהבה זה מה שאני מרגיש כשאני מדבר איתך
אני: בבקשה תפסיק..

הרגשתי אי נוחות, "קארה מה לעשות?!" שאלתי, "פשוט תסנני.." השיבה.

ניית'ן: אני אוהב אותך
ניית'ן: גם את אותי?
ניית'ן:?
ניית'ן: סנואו?
ניית'ן: אוהב אותך
ניית'ן: תהיי שלי
ניית'ן: את לא מאמינה לי שאני אוהב אותך?
ניית'ן: אני אוכיח לך!
ניית'ן- התנתק/ה

"אמאלה" אמרתי לקארה "יש רשות לחסום?" שאלתי, "יש" אמרה וכך עשיתי. "אני אדבר איתך אחר כך יפה שלי, אוקיי?" שאלה, אמרתי לה להתראות וניתקתי.

לא היה לי נעים על ניית'ן, אבל הוא עבר מזמן את גבול החמוד ונכנס לתוך טריטוריית המטריד. החלטתי שהדרך הכי טובה לשכוח ממנו היא בעזרת צפייה בסרט האהוב עליי, פורסט גאמפ, הזמן עבר כל כך מהר ולא שמתי לב שכבר נרדמתי…

"את ניראת הפוכה לגמרי" אמרה לי קים כשנכנסתי לכיתה.
"אל תשאלי, נרדמתי על הספה הלילה.." אמרתי, ולאחר מכן ליוויתי את עצמי בפיהוק.
"בואי החוצה" ביקשה, בזמן שהורדתי את הכסא מהשולחן והנחתי את התיק.
"בואי" התחלנו להתהלך מסביב לבית הספר.
"אז גייב.." התחילה,
"מה הולך איתו באמת?" שיחקתי עם פרחק שקטפתי משיח שלידו עברנו.
"אני חושבת שיש לו חברה" אמרה וקולה נשבר מעט.
"חברה?! הוא אמר לך משהו על זה?" שאלתי המומה, קים וגייב היו נורא קרובים לאחרונה.
"לא.. אבל ראיתי" התייפחה.
"קים מה זה אומר?" הבטתי בה אך מבטה נשאר נעוץ באספלט שכיסה את חצר בית הספר שלנו.
"תראי בעצמך" אמרה והושיטה לי את הפלאפון שלה, על הצג התנוססה תמונת הפרופיל של גייב בווצאפ.
"מה?" לא הבנתי את כוונתה.
"את לא רואה?! תראי איך הוא מחבק אותה.." התייפחה.
בתמונה ראו את גייב ואת ידו סביב ילדה אחרת שלא ראיתי בחיי, הם היו שניהם במדי צופים ומאחוריהם קיר מכוסה עם מלא כתובות.
"זה עדיין לא אומר כלום" אמרתי, וקירבתי את הפלאפון אליי- נחושה לקרוא מה כתוב על הקיר. "תגידי.. גייב לא מפה נכון?" אמרתי מתמקדת בתמונה.
"נכון.. הוא עבר לפני שנה…" אמרה.
"וואי כל הבית ספר הזה זה ילדים חדשים?!" שאלתי בציניות.
"יש את גייב, דניאל בערך.. מי עוד?" שאלה.
"לוקאס וניק עברו מHister High.." אמרתי.
"כן.. אבל זה עדיין באותו עיר" אמרה.
"לוקאס במקור מישראל בכלל" הוספתי.
"אה.. וואו את יודעת עליו הרבה" אמרה.
"ידידים טובים" חייכתי.
"כמה טובים?" שאלה בהרמת גבה.
"הכי טובים עכשיו" אמרתי בעצבנות, היא הסיחה את דעתי מהפלאפון.
"נו מה את מתעצבנת. זה פשוט שאתם קרובים ממש.. נהייתם כמו עוד חבורה בתוך החבורה של האמפרייה…. את, ניק, לוקאס ודניאל. וגם.. את ודניאל כל הזמן אומרות ללוקאס 'אהובי', 'ילד מושלם' ודברים כאלה" הסבירה את עצמה.
"את צריכה להכיר אותו יותר טוב, הוא באמת ילד מדהים, הוא פשוט לא יודע את זה אז אנחנו מזכירות לו.. לא אומר שאנחנו מאוהבות בו" אמרתי, עושה הגדלה על מילה בפינת התמונה, הכתובה בכתב בלון.
"אם הוא היה רוצה אותך.. היית רוצה?" שאלה.
"שתקי שנייה" ההגדלה הראתה לי בדיוק את מה שקיוויתי לראות!
"נו מה את נעלבת.. כולה שאלתי" נפגעה קצת.
"סורי קימי פשוט את חייבת לראות את זה!" אמרתי, מראה לה את ההגדלה של התמונה.
"מה?" לא הבינה, שכחתי לרגע שהיא, בניגוד אליי, לא הייתה בחיים בצופים. אני הייתי שנתיים בצופים ועזבתי ממספר סיבות, נכון שהצופים נשמע קצת חנוני אבל באזור שלנו זה ממש לא ככה. עובדה, גייב מלך הצופים גם בעיר שלנו, ותאמינו לי הרבה מקנאים בו בגלל זה.
"כתוב פה וושינגטון.." הסברתי לה.
"אז מה?" לא הבינה.
"אז אנחנו גרות בוושינגטון?" שאלתי אותה כמו ילדה קטנה.
"לא" גיכחה.
"בדיוק! הוא הצטלם בשבט הקודם שלו בוושינגטון, זאת תמונה ישנה. הם לא חברים.." הרגעתי אותה.
"זה לא מרגיע אותי. דיברנו לא מזמן.. הוא סיפר לי שבעיר הקודמת שלו.. הוא היה מלך הצופים כזה, ומלא בנות רצו אותו.. אבל הייתה ילדה אחת שאותה הוא באמת רצה, והם היו כמעט חברים ואז הוא עבר עיר." הסתכלה בעיניי, פעם ראשונה מאז תחילת השיחה.
"אוקיי אבל עובדה שהוא סיפר לך את זה, הוא סומך עלייך עם המידע הזה. לי הוא לא סיפר את זה" ניסיתי להרגיע אותה, למרות שזה הגיוני שהוא לא סיפר לי הרי אנחנו לא ממש מדברים..
"אני חושבת שהוא רואה בי רק ידידה" התעצבה.
"אז תנסי לבדוק.." לא ידעתי מה להגיד לה, עדיין לא הבנתי למה כולם מתייעצים איתי בעינייני אהבה- חסרת הניסיון הטוטלי.
"כן?" שאלה בהרמת גבה.
"כן" חייכתי אליה ונתתי לה חיבוק מנחם.

"היי בנות יפות" חיבקה אותי דניאל מאחור, לאחר מכן היא חיבקה גם את קים.
"מה קורה זונה?" חייכה אליה קים.
"החיים דבש, באות למעגל?" שאלה דניאל.
"מי שם?" שאלתי.
"אין לי מושג" אמרה דניאל, "הגעתי הרגע.. רק עברתי בכיתה ובאתי".
"גייב בכיתה?" דניאל שאלה את דניאל ואז הסתכלה עלי, בודקת שאני מבינה מה היא הולכת לעשות. חייכתי אליה חיוך קטן שמרמז על זה שיהיה בסדר, היא תדבר עם גייב ותברר את העניינים.
"כן הוא שם עם לוקאס" אמרה דניאל.
"אוקיי אני הולכת לדבר איתו, ביי בנות" הפריחה אלינו נשיקה באוויר והלכה לכיוון הכיתה.
"עוד כמה זמן יש עד תחילת השיעור?" שאלתי את דניאל.
"10 דקות" אמרה אחרי הצצה זריזה בשעון שעל מפרק ידה.
"אז למעגל?" הצעתי.
"אל תגנבי ממני רעיונות" ציחקקה.
"אז על מה דיברת עם קים?" שאלה כשהתיישבנו, החלטתי שאם קים תרצה לדבר איתה על גייב היא תספר לה בעצמה.
"תשאלי אותה" התחלתי לקטוף את עלי הכותרת של הפרח שקטפתי קודם לכן.
"נו אל תדכאי. היא לא אמרה משהו מעניין?" שאלה.
"אה כן" נזכרתי, "היא התחילה לשאול אותי על לוקאס. אם אני אוהבת אותו כי נהיינו חבורה יחד עם ניק, ואנחנו כל הזמן מחמיאות לו וכאלה.." סיפרתי לה.
"למה כולם חושבים את זה? גם קארה, גוון ומישל שאלו אותי על זה." אמרה.
"הם לא מבינים.. צריך לעשות את זה טיפה יותר קיצוני אולי" ציחקקתי.
"רציני? בואי" אמרה, הנהנתי.
"אם נגיד.. הוא באמת היה רוצה לצאת איתך, היית רוצה?" שאלתי אותה, זרקתי את הפרח (או מה שנשאר ממנו) על הרצפה.
"אני חושבת שכן.. היפוטטית. את?" החזירה אליי את השאלה.
"אמממ.. כן.. הוא באמת ילד מדהים" חייכתי אליה.
"אז את מתחרה שלי עכשיו" עמדה והעמידה פני כועסת.
"זה מלחמה על ליבו" אמרתי בצחוק.
"הופה הלב של מי?" פתאום הגיע ניק מאחורי.
"כמה כבר שמעת?" שאלתי במבוכה, הוא החבר הכי טוב שלו!
"מלחמה על ליבו או משהו.." אמר,
"אה זה סתם.. עזוב" אמרה דניאל.
"אבל אמרתם ש-" החל לומר אך קטעתי אותו-
"עוד שתי דוקות חש צלצול והשיעור מתחיל, באים לכיתה?" ניצלתי.
"יאללה" קמה דניאל ועזרה לניק לקום.

הגענו בדיוק בצלצול, שנייה לפני המורה.
"איך הלך בסוף?" סימנתי בשפתיי לקים שישבה שתי שולחנו מאחוריי, הרי המורה העבירה אותי ליד לוקאס כי דיברנו.
"זה לא היה מתאים.. לא בטוחה שכדאי" קראתי את שפתייה.
"למה?" שאלתי בלחש.
"פעם הבאה" לחשה לי חזרה.

"קים וסנואו! לא הפרדתי בינכן בשביל שתמשיכו לפטפט, סנואו תעברי לשבת ליד שון" המורה צעקה עליי.

"נו המורה אני לא אדבר" התחננתי.
"זה לא נתון לוויכוח" נעצה בי את עינייה.
"ביי.." אמר לי לוקאס, קצת מדוכא כשארזתי את חפציי ועברתי לצד השני של הכיתה, ליד שון.

שון היה ילד נחמד ומאוד חכם ממוצא הודי.
"היי" חייכתי אליו כשהתיישבתי לידו.
"את תראי שאני לא כזה נורא" קרץ לי וצחקתי.

"היי אפשר עזרה?" שאלתי את שון כשנתקעתי בתרגיל קשה.
"שון?" הרמתי את עיניי מהתרגיל והסתכלתי עליו, הוא בהה בקארה.
"אווץץ' משוגעת" אמר לאחר שצבטתי אותו ביד.
"אז מה הקטע עם קארה?" שאלתי אותו.
"שום קטע" משך בכתפיו.
"שון, זה כבר השיעור השני שאני יושבת לידך, ותפסתי אותך בוהה בקארה כבר 16 פעמים" אמרתי.
"ספרת?" ניסה להחליף נושא.
"נו רציני.. אתה יכול לסמוך עלי זה לא יצא ממני." חייכתי אליו.
"טוב. אני לא אומר שזה נכון.. אבל אם נגיד, היפוטטית אני.. בקטע של קארה. מה לעשות?" גימגם בביישנות.
"ידעתי" חייכתי בגאווה.
"נו…"
"תנסה למצוא משהו ששניכם אוהבים ותנסה לשלב את זה, תעשו את זה ביחד או תדברו על זה או משהו" הצעתי.
"אוקיי.. תודה" חייך וחזר לבהות בקארה עד שהושמע הצלצול להפסקה.

הלוואי שגם אני… יכולתי להתאהב או להיות לפחות בקראש על מישהו, צליל הודעת פלאפון קטע את מחשבותיי, נישארתי לשבת במקום החדש שלי ליד שון ופתחתי אותה.

ניית'ן: אני מוכיח לך כמה שאני מאוהב בך.
אני: בקושי דיברנו, אתה לא מכיר אותי.
ניית'ן: אז אני אבוא

אוי אלוהים, זה מלחיץ.

ניית'ן: אוהב אותך.
אני: לא אתה לא.
ניית'ן: אני כן, הנה הוכחה. עבדתי עליה חמישה ימים.

ואז הוא שלח לי תמונה, תמונה שהעבירה בי צמרמורת. התמונה הייתה של ציור, ציור שלי. הוא היה מדוייק להפליא, בצורה מטרידה.

ניית'ן: אוהבת?
אני: את הציור או אתך?
ניית'ן: שניהם
אני: הציור יפה אבל בבקשה תפסיק לסמס לי
ניית'ן: אבל אני מאוהב בך. לא יכול.

הנחתי את הפלאפון על השולחן, למה זה קורה לי? למה אני לא יכולה למצוא אהבה… נורמלית?

"היי על מה את חושבת?" ניגש אליי ניק.
"סתם.." עניתי
הוא התיישב מולי על השולחן.
"היי, אם זה גורם לך להיות עצובה אז זה לא סתם!" אמר וחייך אליי.
"תראה" הגשתי לו את הפלאפון שלי.
"עוד אחד מהמטרידנים שלך?" שאל.
"לא. הרוב ערסים, מוותרים על ההתחלה כשאני מסננת. הוא לא עוזב אותי, הוא חושב שהוא מאוהב בי" אמרתי תוך כדי שהוא קרא את השיחה.
"תני לי" חייך והחל לכתוב לו, אני לא יודעת מה.
"מה רשמת?" שאלתי, אחרי שהוא החזיר לי את הפלאפון.
"תקראי בעצמך. אחר כך, עכשיו את באה איתי." אמר.
"לאן?" שאלתי, איזה מזל יש לי שניק ידיד שלי, תוך שניות הוא הוציא אותי מהדיכאון בו שקעתי בגלל ניית'ן.
"למעגל ימצחיקה, יש עכשיו הפסקה ואני לא נותן לך לבלות אותה בדיכי" אמר.
"אתה מדהים, אתה יודע את זה?"הוא קם מהשולחן ועמד מולי.
"אני יודע אבל את מוזמנת להזכיר לי" גיכח.
"אתה מדהים" נעמדתי גם אני.
"אוח אוהב אותך" נתן לי חיבוק, "עכשיו בואי" נתן לי יד ומשך אותי למעגל.

כשהגענו למעגל כולם היו באמצע שיחה, אז הוצאתי את הפלאפון והסתכלתי מה ניק רשם לניית'ן במקומי,

אני: היי, זה ידיד של סנואו. תפסיק להציק לה אחי, תמצא מישהי אחרת. אתה גורם לסנואו להרגיש רע, ולהיות מדוכאת ואני לא יכול לראות את הילדה הכי שמחה והכי אנרגטית שאני מכיר עצובה. אז תעשה לי ולך טוב ותפסיק להטריד אותה, אם תמשיך יהיה לך עסק איתי אז חבל… מבין למה אתה אוהב את סנואו, היא מקסימה, אבל אני בטוח שתמצא מישהי מקסימה אחרת כי סנואו לא בשבילך, לקחתי את המספר שלך אז אם אני אשמע שהמשך להציק לה אז תהיה לך שיחה ארוכה איתי. בהצלחה בלמצוא מישהי -שהיא לא סנואו-, ומעכשיו אני יקל עלייך ואחסום אותך מהפלאפון שלה.

פאק, עיני נפערו, לא ידעתי מה לחשוב.
"סנואו הכל טוב?" מישל שאלה אותי, כל אמפריה הסתכלה עלי.
"כן" חייכתי אליה והרגעתי אותה בזמן שסגרתי את הפלאפון.

איזה כיף למישל, חשבתי לעצמי, כיף לה שבחור כמו ניק אוהב אותה. אולי אני לא רוצה מישהו לאהוב או להיות בקראש עליו? אולי אני פשוט רוצה את… ניק?